Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 14
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואם אמר פרעון של חוב אחר הוא הרי זה נאמן מתוך שיכול לומר מתנה נתנם לי וכו'. עיין להרב המגיד ז"ל שהביא להר"י אבן מיגאש ז"ל שפי' כן בגמ' ושהרמב"ן חלוק בזה והילך לשון הר"י אבן מיגאש ז"ל בשי' לשבועות ומסתברא דדוקא היכא דמסהדי סהדי דבתורת פרעון יהבינהו ניהליה וכו' אבל היכא דמסהדי דיהבו זוזי ולא ידעי אי בתורת פקדון או פרעון או מתנה יהבינהו ניהליה ומאי דדמי ליה אמרינן מיגו דאי בעי אמר במתנה יהבינהו ניהליה ומהימן כי אמר סטראי נינהו מהימן וכו' וממעשה דרב המנונא בפ' שבועת העדות ילפינן דהיכא דאיכא סהדי דמסהדי דיהביה זוזי ולא ידעי אי בתורת מתנה יהבינהו אי בתורת פרעון וקא טעין נתבע בתורת מתנה יהבינהו ניהליה דמהימן וא"ת מי דמי התם תובע אמר לשום הלואה ונתבע אמר לשום מתנה ומהימנינן לנתבע משום דהממע"ה אבל הכא נתבע אמר לשום פרעון ותובע אמר לשום מתנה וכיון שכן היכי מייתינן ראיה להימוניה לתובע לאפוקי מנתבע כד מעיינת למילתא ודייקת לה שפיר אשתכח דדא ודא אחת היא דכיון דהני סהדי לאו אגופא דהאי שטרא קא מסהדי דפרוע הוא אשתכח דסהדותייהו לא שייכא בשטרא אלא סהדותא באפי נפשא דקא מסהדי דבאנפייהו יהב נתבע לתובע זוזי מיהו היכא דלית ליה לדחויי אמרי איתרע שטרא ואיגלאי מילתא דסהדותייהו אגופא דשטרא הוא והיכא דאית ליה לדחויי לא איתרע שטרא דאיגלאי מילתא דסהדותייהו לאו אגופא דשטרא הוא אלא סהדותא באנפי נפשא היא ודקא אמרת מה ענין טוען להפטר לטעון להוציא אטו בהאי טענה הוא דמפיק ליה להאי ממונא בשטרא הוא דקא מפיק ליה והך טענה לדחויי הך סהדותא דקא מסהדי הוא דמהניא כיון דהך סהדותא לאו אגופא דשטרא אלא סהדותא באנפי נפשא היא וכו' אשתכח כדקאי קאי וכו' יעו"ש ועיין בהרא"ש ז"ל מה שהקשה ע"ז משם הרמב"ן ז"ל. וראיתי עוד להרמב"ן בחי' הנדפסים מחדש שהקשה עוד וז"ל ועוד מי דמי התם נאמן שלא להוציא ממון מחזקת בעליו אבל הכא לאפוקי ממונא מהאיך ודאי לא מהימן דכל דלא ידעינן במאי קבלנהו איתרע שטרא ומאי דאמר הכא אטו אנן בהאי טענה מפקינן בשטרא מפקינן איברא משום ההוא מיגו מפקינן ממונא דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וכלל גדול בדין זוזי היכא דקיימי לוקמי אלא ודאי אפי' יהבינהו בסתם ואמר מתנה נתנם לי או פרעון זוזי סטראי דאית לי גביה איתרע שטרא וכו' עכ"ל ועיין במהר"י קצבי ז"ל סי' י"ז שכתב על מ"ש מור"ם ז"ל עליה דמרן שפסק כמהר"י אבן מיגש ז"ל וסיעתו וכתב מור"ם דנראה לו עיקר כסברת ר"ת והר"ש דסברי דאיתרע שטרא בדאית נתינת המעות והממע"ה ע"כ וכתב ע"ז וז"ל איברא שיכול הרב ב"י לאשתמוטי דהכא נמי לא בא להוציא אלא להחזיק השטר וכמ"ש הר"י הלוי ז"ל וכו' ואפי' לר"ת והרא"ש ז"ל החולקים בעיקר הדין דאינו נאמן לומר במתנה נתנם לי נימא דלא פליגי בהא אם יקרא מוציא כיון דהני סהדותא לא אגופא דשטרא מסהדי דפרוע הוא וכמ"ש הר"י אבן מיגש ולא חלקו עליו אלא במאי דקאמר במתנה נתנם לי דלא שכיח שיתן מתנה לאשר נושה בו דהטוב לו שיפרע חובו וכיון שכן אף כי הב"י תקע עצמו לכך לדעתו הבאים אחריו דסוברים דבכל פלוגתא דרבוותא יכול לומר קים לי כפלוני וכו' והוצרכתי לומר דלא יקרא בעל השטר זה מוציא מחבירו כי השטר במקומו עומד כדאמרן עכ"ל ולפי מ"ש משם הרמב"ן ז"ל בעל השטר זה מוציא מחבירו מקרי ולא מצי לומר קים לי. אלא דקשה לי דהדברים תמוהים לענ"ד דלפי מ"ש הרמב"ן בשבועות דבריו ברור מללו דס"ל דכי איכא עדים דיהיב ליה לוה למלוה ולא ידעי לשם מה ואח"כ טעין סטראי נינהו לא מהימן במיגו דבמתנה נתנם לי משום דבההיא מיגו מפקינן ממונא דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי והוי מיגו להוציא ולא אמרינן ואילו בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף ל"ב) עלה דאמר רב יוסף לרבא אמאי קא סמכת אהאי שטרא וכו' וכתב וז"ל דמיגו להוציא לא אמרינן וכתב ע"ז וז"ל ואי קשיא לך דאמרינן במס' שבועות מיגו דיכיל למימר להד"מ יכיל למימר סטראי נינהו ולא איתרע שטרא וגבי ליה אלמא אמרינן מיגו לאפוקי ממונא לאו קושיא היא דאיהו נאמן על מה שהוא תפוס סטראי נינהו אע"פ דממילא מהני ליה מיגו לגבות בו מנה שבשטר ע"כ הרי לך להדיא דדעת הרב ז"ל דכיון דמאי דטעין סטראי נינהו הוא על מה שקבל והיה יכול לומר להד"מ מהני ליה מיגו דידיה אע"ג דממילא נשאר השטר בכחו וכדעת הר"י אבן מיגאש ז"ל וא"כ מאי קשיא ליה עליה דהר"י בן מיגש ז"ל דכי איכא עדים שקבל מעות בסתם ואמר סטראי נינהו ואית ליה מיגו דמתנה נתנם לי והיכי נעשה המיגו להוציא כיון דבההיא מיגו מפקינן ממונא וכו' ואחר בקשת מחילה לעת כזאת נראין דברי הרב סתראי וצריך לי ישוב.
הוציא עליו שט"ח בעד אחד ולוה טוען פרעתי ה"ז מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל ואף כן נראה מדברי קצת המפרשים ז"ל שכל מי שבא לפטור עצמו מדברי עד אחד בטענה אחרת שאינו מכחיש בה העד קרוי מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם וכו' ומהרימ"ט ז"ל בח"א סי' ט' כתב בתוך התשו' וז"ל ואני בעניי לא מצאתי מי שיפרש כך בברור אלא רשב"ם וכו' יעו"ש. ולענ"ד לעת כזאת מצאתי שכן כתב הרמ"ה בשי' שם בפ' חזקת הבתים סי' נ"ח וז"ל שמעינן מהא דרבי אבא דכל היכא דשנים מחייבים אותו ממון אחד מחייבו שבועה להכחיש את העד אי אודי במאי דמסהיד סהדא אע"ג דטען טענתא אחריתי לאפטורי בגווה הו"ל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם וכו' יעו"ש וכן פסק רש"י בפ' שבועת הפקדון דף ל"ב וז"ל לישתבע שבועה שהעד מחייבו והו"ל כגזלן והמתחייב שבועה ע"פ עד אחד צריך לישבע על מה שהעד מעיד ולהכחיש את העד וזה אינו יכול לישבע שהרי מודה הוא לדברי העד וכו' ובד"ה הו"ל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם יע"ש וכ"כ לקמן דף מ"ז כלשון רשב"ם ז"ל שהביא הרב ז"ל וז"ל לישתבע את השבועה שהעד מחייבו אינו יכול וכו' והא ליכא למימר לישתבע דדידיה חטף שאין זו שבועה המוטלת עליו ע"כ הרי להדיא כדברי רשב"ם ולא ידעתי למה לא הביא רש"י שכ"כ בב' מקומות ודוק.