ב' צבורין וכו' וכן שני בתים בדוקים וצבור אחד של חמץ וכו' בכל אלו א"צ לבדוק וכו'. והקשה הרב המגיד ז"ל מאי שנא דין הטומאה מדין בדיקה וכו' ומרן כ"מ תירץ וז"ל ולי נראה היינו טעמא דכיון דשני שבילין דבאו לשאול בבת אחת דטמאים היינו מדרבנן דמדאורייתא ספק טומאה ברה"ר טהור לגבי בדיקת חמץ דרבנן העמידו דבריהם על דין תורה וא"ת והלא ספק דבדיקה ברה"י היא ומדין תורה ספק טומאה ברה"י טמא וי"ל וכו' אי נמי משום דהוי ספק ספיקא ספק לבית זה נכנס או לאותו בית ואת"ל לבית זה ספק אכלתיה או לא ע"כ. והנה אמת נכון הדבר דהאי א"נ הוא לקושיא קמייתא וה"ק א"נ אע"ג שנאמר שלא העמידו דבריהם על דין תורה אפ"ה שנא ושנא דהכא בבדיקת חמץ הוי ס"ס אבל בב' שבילין לא הוי ס"ס ומשו"ה אמרו דכשבאו לשאול בבת אחת טמאים וזה נ"ל ברור. והוצרכתי לזה לפי שראיתי להרב מרכבת המשנה אלפאנדארי שהקשה עליו ממה שפסק רבינו ריש פי"ח מהל' אבות הטומאה והצריכה עיון ולפי מה שכתבתי בכונת מרן לק"מ (א"ה ס"ט עיין להרב ז"ל בס' יד אהרן בסי' תל"ד שהקשה ג"כ קושיא זו ועיין למורה מורינו בס' שורשי הים ח"א דף קט"ו ע"ג יעו"ש).