Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Hiring Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הזבל שבחצר וכו' אעפ"י שהיא שכורה ביד אחרים. עיין לח"מ שהקשה לדעת רבינו מהא דאמרינן התם זאת אומרת המשכיר את החצר לא השכיר הרפת שבה ומשו"ה נמי הזבל שברפת לבעה"ב אבל שבחצר הוי של שוכר ואמאי הוי של שוכר לדעת רבינו אף שהיא מושכרת לו ותירץ דלרבינו לרב אשי ברייתא מיירי בתורי דשוכר ומשו"ה בחצר מפקר ברפת לא יעו"ש. וכ"כ בס' חסדי דוד בפי' התוספתא בפירקין. אלא שראיתי שם דברים שלא יכולתי להבינם שכתב וז"ל וכ"ת סוף סוף הו"ל לאשמועינן היא גופא דהמשכיר את החצר לא השכיר את הרפת ותירץ הא נמי לא נצרכה מאחר דכבר פסק בהל' מכירה דהמוכר את החצר לא מכר את המרחץ וכו' וממילא דה"ה נמי לרפת וכו' יעו"ש ואחרי המחילה רבה לא ידענא מאי מקשה והלא בפי' פסק להא דר"א בפירקין בה"ב וז"ל המשכיר את החצר לא השכיר לא את הרפת שבה יעו"ש ומה לנו מה שפסק בהל' מכירה ושוב התבוננתי בתורתן של ראשונים וראיתי להר"ב בשיטה מקובצת בסוגיין שכתב משם הרבינו יהונתן ז"ל וז"ל זאת אומרת כתב רב סעדיא גאון כל זאת אומרת הלכה היא וכו' ומהתימה אהרמב"ם ז"ל שלא הביאה בחיבורו ובפי' כיון שהרי"ף הביאה עכ"ל והוא פלא שכבר הביאה וצ"ע.
שכר לו בית סתם ללינה אין פחות מיום אחד. עיין בהרב המגיד ז"ל ובהלכות וראיתי להר"ב בשיטה מקובצת שהביא זאת התוספתא ופי' משם הרבינו יהונתן וז"ל כלומר מי ששוכר בית מחבירו סתם אלא זה הלשון א"ל ללינה אין פחות מיום אחד אע"פ שי"ל זה הלשון אין משמעו אלא ללינה אחת אפי"ה אמרינן לילה ויום ר"ל כיון ששכר לצורך לילה זכה בכל אותו היום דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד לשביתה להוסיף יום אחד על לינה בא שהיה יכול לומר ללינה וזהו ענינו לשביתה לתקן סעודה ליום שבת ואי אפשר זה בפחות משני ימים כגון ערב שבת ושבת וכו' עכ"ל. והנה ההפרש שיש בין לינה לשביתה לדעת הרב ז"ל נראה בפשיטות דללינה כיון דלצורך לינה שכר היינו דאפי' שכרו מבעוד יום מ"מ לזמן לינה דהיינו לעת ערב מושכר לו עד למחר לעת ערב ומ"מ תשמיש של אותו היום עד הערב נשאר למשכיר אבל אם שכרו לשביתה כיון שעניינו הוא לתקן סעודה ליום שבת וא"א לתקן כי אם קודם שבת שכר נמי אותו היום ומאותה שעה אם שכר ביום שישי הרי מושכרת לו זה נראה לענ"ד פי' דברי הרב ז"ל ועיין בס' חסדי דוד שפי' דברי הרב ז"ל באופן אחר יעו"ש. ומ"ש עוד לנשואין ל' יום. כ"כ הרי"ף והרא"ש ז"ל והטור ז"ל כתב לנשואין אין פחות מז' ימים ותפס עליו בבדק הבית דרבינו כתב ל' יום ומרן החבי"ב בהגהות ב"י הביא הך דבדק הבית וכתב וז"ל א"ה גם בדברי רבינו בעל הטורים יש ט"ס בגרסא שלפנינו וצ"ל אין פחות מל' יום וכן היא הגירסא בהרי"ף והרא"ש וכן כתב הסמ"ע והב"ח ע"כ לא זכיתי להבין דברי קדשו דהא מ"ש בבדק הבית אלא שכתב לנשואין אין פחות מל' יום הכונה היא לומר שרבינו בעל הטורים כתב אין פחות מז' ימים ורבינו כתב אין פחות מל' יום ומה שייך לומר גם בדברי רבינו בעל הטורים יש ט"ס דהא עליה דידיה קאי מרן ז"ל ומ"ש אלא שכתב וכו' הכונה היא על הרי"ף ורבינו והרא"ש שכתבו אין פחות מל' יום וחסר דיו מדברי מרן שבבדק הבית ומכולהו קא פריך. ולענ"ד נראה לישב דעת הטור אם אינו ט"ס במ"ש בס' חסדי דוד בפי' דהך תוספתא ומאי דמסיים לנשואין אין פחות מל' יום היינו כי ההיא דאיתא בריש כתובות דמתחילת החופה עד ל' יום מברכין שהשמחה במעונו וכ"כ בשיטה מקובצת שם ולפי זה איכא למימר דהאידנא מאחר דכתבו הפוסקים דערבה כל שמחה אין מברכין שהשמחה במעונו אלא בז' ימי המשתה כמ"ש באה"ע סי' ס"ב אפשר דאף השוכר או השואל בסתם בית לנשואין אינו אלא לז' ימים בלבד ע"כ וא"כ אמור מעתה דזה הוא דעת הטור ז"ל. ומ"מ לא אכחד ממה שראיתי בסימן שמ"א לענין שאלה שכתב ולנשואין אין פחות מל' יום יעו"ש ולפי"ז אי אמרת כן דברי הטור סתראי נינהו ועל כרחך ט"ס נפל בדפוס או הכא או התם ודוק. ודרך אגב ראיתי למרן ב"י בסי' שי"ב סי"ב שכתב וז"ל מצאתי כתוב על ראובן שהיה דר בבית לאה ורצה להחזיק בקצת הבית ולא עלה בידו והיא טוענת שאינה יכולה לדור עמו שפיר טענה דדמי עליה כאריה ארבא ע"כ כל אלה התואנות והקטטות שנעשה ביניהם אין אדם דר עם הנחש בכפיפה ע"כ. והרב ב"ח בסי' שי"ט הביא לשון הנמוק"י שבפ' השואל וז"ל אטו המשכיר בית לחבירו או המשאיל לזמן ידוע כשהוא אוהבו ואח"כ היתה מריבה ביניהם היכול להוציאו מן הבית שהשאיל ודאי ליכא למימר הכי וכן כתבו הרשב"א והרב המפה פסק כמותו בסי' שי"ב עכ"ל. כנראה דפליגי המצאתי כתוב עם הנמוק"י וכ"כ מרן החבי"ב ז"ל בסי' שי"ב הגב"י אות ל' יעו"ש ולענ"ד נראה דאינו מוכרח והכל לפי הענין דחילוק יש בין מי שהיה אוהבו ונעשה שונאו למי שהיה רוצה להחזיק בשלו ולא עלה בידו דמלבד השנאה הנכנס בלבו עוד בה שתמיד מתפחד שלא יעשה עוד וכ"כ מ"ש כל אלה התואנות והקטטות שנעשו ביניהם ואין אדם דר עם נחש בכפיפה ע"ז הוא דאמר המצאתי כתוב דיכול להוציאו אמנם בנדון הרב שלא היה שם כי אם שנאה לחוד מודה המצאתי כתוב דאינו יכול להוציאו ואפשר דלזה כיון הרב פרי האדמה ח"ד דף כ"ד ע"ב וז"ל בעל קטטה ומריבה דיכול להוציאו דאין אדם דר עם נחש ב"י בשם מצאתי כתוב ועיין ס' הנמוק"י הביאה מור"ם בסי' שי"ב היכא שהיה אוהבו וכו' שאינו יכול להוציאו וכ"כ הב"ח בהדיא עכ"ל. והנה מ"ש בעל מריבה וקטטה דיכול להוציאו וייחס סברא זאת למצאתי כתוב רב המרחב ביניהם ומי שהוא בעל קטטה ומריבה גרע טפי ממי שהיה אוהבו ונעשה שונא דסברת הנמוק"י דמי שהיה אוהב מודה דבעל קטטה ומריבה יכול להוציאו ואפי' בתוך זמנו ובפרט שהמצאתי כתוב נראה שמדבר בדרים בחצר אחד ודייק אומרו אין אדם דר עם נחש משא"כ בההיא דהנמוק"י שיכולין אנו לומר דמיירי שהשכיר לו חצר ואין המשכיר דר שם ומאיזה סיבה נעשה שונא ובהא הוא דאמר הנמוק"י דאינו יכול להוציאו משום שנעשה שונא באופן דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ועפי"ז עשיתי מעשה בשוכר שעשה מריבה וקטטה עם המשכיר על שתמה עליו שלא ראה שהתפלל תפילת שחרית ונתקוטט עם המשכיר ורץ אחריו וסכין בידו ושוב נתקוטטו שניהם פעם אחרת אחר שנים ופגע בכבוד שוכני עפר ובאו לדין ותבע המשכיר הבית בתוך הזמן באמרו דאין אדם דר עם נחש ופסקתי שחייב ליתן את הבית אחר חדש ימים ואפי' שהיה תוך הזמן מחשש שמא ביני ביני יתרבה המחלוקת עד פעם אחר ועוד מטעם אחר שהלך בן השוכר והלשין לאומות העולם על דבר תנור אחד ומ"מ נתפשרו ביניהם ע"י אנשי צורה והניחו עוד חדש ימים אחר להשקיט המריבה (א"ה ס"ט זה מצאתי כתוב לעט"ר מר אבא מר שמואל זצוק"ל וז"ל אמר הבן עיין להרב שמן רוקח ח"ב סי' ע"ז שגם הוא נשאל כעין זה שהתחיל בקטטה ומלשינות על המשכיר והביא דברי הנמוק"י וחילק וז"ל אך באמת מדברי הנמוק"י אין הכרעה כ"כ דהתם אם לא שהיתה משכרת לו רק בשביל וכו' לא היה מקום שעשה לו שלא כהוגן ומקרא מלא דבר הכתוב והיה אם לא תמצא חן בעיניו אבל אם נראה לעין שהשוכר עושה למשכיר שלא כהוגן ומקפח פרנסתו ומגלה מסתריו במלשינות ושקרים ואין יכול לדור עמו במדור אחד נראה לענ"ד דאף דלא פירש כמאן דפירש דמי ויכול לדחותו תוך זמנו דיכול לומר לא עדיפת מנאי כמבואר בב"מ דף ק"א ע"ב ואף דהפוסקים כתבו דשם איירי דוקא בכלות זמן השכירות אלא שלא הודיעו אבל בתוך זמנו אפי' דנפיל ביתו אין יכול לדחותו שאני התם דהשוכר לא עשה שום מעשה ומה שנפל ביתו דמשכיר מזלו דמשכיר גרם וכו' אבל בנדון דידן אם תאמר שהמשכיר יעקור סוכו ומשכנו לקתה מדת הדין ואף דקי"ל שכירות ליומיה ממכר הוא כבר כתב הנמוק"י דהיינו לענין תשמיש אבל בגוף הדבר אינו קנוי כלל יעו"ש בהנמוק"י עכ"ל).