Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 17
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מת הלוה תחילה וכו' אין אדם מוריש וכו'. מימרא בפ' כל הנשבעין וכתב הר"ן ז"ל משם הרב משה בר יוסף וז"ל ומיהו גבי לוקח לא אמרינן הכי דלוקח אדעתא דארעא נחית ועביד איניש דזבין ארעא ליומיה הלכך לא אזיל בתר יתמי כיון דלית להו נכסי ליכא מצוה למפרעיה וכו' וכן כתב עוד אח"כ משם הרמב"ן וז"ל וכתב עוד אפי' לרב ושמואל דאמרי אין אדם מוריש שבועה לבניו ה"מ יתומים מן היתומים אבל מלקוחות גבי בשבועת היורשים משום דליכא למימר כבר נתחייב מלוה שבועה שהרי אפשר שיפרע מנכסין בני חורין עכ"ל. וראיתי להר"ן ז"ל בתשו' סי' ל"א שכתב וז"ל ומפני שבא בכתבך שנמצא שטר מתנה שעשה האב לבנו מבתים שהיו לו ואני חושש כי באולי נעשית מתנה זאת קודם שנתנה האשה ההרשאה מכתובתה ואולי יבא בזה בי"ד ויחוש דבכהאי גוונא נתחייבה האשה שבועה לפי שבא ליפרע מנכסין משועבדים לא יפרע אלא בשבועה וזו שלא נשבעה הפסידה מפני שאין אדם מוריש שבועה לבניו ולא למוכרה לאחר אני רוצה לבאר דליתיה כלל ולא קרינן דנתחייב שבועה בבא ליפרע מן הלקוחות דדוקא ביתומים הוא דאמרינן הכי מפני שכיון שמת לוה אי אפשר למלוה שיפרע בלא שבועה אבל היכא שמכר לוה או נתן נכסים לאחרים לא קרינן ביה נתחייב שבועה שהרי אפשר שיפרע מנכסין בני חורין וכ"כ הרמב"ן ז"ל עכ"ל. והשתא לפי מ"ש הוא בהלכות משם הר' משה ז"ל דגבי לוקח לא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו משום דאדעתא דארעא נחית וכו' ולא דמי לערב דיתומים כיון דערב בתר יתמי אזיל נמצא שמוציא מיתומים עצמן משא"כ גבי לוקח א"כ הכא שהמקבל מתנה שהוא הלוקח הוי בנו הו"ל מוציא מיד היתומים עצמן ולמאי דחייש לשמא נתן המתנה לבנו קודם שעשתה ההרשאה לגבות כתובתה דהו"ל מת לוה בחיי מלוה כמפורש בדבריו שם וכעת צריך לי ישוב. והרא"ש בתשובה כלל פ"ו סי' י"ב נשאל על יתומים שהוציאו שטר חוב על ראובן וראובן מת ולא מצאו לו אלא נכסין שמכר בחיי אביהן לשמעון מהו מי אמרינן כבר נתחייב אביהם שבועה וכו' או נאמר דוקא לגבי יתומים מן היתומים מידי דהוה אפוגם שטרו ומת דיורשים נשבעין שבועת היורשים ונוטלין והשיב תשו' וכו' אלא ודאי לא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו אלא ממון דלא אפשר לגבות כלל אלא בשבועה וכו' אבל בנדון זה נהי דמכר ראובן לשמעון בחיי המלוה עדין ממון זה עומד לגבות מראובן בלא שבועה עכ"ל. והנה גדולי האחרונים ז"ל תפסו עליו מהא דכתב שם באותו כלל סי' ג' וז"ל דברי יאודה כנים אע"פ שנשבע שמא פרעו אח"כ וכו' ואין אדם מוריש שבועה לבניו ע"כ הרי דאף גבי לקוחות ס"ל דאמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו היפך מ"ש בסי' י"ב וממ"ש בפסקיו. ומהרימ"ט ז"ל בחלק חו"מ סי' י' תירץ וז"ל אלא נראה שמ"ש הרא"ש אע"פ שנשבע שמא פרעו שמא פרעו לוה קאמר ומיירי דמת ראובן הלוה אחר שנשבע המלוה ואח"כ מת המלוה והשתא ניחא דלא אמרינן בכהאי גוונא הבו דלא להוסיף עלה אע"ג דלא בא לגבות מן היתומים סוף סוף לוקח בתר יתמי אזיל אפשר שימצא ליה נכסין אלא דמלוה לא טרח לחזור עליהם עכ"ל. ולענ"ד נראה לישב מעין זה והוא במ"ש להריטב"א ז"ל הנדפסים מחדש בפ' כל הנשבעין שהביא משם הרמב"ן ז"ל עלה דבא ליפרע מן הלקוחות וז"ל אבל אין לנו לומר כן אפי' לרב ושמואל אלא כשעמד אביהן בחייו בדין עם הלוה שלו ולא מצא לו נכסים בנ"ח והוצרך לתובעו ע"פ בי"ד מנכסים משועבדים אחר שעשה לו הלוה דין דהשתא ודאי נתחייב מלוה שבועה בנכסים משועבדים ואם מת אינו מורישם לבניו אבל כל שלא עמד בדין עם הלקוחות לא אמרינן בהא אין אדם מוריש שבועה לבניו וכו' אבל לקוחות אינן כן שאין שם גוביינא עליהם עד שיעמוד בדין עם הלוה בנכסי בנ"ח ויתנו לו בי"ד רשות לתבוע נכסים משועבדים עכ"ל. מבואר מדבריו דכל שהמלוה לא עמד בדין עם הלוה ולא תבע בחייו דמעתה לא נתחייב שום שבועה אדם מוריש שבועה לבניו בכהאי גוונא ומה שנראה לפי קוצר ענ"ד הוא דאף אם מת המלוה בחיי לוה הדברים אמורים דהא אינו בברור שיתחייב שבועה שאפשר שיפרע מנכסין בנ"ח ואף שעתה בעת בואם לבי"ד לא נמצאו אפשר שבשעת שמת הלוה היו ואיכא מ"ד דאף בכהאי גוונא גבי מנכסים משועבדים ומעתה ההיא דבסי' ג' דמיירי בעמד בדין ותבע הלוקח אף שנשבע מ"מ כיון דעבר זמן מה ואיכא לספוקי דפרע עדיין זיקת השבועה במקומה עומדת וזה הוא אף במת מלוה בחיי לוה שלא כדברי מהרימ"ט ז"ל דהך דהכא מיירי במת לוה בחיי מלוה וכמו שנדחק הרב ז"ל בזה אבל לפי"ז ניחא דבהא אפי' מת מלוה תחילה הדברים אמורים וההיא דסי' י"ב מיירי דהמלוה לא תבע מלוה כלום ולא נתחייב שום שבועה אלא דאם היה תובע הן בעודו חי היה חייב שבועה ומשו"ה פטרו מטעם מת מלוה בחיי לוה דהיה אפשר לגבות ממון זה בלא שבועה. אלא שזה קשה לי לכל הפירושים ממ"ש בכלל ע"א סי' ו' וז"ל אבל אם מכר שמעון שדהו ואח"כ מת ראובן כבר נתחייב ללקוחות שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו ע"כ. ומרן החבי"ב בסי' ק"ח הגהת הטור אות צ' אוקמא לדעת מהרימ"ט במת לוה בחיי מלוה יעו"ש ולפי"ז לדידן נמי מצינן לאוקמי בתבע המלוה ללוקח בדין בחייו ועיין עוד למרן החבי"ב ומ"מ לדידי צ"ע בכל התירוצים הנאמרים בהם. ודע דבהך תשו' הרא"ש ז"ל שבסי' י"ב ראיתי להרב מל"מ ז"ל שהקשה על מ"ש בתחילת התשו' וז"ל תשובה לא צריכה הכא להבו דלא להוסיף עלה דאי צריכה לא שייך הכא הבו דלא להוסיף עלה דדמי לההוא דאתמר בפ' כל הנשבעין ההוא דשכיב ושבק ערבא וכו' והקשה המל"מ וז"ל וקשה טובא במאי קא מיירי אי נדון זה הוי שמת לוה בחיי מלוה היינו דרב ושמואל ממש ואי אמרינן כיון שאין לו נכסין ללוה א"כ איך חזר וכתב ודמי לערבא דהא כיון דלא ירשו כלום איך יחזור הלוקח על היתומים ואי בדירשו איך מצי בע"ח לחזור על הלוקח דאין נפרעים מנכסים משועבדים במקום בני חורין וגם במת מלוה בחיי לוה לא מתוקמא נדון זה וצ"ע עכ"ל. ולפי קוצר ענ"ד נראה לומר דהכא במת מלוה בתחילה מיירי וכמו שהבינו כל הפוסקים ז"ל וכונתו לומר דאי מחוייב שבועה קרית ליה משום דבא לפרע מן הלקוחות וכאילו תבע ללוה בדין דמי אלא דלא קי"ל בהא כרב ושמואל מידי דהוה אפוגם שטרו וכו' לא איריא דהא כיון דגבי ערב במת לוה בחיי מלוה משום דערב בתר יתמי אזיל השבועה דבא ליפרע מן היתומים רמייא עליה ואינה מורישה לבניו ולא אמרינן הבו דלא להוסיף עלה אלא דהכא לאו מחוייב שבועה הוא אפי' לרב ושמואל כמ"ש הרמב"ן כיון דאפשר לגבות בלא שבועה. ומ"ש הרב עוד דאי בדירשו איך מצי בע"ח לחזור על הלוקח דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בנ"ח וכו' הא לא קשיא דאיכא למימר דמיירי דאית ליה בעיר אחרת ובהכי מצי לטרוף מן הלקוחות וכמ"ש מרן בשו"ע סי' קי"א סי"א ועי' למהרימ"ט ז"ל בתשו' הנ"ל שכתב ז"ל והשתא ניחא דלא אמרינן בכהאי גוונא הבו דלא להוסיף עלה אע"ג דלא בא לגבות מן היתומים אלא מן הלקוחות סוף סוף לוקח בתר ערבא אזיל שאפשר שימצא להם נכסין אלא דמלוה לא טרח לחזור עליהם עכ"ל ודוק.