ובן שפירש מאביו ואשה וכו' הרי הם כשאר כל אדם. עיין בהרב המגיד ז"ל וראיתי להרמ"ה ז"ל בפ' חזקת הבתים סי' ר"ח שכתב וז"ל ואפי' לא פירשו זה מזה נמי דוקא גבי אב ובן אבל שאר אינשי אע"פ שדרין כאחד ומשאן ומתנן כאחד ואוכלין על שלחן אחד קפדי אהדדי הלכך מחזיקי אהדדי דאי לא תימא הכי למה לי למינקט האב והבן לשמועינן בשאר אינשי וכ"ש באב ובן אלא מדנקט אב ובנו ש"מ הני דמערבי דעתייהו טפי ומחלי אהדדי טפי אבל שאר אינשי אפי' אחים נמי לא עכ"ל ונראה לענ"ד שזה הוא דעת ר"י ברצלוני ז"ל שהביא הטור בסי' קמ"ט סל"ז וז"ל כתב ר"י ברצלוני ז"ל האחין שאוכלין על שלחן אחד וכיס אחד לכולם הא מילתא ליתא בגמ' ומדאמרינן באב ובן ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם משמע באחין בין חלקו ובין לא חלקו הרי הן כשאר כל אדם אבל משקול הדעת יש לנו וכו' יעו"ש דכונתו ממש כמ"ש הרמ"ה ז"ל דלא מיירי באחין שיירשו את אביהן אלא שמשאן ומתנן ביחד ואוכלין על שלחן אחד ואפילו בחיי אביהן והחזיק בנכסי חבירו בידוע שהיה שלו לבדו וטוען שמכרה לו אלא שכתב דמשקול הדעת יש לנו לדקדק שקרובים להיות כאב ובן. ואחשוב שדעת בעהע"ט שהביא הטור שם בס"ב וז"ל וכתב בעל העיטור ז"ל דאחין אינן כשותפין ומחזיקין זה על זה ע"כ היינו ממש סברת הרמ"ה ז"ל ואין ביניהם כמלא נימא דמיירי שאוכלין על שלחן אחד ומשאן ומתנן כאחד ואפ"ה מחזיקין זה על זה ומדיוקא דדייקי הרמ"ה והר"י ברצילוני ז"ל הוציאו ודוק.