שזו תקנה היא ללוקח וכו'. עיין בהרב המגיד ז"ל וראיתי להגדולי תרומה בדף ל"ג שהקשה על הטור ז"ל בסי' קי"ט שכתב דאם קנאם כאחד או שלקח עידית באחרונה אם המוכר עדיין חי כולן צריכים ליקח מהזיבורית שאנו רואין כאילו החזיר למוכר שטר של זבורית ונמצא בידו בני חורין ע"כ וכתב ע"ז וז"ל נראה מדבריו דס"ל דגם בלקחם בבת אחת מצי לדחות את כולן אצל זבורית מטעם מהדרנא שטרא למאריה ולא מצאתי ידי ורגלי לפי הסוגיא דהמקשן פריך אילימא בבת אחת פשיטא מכ"ש ותרצן אינו דוחה לו כלום ולפי האמת הוא להיפך דאי קנה כולהו בבת אחת לא נכנסו תחת הבעלים אלא גבו כולהו מזבורית וזה אצלי תימה עכ"ל ולענ"ד נראה להליץ בעד הטור דכי מקשה הש"ס אילימא בבת אחת פשיטא עדיין לא אסיק אדעתיה טעמא דמהדרנא שטרא ומשו"ה ניחא ליה עיקר דינא דברייתא אלא דקשה ליה דרך פשיטא וכן כתבו התוס' בד"ה מכרן וז"ל השתא לא אסיק אדעתיה טעמא דאי שתקת דאפי' כתוב הכל בשטר אחד יכול לכבוש את השטר ולהחזיר זבורית לבעלים כאילו לא קנאו מעולם ע"כ ולדעת הטור נאמר דאי אסיק אדעתיה טעמא דאי שתקת הוה מקשה בהיפך דאמאי קתני מכרן בבת אחת כולן נכנסו תחת הבעלים והלא מצי לדחות את כולם אצל זבורית באמור להם אי שתקת וכו' כן נראה לענ"ד להליץ בעד הטור ז"ל ועיין בשיטה מקובצת בסוגיין ודוק.