האומר כתבו גט לאשתי וכו' אבל המסוכן והוא אדם שקפץ וכו'. כתב הריטב"א בפ' מי שאחזו (גיטין דף ע"ב) וז"ל ומיהו בשכיב מרע שמחלק כל נכסיו דמהני באמירה בעלמא אכתי לא ידעתי לענין גיטין אם אמר כתבו לחוד אי מהני דלא אשכחן אלא באלו דמצוה מחמת מיתה נינהו אבל בש"מ לא אשכחן ומיהו מדמשוה רב הונא גיטו למתנתו ודאי נראה וכו' וכתבו לחוד סגי והראיה דאמרינן בפ"ק גבי מתני' דהאומר תנו ק' לפרש ומת יתנו לאחר מיתה ובגמ' מקשינן ומוקמינן לה בש"מ ואמרינן ולמאי דמוקי לה בבריא אמאי לא מוקי לה בש"מ ומפרקינן לא מתוקמה מתני' בש"מ ממאי דקתני האומר תנו גט זה לאשתי ומת לא יתנו לאחר מיתה טעמא דמת הא מחיים נותנים וטעמא דאמר תנו הא לא אמר תנו אין נותנים ובש"מ אע"ג דלא אמר תנו נותנין דתנן ר"ש אומר אף המסוכן אלמא לר"ש דהלכתא כוותיה בכ"מ שמתנתו מתנה באמירה בעלמא אף בגיטו א"צ לפרש דאי לא לוקמא בש"מ דמחלק כל נכסיו באמירה ולענין גיטו צריך לפרש אלא ש"מ כדפרישית עכ"ל. הנה מ"ש הריטב"א ז"ל לוקמא בשכיב מרע דמחלק כל נכסיו באמירה וכו' היינו כדמוקי רב הונא בריה דר' יהושע בפ' מי שמת דמוקי להך מתני' בהכי דאי במקצת ע"כ צריך קנין ומתני' בלא קנין מיירי דומיא דגט וצריך לאוקומי במצוה מחמת מיתה ולא מצי לאוקומי בש"מ סתם ועפ"ז נראה לישב תמיהת הרב פני יהושע ז"ל שם בשיטתו לגיטין בפ' התקבל שתמה עליה דהר"ן ז"ל שהוכיח מהך דפ"ק דאף בשכיב מרע שאינו מסוכן דלא בעינן שיאמר כתבו ותנו וכמ"ש הריטב"א ז"ל דלא בעינן שיאמר כתבו ותנו לוקמא בש"מ שאינו מסוכן יעו"ש והקשה הרב ז"ל דלא מצינן לאוקומי בהכי דהא הוי מתנת ש"מ במקצת ואמאי נותנין אלא ודאי דמיירי במצוה מחמת מיתה יעו"ש ולפי דברי הריטב"א הללו נראה ברור דלא קשה כלל ודוק.