Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Agents and Partners Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
השותפין וכו' מפני שאלו מורין לעצמן וכו'. הכי איתא בהנשבעין דף מ"ח מאי שנא הני דנשבעין בטענת שמא משם דמורו התירא עד כאן וכתבו התוס' ר"ת פסק דבמלוה למחצית שכר אין יכול להשביעו דכיון דלוקח שכר לא מורה היתרא ע"כ. וראיתי להרב משפט צדק בח"א סי' ע"ג שהקשה וז"ל ויש לדקדק עליו שא"כ למה האריסין ישבעו שהרי נוטלין שכר טורחן ותקשי ליה מהתם ואי משום שהגם שנוטלין שכר חושבין שיותר יש להם ליקח כפי טורחן ומורו היתר א"כ בדין מקבל עיסקא נימא הכי וי"ל דשאני התם דחוץ ממה שנותן לו אפלגא מלוה שכל ההנאה שלו עכ"ז נותן לו שכר טורחו ודוחק עכ"ל. והנה תם אני על הרב ז"ל איך לא הביט בשורש דברי ר"ת הלא המה בהגהות מרדכי בהנשבעין תשובת ר"ת וז"ל על מה שחייבתם לשמעון שבועה שלא עכב מן הריוח ומן העיסקא כלום מכח שבועת השותפין (ב)הנשבעין שלא בטענה פליאה היא בעיני דבעיסקא לא ינהג מנהג השותפין שהרי חציו מלוה וחציו פקדון ופי' דמתני' דשבועות הכי איתא אלו נשבעין וכו' השותפין ששניהם עוסקים מורו היתרא דסמכין אהדדי והאריסין דמשתעבדי למרי ארעא לאתויי ליה רעיא בלא שכר ידוע ומורי היתר דמדישיה קא אכיל ואפוטרופא וכו' ואין נוטלין שכר ידוע על אלו דברים דמורו היתרא וכו' אבל עסקא דפקדון גמור הוא וצריך שכר ידוע הוי כשכיר יום או כשכיר חדש או כשכיר שנה כמו אומן ומקבלי קבלנות ואע"ג דהקלו בשכרו כגון טיבול בציר מה בכך דריבית דרבנן הוא והקלו ביה רבנן אבל שכר ידוע הוא ושם שומר שכר עליו יעו"ש באורך הרי להדיא דדעת ר"ת הוא דחלוקת האריסין הוא על מה שעוסקים להביא רעייא למרי ארעא וע"ז הוא דמורו היתרא דאין נוטלין שכר ידוע לא על מה שעוסקים באריסות דהתם ליכא היתרא דהא יש להם חלק באריסות ושאר חלוקות נמי אין להם שכר ידוע על טורחם כמו שבארם ז"ל וא"כ מה מקשה הרב ז"ל מחלוקת האריסין וכן יש לדקדק במה שתירץ דשאני התם דחוץ ממה שנותן לו אפלגא מלוה שכל הנאה שלו עכ"ז נותן לו שכר טורחו וכו' ולפי דדברי ר"ת אינו תלוי בהנאה פלגא מלוה כי אם כיון שנותן לו שכר ידוע על מה שטרח בחלק הפקדון סגי בהכי לחוד. איברא דלא על הרב משפט צדק ז"ל לחוד אני תמיה כי אם גם על הרדב"ז ז"ל בח"צ סי' ר"ב ומביאו מרן החבי"ב ז"ל בסי' צ"ג הגהת ב"י אות ג' שכתב וז"ל אפי' לדעת ר"ת ז"ל דוקא בזמן שנוטל שכר טורחו משלם אבל אם מתנה ליקח שכר טורחו דינר מודה הוא שעדיין מורה התר לעצמו ומשביעין וכו' ואע"פ שהרדב"ז ז"ל בלשון אפשר אמרו לפי מ"ש ההגהות מרדכי דברי ר"ת א"א לומר כן דהא כתב ואע"ג דהקלו בשכרו כגון טיבול בציר וכו' אבל שכר ידוע הוא ושם שומר שכר עליה וכו' הרי דאפי' קצץ דינר ואפי' פחות ס"ל לר"ת דלאו מורה היתרא הוא ופטור וכן ראיתי בס' מטה שמעון הנדפס מחדש עתה בסי' צ"ג בהגהת ב"י אות י' שכתב כסברת הרדב"ז בדעת ר"ת וסיעתיה דעיסקא שעושין עתה ומתנין מתחילה בדבר מועט דלא מהני ומשביעין ליה ובזה רצה לתרץ מ"ש מרן בספרו הקצר בסי' צ"ג ס"ה דאם היה אחד מן השותפין נושא ונותן והשני לא נתעסק אין נשבעין אלא אותו שנתעסק וכו' ולא כתב שיש חולקין וגם מור"ם ז"ל לא הגיה עליו שיש חולקין וכן נמי בסי' קע"ו ס"ל דבזה ניחא דמיירי שאין נותן לו שכר טורחו משלם ולכו"ע אפי' לר"ת ודעימיה מורה היתרא ונשבע על הספק ופקפק על מהריק"ש ז"ל אי ס"ל הכי בדעת ר"ת או לא יעו"ש ואני אומר על הראשונים אנו מצטערין שלא הביטו בדברי ההגהות מרדכי והוא בא להוסיף דהכי ס"ל למרן ומור"ם ז"ל. ועוד קשה למה לא הזכיר להרדב"ז ולמרן החבי"ב ז"ל שכתבו כן בדעת ר"ת סוף דבר צ"ע.
ואין כל אחד מאלו נשבע בטענת ספק עד וכו'. עיין בכ"מ שהביא דעת רש"י ז"ל שסובר דגם שם צריך הודאה בפרוטה שלא כדברי רבינו והר"י בן מיגאש רבו ז"ל והטור בסי' צ"ג מסכים לדעת רש"י ז"ל ועיין בכנסת הגדולה שם מ"ש בזה. וראיתי להרדב"ז בח"ד סי' ר"ב שפסק ג"כ כרש"י וסיעתו אלא שכתב אח"כ דהאידנא לא נפקא לן מידי אחר שתיקנו שבועת היסת דאפי' בכופר בכל נשבע ואע"ג דאין נשבעין היסת על טענת שמא מ"מ כיון דשבועת השותפין עיקרא אינה בא כי אם בטענת ספק גם בכופר בכל נשבע היסת אפי' בטענת ספק אלו דבריו ז"ל. ולענ"ד נראה להביא ראיה לדברי הרב ז"ל מדברי רש"י בפ' אלו מציאות (בבא מציעא דף כ"ו) דאמרינן התם אמר רב נחמן ראה סלע שנפל מב' חייבי(ם) להחזיר מ"ט ההוא דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר מכדי איניש אחרינא לא הואי בהדאי אלא האי נקטינא ליה ואמינא אנת הוא דשקילתיה נפל מג' אינו חייב להחזיר מ"ט ההוא דנפל מיניה ודאי מיאש מימר אמר מכדי תרי הואי בהדאי אי נקטינא להאי אמר לא שקלתיה ואי נקטינא להאי אמר לא שקלתיה עד כאן ופרש"י ברישא דנפל מב' וז"ל נקטינא ליה משתבענא ליה שבועת היסת ולא מתיאש מיד כשמשמש בכיס וכו' ובסיפא פי' וז"ל ואי נקטינא ליה ואינו יכול להשביעו בטענת שמא אלא אותן השנויין במשנה ואלו נשבעין שלא בטענת וכו' יעו"ש והשתא קשיא עליה דרש"י ז"ל דמה לו בשבועת המשנה דהא בדבור הקודם פי' משבעינא ליה שבועת היסת ובכאן נמי הו"ל למימר ואינו יכול להשביע בטענת שמא שאין נשבעין על טענת שמא אלא נראה דדעתו לומר דאף דאין נשבעין על טענת שמא היינו בטענת מלוה ולוה שהיא טענת בריא ומודה [במקצת] חייב שבועת התורה ובכופר בכל תקן רב נחמן שבועת היסת אבל שבועת המשנה דהאריסין וכיוצא דעיקרא היא בא על הספק כשתיקן ר"נ אף ע"ז היתה התקנה ונשבע היסת אף על הספק שלו וזה הוא שאמר ואינו יכול להשביעו בטענת שמא אלא אותן השנויין במשנה ואלו וכו' והיינו אותה שבועה שפירש ברישא שהיא היסת וכדברי הרב ז"ל וק"ל.
שהרי היורשין משביעין את האשה שנעשית אפוטרופא וכו'. עיין בכ"מ שכתב וז"ל איני יודע מה ראיה מביא רבינו מדמשביעין את האשה שנעשית אפוטרופא בחיי בעלה דהא איכא לאוקומה בשחושדין אותה בשתי כסף וכו' יעו"ש. וראיתי בס' פרח מטה אהרן ח"ב סי' ל"ז שכתב וז"ל מהר"א ששון ומהרד"ב ז"ל הקשו על דברי הרב כ"מ גם בעיני יפלא דהיכי דמי מאי דקאמר דאיכא לאוקומה שחושדין אותה בשתי כסף אי מיירי שחושדין היתומים עצמם ודאי דלא מהני על מה שנעשית אפוטרופא בחיי בעלה ומאי קאמר רב נחמן והוא שיש ביניהם שתי כסף אפי' תימא דקאי נמי אף על האשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ולא אשארא היינו דוקא כשבעלה משביעה במה שחושד אותה בשתי כסף ולא היתומים וכו' יעו"ש. ועיין בכנסת הגדולה סי' צ"ג הגהת הטור י"א דתריץ יתיב כונת מרן כ"מ ותמה על מהר"א ששון ז"ל דמנא ליה דכשחושדין היתומים בטענת עצמן שאין משביעין אותה יעו"ש ומהתימה שהרי מדברי הראשונים נראה שהיורשים יכולים להשביעה דבמתני' דפ' הכותב (כתובות דף פ"ו) כתב הרשב"א הביאו הרב בצלאל בשטמ"ק וז"ל ולפי דבריהם כתב לה [נדר] ושבועה אין לי עליך היורשין משביעין אותה על אפוטרופא שנעשית בחיי בעלה שלא פטרה אלא ממנו וכו' ואפי' להחולקים ע"ז היינו משום שכתב לה פטור אבל בשלא כתב לה כלום נראה שיכולים להשביע וכן מתבאר שם מדברי הרמב"ם והריב"ש ז"ל ועיין בהר"ן שם שהביא תשובת הרי"ף שכתב שאין היורשים יכולין להשביעה משום דכיון דלא השביעה הוא ולא צוה להשביע מחל יעו"ש ות"ם אני על מרן החבי"ב שלא הזכיר מזה כלום מדברי הר"ן וק"ל.
אע"פ שאין עדים שזה אריסו וכו' ה"ז נשבע וכו'. עיין בכ"מ ז"ל וראיתי להרמב"ן בחי' לשבועות בפ' כל הנשבעין שהביא הך דינא דרבינו משם הר"י הלוי ז"ל וכתב ע"ז וז"ל ובהא מודינא ליה להרב ז"ל משום דדמיא לשבועת השומרים וכי תקון להו רבנן משום דדומיא דשומרים תקון אבל בשאר דוכתא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה עד כאן יעו"ש. ומעתה מ"ש מרן החבי"ב בסי' צ"ג הגהת הטור אות י"ב וז"ל שאין אומרים מיגו לאפטורי משבועה נ"ב וכ"כ בסי' רצ"ו ודעת תשובה שהביא רבינו ב"י מחודש וכו' יעו"ש ולענ"ד אינו מוכרח דהכי הוא התשובה יתמי ראובן יכולין להשביע את שמעון שבועת השותפין בין בטענת [ראינו] שאבינו הוציא לך ממון בין בטענת שמענו שאבינו הוציא לך ממון מאחר שמודה שמעון שלקח הממון לא אמרינן מיגו לאפטורי דהא בכל שבועת השותפין שנשתתפו בלא עדים איתא ואפ"ה נשבע עד כאן ולפי מ"ש משם הרמב"ן דאף דאמרינן מיגו לאפטורי משבועה אפ"ה בדין זה מודה להר"י בן מיגאש ולרבינו א"כ ה"ה נמי לדעת אותה תשובה וליכא למימר לדעת הרב כנסת הגדולה ז"ל דדעתו הוא לומר דבכה"ג דוקא דעת אותה תשובה כדעת רבינו והר"י בן מיגאש ז"ל אבל בעלמא לא נתברר ולא הולך עמהם אלא בדין השותפין כמו שנתבאר בסי' פ"ב בכללי מיגו אות קס"ה יעו"ש.
חלקו השותפין [וכו'] אינו יכול להשביעו בטענת וכו'. עיין בחי' הריטב"א ז"ל בפ' כל הנשבעין שכתב משם יש מפרשים דאם חלקו אף על טענת בריא אינו יכול להשביעו דכיון שחלקו ולא תבעו כלום מחלו וכתב עליהם דאינו כלום דא"כ כשנתגלגל לו שבועה ממקום אחר למה משביעו דהא מחל ליה לכך הנכון כמו שפי' דדוקא בטענת שמא אינו יכול להשביעו דלא תקון ליה רבנן אבל בטענת בריא משביעו ואם נתגלגל ליה שבועה ממקום אחר אף על טענת שמא משביעו בגלגול וכו' יעו"ש. ולענ"ד קשה לי טובא דמאי מקשה להיש מפרשים דס"ל דטעמא דחלקו דאינו משביעו משום מחילה דא"כ כשנתגלגלו לו שבועה דהא מחל והא הוא ז"ל ס"ל באשה שמחל לה בעלה שבועה ואינו משביעה דאם נתגלגל לה שבועה משביעה וכמו שהביא באה"ע סי' צ"ח בחלקת מחוקק ס"ק י"ג ובית שמואל ס"ק י"א משם הרמב"ן והריטב"א דאם פטרה משבועה יכול להשביעה ע"י גלגול וא"כ הכא לו יהי דהא דחלקו סתם הוי כמו מחילה בפירוש אפ"ה לא מהני אלא שלא להשביע שבועה בפני עצמה אבל ע"י גלגול שפיר מצי להשביעו ואפשר שזה הוא היתה דעת רבני צרפת שהביא מרן ב"י בחו"מ סי' צ"ג מחודש ו' בשותפין שלוה מאחד והטילו לכיס והפסידו הכל ולא באו לחשבון מי דמי לחלקו או לא והשיבו אם טעם שחלקו דפטורים הוא משום דמחלו זה לזה השבועה אחר שלא תבעו זה לזה בשעת חלוקה הא לא דמייא לחלקו שההפסד בא מאליו וכו' והייתי במושב זקנים וכו' והיה ממנו שאומרים טעם חלקו משום מחילה וממנו היו אומרים משום דבעינן כעין דאורייתא ונמנו ורבו האומרים משום מחילה וחייבוהו שבועה עד כאן ולכאורה קשה דאם באמת הטעם דחלקו הוא משום מחילה מ"ט כשנתחייבו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו הך שבועה וכמו שהקשה הריטב"א ז"ל להיש מפרשים אמנם דעתם ז"ל הוא כדעת הרמב"ן והריטב"א ז"ל שהביא הרב חלקת מחוקק באה"ע דאף דפטרו בפירוש משבועה אפ"ה בגלגול מצי לאשבועי וכדכתיבנא לעיל שלא כסברת בעל העיטור שהביא הטור בחו"מ סי' צ"ג סי"ג דאם פטרו בפירוש זה את זה משבועה אין יכולין לגלגל עוד יעו"ש. אי נמי אפשר דאם פטרו בפירוש שאני וכמו שנראה מדברי הרא"ש ז"ל בפ' הכותב יעו"ש ועיין במרן החבי"ב ז"ל בהגהת ב"י אות י"ז שכתב וז"ל אך קשה דאם הטעם הוא משום מחילה קשה למה מגלגלין ואיך נמנו וגמרו במושב זקנים דהטעם הוא משום מחילה ומה יענו שפתי זקנים למה שמגלגלין עליו יעו"ש ולפי מ"ש לעיל דעת הני זקנים הם כדעת הריטב"א והרמב"ן ומהתימה שלא הזכיר מהם. איברא דהא דכתבו הרב חלקת מחוקק והרב בית שמואל באה"ע משם הרמב"ן והריטב"א ז"ל דס"ל דע"י גלגול יכול להשביעו ושכן כתב בנמוק"י ז"ל לא ראיתי להנמוק"י ז"ל שכתב משם הריטב"א כלום מזה כי אם משם הרמב"ן ז"ל וכמו שיראה הרואה שם בפ' הכותב ולהריטב"א מביאו לדין אחר ואדרבא הרואה להריטב"א בשיטה לכתובות בפ' הכותב ולהרב אסיפת זקנים הביא משם הריטב"א ז"ל וז"ל וכל שפטרו משבועה או מנדר אינו יכול להשביעו אפי' ע"י גלגול עד כאן יעו"ש ועיין למרן בסי' ע"א מחודש י"ז שלא כתב משם הנמוק"י כי אם להרמב"ן והגאונים ולא הזכיר להריטב"א ומעתה סרו מהר תלונותינו מעל הריטב"א ממה שהקשנו לעיל ממ"ש בהנשבעין וק"ל.