אומרים לו בתחילה קיים שטרך. עיין במהרימ"ט ז"ל בחו"מ סי' כ"ח שכתב דוקא כשהוא עצמו בעל השטר ונעשה ע"י אבל לוקח שקנה מלוקח ויש לו שטר מהמוכר והלוקח ראשון נדון בחזקה וא"צ לברר וכו' ועיין בס' דברי אמת בתשו' דף ד' ע"ב שהקשה מתשו' הרשב"א סי' תתקס"א יעו"ש ועיין בס' פרח מטה אהרן ח"א סי' ע"ג שכתב כדברי מהרימ"ט וכנראה שלא ראה הרב דברי אמת להרב פרח מטה אהרן מדלא הקשה גם כן עליה ומ"מ נקוט מיהא דגם על הרב פרח מטה אהרן קשה מדברי הרשב"א ז"ל ודוק.

העיד האחד שאכלה שנה ראשונה וכו'. כתב מרן החבי"ב ז"ל בסי' קמ"ה בהגה"ט אות ב' וז"ל אם ששה מעידין אחד בכל שנה עלתה לו חזקה בעל הטורים ז"ל בסי' ק"מ בשם הרשב"א והטעם דלא גרע ששה מאחד שמעיד אב"ג ואחד מעיד שאכלה דה"ו דהוי חזקה כמו שמבואר בדברי רבינו בעה"ט שכתב כיון שאין שום אחד מעיד על החזקה ג' שנים רצופות דמשמע דאם אחד מעיד ג' שנים רצופות מצטרף עם אותו שאומר שאכלה ג' שנים רצופות אחרות וכו' יעו"ש. ולענ"ד קשה לי דמה לו להרב ז"ל להוכיח באחד מעיד אב"ג ואחד מעיד שאכלה דה"ו מדכתב כיון שאין שום אחד מעיד על חזקת ג' שנים רצופות דמשמע וכו' הלא בפי' כתב הטור ז"ל וז"ל ואם אינן מכחישין זה את זה אלא אחד מעיד ראיתי שאכלה ראשונה ושניה ושלישית והשני מעיד על שנה רביעית וחמישית וששית הוי חזקה ע"כ הרי בפי' כתבו הדין ומה לו להרב ז"ל לדקדק מדכתב כיון שאין שום אחד מעיד על חזקת שלש שנים רצופות וכו' וצריך ליישב.

הביא המערער עדים שזו השדה שלו וזה שבתוכה טוען לקחתיה והרי שטרי וכו' וטוען המערער שהוא מזוייף והודה בעל השטר ואמר כן הוא וכו'. הכי איתא בפ' חזקת הבתים ההוא גברא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבינתיה והא שטרא אמר רבה מה לו לשקר אי בעי אמר שטרא מעליא הוא ופסק רב אידי בר אבין כרבה היכא דקיימא ארעא תיקום וכר' יוסף בזוזי היכא דקיימא זוזי לוקמי. והנה הנמוק"י כתב וז"ל וחשיב ליה רבה כהוחזק באותו קרקע אע"ג דלא דר ביה שני חזקה כיון דאית ליה שטר שראוי להאמינו ומיגו לאוקומי ממונא הוא ור' יוסף סבר כיון שהודה ששטר זייפא הוא חזקה שלא בממון זה ע"כ ואיכא למידק דמשמע דס"ל דמיגו להוציא ממון לא אמרינן ובפ' שנים אוחזים כתב וז"ל לא אמרינן לשקול חציה בשבועה במיגו דאי בעי אמר כולה שלי ע"כ והא התם הוי מיגו להוציא וא"כ אמאי נאמן במיגו כיון שהוא ז"ל ס"ל בהיפך ואפשר לומר דס"ל דכל כי האי לא הוי מיגו להוציא כיון שאינו מוציא יותר ממה שתפס וכמ"ש הר"ב בשיטה מקובצת משם הגליון וז"ל ונ"ל שהגליון נראה לו דוחק מה שהתוס' קורין לו מיגו להוציא אם היינו מאמינים אותו על חצי דהא להחזיק היה דאנן סהדי דמאי דתפס כל חד דידיה הוא ר"ל הגליון דודאי גם זה דהכא הוי להחזיק עכ"ל וא"כ הנמוק"י אפשר דהכי ס"ל ומשו"ה הוצרך לתירוצים אחרים. עוד כתב הנמוק"י וז"ל והר"י הלוי ז"ל כתב דכי אמרינן דמיגו חשוב הוא ככל מיגו דעלמא דלאפוקי ממונא לא אמרינן מיגו ע"כ וקשה לי טובא דבפ' שבועת הדיינים הביא הר"ן משם הר"י הלוי ז"ל דאמרינן מיגו אפי' לאפוקי ממונא וז"ל והר"י הלוי ז"ל כתב דכי אמרינן איתרע שטרא ה"מ דיהבינהו ניהליה לשם פרעון אבל אי לא אמר לשם פרעון אלא תא ושקול ושקל הני זוזי מהימן לומר סטראי נינהו במיגו דאי בעי אמר במתנה יהביניהו ניהליה דמהימן ע"כ הרי דמשמע דאמרינן מיגו להוציא וכמו שהקשה הר"ן שם וא"כ נמצא דברי הר"י הלוי ז"ל סתרי אהדדי. ואולי אפ"ל דשאני ההיא דשבועות דאיכא שטרא ואמטול להכי מעתה עיקר תביעתו אינו אלא בשטר ולא בא לאפוקי ממונא במיגו אלא בשטר וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בחי' לבתרא בסוגיין שהקשה מהתם ותירץ כן יעו"ש. אמנם הרמב"ן ז"ל ס"ל דמיגו להוציא אמרינן והוכיח כן מההיא דפ"ב דכתובות וז"ל דאמרינן התם נאמנת אשה לומר מוכת עץ אני משום מיגו ואע"ג דר' יהושע פליג בהאי מיגו הא בעינן בגמ' מ"ט דר"י ומפרשינן משום טעמא אחרינא ומפקינן ביה ממונא עוד מצאתי מיגו להוציא בפ' המקבל מלוה אומר ה' ולוה אומר ג' ואמר ר"י מלוה נאמן דאי בעי אמר לקוחה היא בידי וארעא אע"ג דמעיקרא ודאי הות משכנתא בחזקת בעליה עומדת לכולהו ספיקי כדאמר התם בסמוך ואפי"ה מהני מיגו לאוקמי ברשותיה דמלוה מספק ואפוקי מרשותיה דלוה דהוא מריה ודאי ואין מיגו להוציא יותר מזה ע"כ הרי דס"ל דאמרינן מיגו להוציא ויש לתמוה דבפ' שנים אוחזין על ההיא מתני' דזה אומר כולה שלי וזה אומר וכו' הביא הר"ב ז"ל בשיטה מקובצת וז"ל ומכאן יש להוכיח שאין אומרים מיגו לאפוקי ממונא אלא לאוקמי ממונא ברשותיה דמאריה הרמב"ן ז"ל עכ"ל הרי דכאן ס"ל בהיפך ואין לומר דמה שהוכיח מהא דכתובות הוא משום דאיכא שטרא דכתובה ומשו"ה כתב הרב המגיד ז"ל דאמרינן מיגו אבל היכא דליכא שטרא מודה דלא אמרינן מיגו להוציא הא ודאי ליתא ודבר זה לא ניתן ליאמר הא מוכח מההיא דמלוה אומר ה' ולוה אומר ג' והתם ליכא שטרא ואפי"ה מלוה נאמן ואי משום חזקה הא בחזקת לוה קאי לכל ספק וכמ"ש הרב ז"ל באופן שדברי הרמב"ן צריכים לי עיון. וראיתי להש"ך בסי' פ"ג סק"ז שכתב וז"ל אני אומר יפה כיון העיר שושן ודברי הסמ"ע תמוהים הן ועד כאן לא כתבו התוס' בשם ר"י הכא טעמא דלא הוי מיגו משום שהוכרח לשקר תחילה אלא לדעת רב יוסף אבל לפי מה שפסק רב אידי בר אבין הלכתא על כרחך לא קאי האי טעמא אלא טעמא הוא משום דלא אמרינן מיגו להוציא דאי לא הוי מיגו כיון שהוצרך לשקר תחילה א"כ אמאי פסק הלכתא כרבה בארעא וכן פסקו כל הפוסקים ע"כ ואיכא למידק דנהי דהתוס' לא כתבו כן אלא לדעת רב יוסף אבל לרבה לא הוי טעמא משום שמוכרח לשקר תחילה אך כיון שפסקו הלכתא כרב יוסף בזוזי א"כ הכא גבי זוזי אפשר דטעמא הוי נמי משום שהוצרך לשקר תחילה ומשו"ה כתב הסמ"ע ז"ל דהיכא שבא בטענת שטר פסול לא אמרינן מיגו וזה מוכרח דאי לא כן קשה דר"י אדר"י שהרי התוס' בד"ה אמאי קא סמכת וכו' כתבו משם ר"י דטעמא דרב יוסף דלא אמרינן מיגו הוא משום שהוצרך לשקר תחילה ובד"ה והלכתא וכו' כתבו משם ר"י דטעמא כרבה בארעא וכרב יוסף בזוזי משום דאמרינן מיגו לאוקמי ממונא וכו' יעו"ש והשתא טעמא דרב יוסף לא הוי אלא משום שהוצרך לשקר תחילה ולא הוי משום מיגו לאוקמי ממונא אלא שר"ל דמאי דפסקו הלכתא כרב יוסף בזוזי הוא משום מיגו לאוקמי ממונא אבל טעמא דרב יוסף הוי משום שהוצרך לשקר תחילה ואמטול להכי כתב הסמ"ע דהיכא דבא לתבוע בפסול שהוצרך לשקר תחילה לא אמרינן מיגו וכטעמיה דרב יוסף ועיין במהר"א ששון ז"ל סי' ר"ז מה שהקשה לדברי התוס' ועיין בתוס' בפ' שנים אוחזים ד"ה וזה נוטל רביע וכו' ובהרא"ש בסוגיין ונסתלקה הקושיא. והרב מל"מ בהל' י"א כתב וז"ל אציגה נא מה שעלה על דעתי בתחילת המחשבה דאפשר היה לחלק בין נדון זה לההיא דהרשב"א ולומר דלא אמר הרב ז"ל אלא בספק הבא מכח תרי ותרי משום דחשבינן להו כמאן דליתנהו דאוקי תרי בהדי תרי ונשאר המקח שהוחזק בו הלוקח שקנאו בדרכי ההקנאה קיים אבל בספק דדינא דלעולם הספק בפנינו דלמקצת רבוותא התנאי קיים מי מוציאו מידי ספק ואפ' דבספקא דדינא לעולם ארעא בחזקת מרי קמא עכ"ל. ולענ"ד לא זכיתי להבין דבריו שרצה לחלק ולומר כשהספק הוא בדינא ולעולם אמרינן שהיא בחזקת מרי קמא והא לדעת הרשב"א ז"ל א"א לומר כן דהא הרשב"א גופיה כתב בהיפך והביאו מרן ב"י בסי' קנ"ה וז"ל וכבר ידעת שדעתי נוטה לדעת רבינו יעקב וכו' ומ"מ רוב חכמי ישראל גם רבותינו לא הסכימו לכך ולפיכך למעשה אני אומר שאם כבר פתח לו חלונותיו או סמך וכו' ובית הכסא אין מחייבין אותו לסותמם ואם בא לפתוח אין מניחין אותו לפתוח דומה למה שאמרו ארעא היכא דקיימי תיקום זוזי היכא דקיימי ליקום יעו"ש הרי להדיא דאפי' בספקא דדינא כתב הרשב"א דאמרינן אוקי ארעא בחזקת המחזיק. וליכא למימר דעד כאן לא חלק הרב ז"ל לומר דבספקא דדינא אוקמינן בחזקת מרי קמא אלא דוקא היכא שהספק הוא בתנאי אבל היכא שהספק הוא בעיקר המכר אפשר דס"ל דבספקא דדינא מוקמינן בחזקת המחזיק הא ודאי לא נתקרר דעתי ואדרבא כל בתר איפכא היא וכמו שנבאר בס"ד. אלא דזה קשה לי לדעת הרשב"א ז"ל דמאי שנא מההיא נכסי דבר שטיא דאמרינן בחזקת אוקי תרי בהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת בר שטיא ולא אמרינן בחזקת המחזיק וכמו שהקשו התוס' בסוגיין וליכא למימר כתירוץ התוס' דצריך לחלק בין ספק דתרי ותרי לספקא דדינא יעו"ש דהא אפי' בספקא דדינא פסק הרב ז"ל דמוקמינן בחזקת המחזיק וכמבואר אלא דצריך לחלק דשאני ההיא דבר שטיא שכיון שהמערער רוצה ליתן לו מעותיו ומעתה אין ללוקח שום הפסד מן הקרן אלא שאינו רוצה המחזיק ליתן להמערער באומרו שיש לו עדים שכשהוא חלים זבן וזה ג"כ הביא עדים שכשהוא שוטה זבין אמרינן אוקי תרי בהדי תרי מאחר שלא הפסיד מדיליה כלום אבל בנדון של הרשב"א ז"ל מאחר שלא מקבל כלום וגם החזיק והאי ג"כ דאיכא פלוגתא דרבוותא אמרינן דקי"ל כרבותינו ואוקמינן ארעא בחזקת המחזיק ועוד י"ל והוא הנכון והוא דשאני התם שהעדים המעידים כשהוא שוטה זבין נמצא שבאים לעקור עיקר המכר ונמצא שלא היה שם מכר כלל ומשו"ה אמרינן אוקי תרי בהדי תרי ונמצא שאין כאן מכר כלל ומהדרינן ארעא למרי קמא אבל גבי ההיא דחזקת הבתים שלא הורע כחו של מכר אלא שאומר ששטר כשר הוה לי ואירכס ונקיט האי שטרא לראיה בעלמא בהא ודאי לא הורע כחו של מכר וכמ"ש הרב הגדול מהרימ"ט ז"ל בחו"מ סי' ע"ה יעו"ש ודוכוותא נמי הכא. עוד כתב הרב מל"מ ז"ל וז"ל והשתא ניחזי אנן היאך נתפיס סברות הפוכות מן הקצה אל הקצה לדעת רשב"ם ז"ל בתרי ותרי מוקמינן ארעא ביד מרי קמא ובספיקא דדינא מוקמינן ביד המחזיק ולדידיה איפכא וכו' וכד מעיינן שפיר לק"מ וזה שהכל תלוי בעיקר מאיזה צד הוא דכשהספק הוא בעיקר המכר אם מכר או לא מכר בהא ודאי יש לחלק בין ספק דתרי ותרי לספיקא דדינא משום דחשבינן להני סהדי כמאן דליתנהו ומוקמינן ארעא בחזקת מרי קמא אבל כשמכר ודאי ויש כאן מכר אלא דהספק הוא בתנאי בהא גבי תרי ותרי מוקמינן ביד הלוקח דכמאן דליתנהו דמי אבל בספק דדינא אפשר דאמרינן בחזקת מרי קמא ע"כ ואני שמעתי ולא אבין דאי בספק דדינא גבי ספק מכר אמרינן אוקי ארעא בחזקת המחזיק א"כ גם בספק בתנאי נמי נימא הכי ומנ"ל לומר דמרי קמא עיקר ואי מרי קמא עיקר מי מוציאנו מידי ספק וכמבואר. עוד הקשה הרב ז"ל בדברי התוס' דחזקת הבתים ד"ה והלכתא וכו' דאמאי לא הקשו עליה דרשב"ם ז"ל ממתני' דמציאה גבי השוכר בית לחבירו דינר לחדש י"ב דינרין לשנה ופסק כר"ן דאפי' בא בסוף החדש כלו למשכיר דארעא בחזקת בעליה עומדת הרי דבספקא דדינא נמי אזלינן בתר מרי קמא ע"כ יעו"ש ולענ"ד נראה לומר דלק"מ דשאני התם דלא ידעינן המציאות היכי הוה אי מהדר קא מהדר ביה או אי אמרינן דבריו הראשונים הם טעות ומשום הכי אמרינן ארעא היכא דקיימא תיקום וכמ"ש הוא ז"ל בפ"ז מהל' שכירות יעו"ש ומשו"ה לא הוי ספקא דדינא ומעתה לא קשה מהתם ודברי הרב ז"ל צל"ע. ומ"ש רבינו שהוא מזוייף וכו'. ר"ח והרי"ף ז"ל סבירא להו דדוקא בטוען אמנה הוא דקאמר רבה מה לי לשקר וע"ז הוא דפ' רב אידי הלכה כוותיה דרבה בארעא אבל בטוען שטר מזוייף מודה רבה דחספא בעלמא הוא כמבואר בהלכות יעו"ש וטעם לזה ראיתי לרבינו יונה בעליות הביאו הר"ב כשיטה מקובצת בסוגיין וז"ל ומסתבר לי דדוקא בשטר אמנה אבל שטר זייפא דציוריה צייריה אע"פ שכיון החתימות עד שהיו מקיימות לא מחזיקנן ליה לארעא בידיה מחמת ההוא שטרא כיון שלא הגיע השטר לידו מיד בעל הקרקע דדוקא היכא דכתב בעל הקרקע להאי שטרא ויהביה בידיה להאי דהוא ניהו דאחזקיה בהאי ארעא אבל ע"י ציור לא חשבינן ליה למוחזק תדע דמפלגינן בכי האי טעמא בעובדא דההוא ערבא עכ"ל ועיין להרמ"ה בסוגיין שכתב ג"כ דוקא שטר אמנה אבל זייפא דצייריה מריה אפילו היכא דיכיל לקיומיה בבי"ד מחמת דטרח לזייופיה חתימת ידא דסהדי עד דהוה אפשר לקיומי מכת"י יוצא ממקום אחר לא אמרינן מה לי לשקר דכי אמרינן מה לי לשקר היכא דאמר קושטא קא טעין וכו' יעו"ש. וא"כ שפיר אפ"ל דדעת ר"ח והרי"ף ז"ל הוא כן ועתה מתיישב שפיר מה שהקשה הב"ח בסי' קמ"ו סמ"ד וז"ל ויש להקשות לפי' ר"ח והרי"ף דמ"ש שטר אמנה משטר מזוייף אידי ואידי חספא נינהו וכו' ויש לומר דבמזוייף לא הוי מיגו פן יבואו עדים ויאמרו לא חתמנו על שטר זה מעולם ואפי' אם הלכו למדינת הים או מתו שמא העדים שיבואו לקיים השטר יכירו בטביעות עין שאין זה חתימת העדים וכו' אבל שטר אמנה כיון דאמת הוא שזאת היא חתימת העדים אינו ירא לפי זה צ"ל דר"ח והרי"ף ז"ל מפרשים דלא מיירי בהוציא שטר מקויים כפי' הרמב"ם אלא באינו מקויים ע"כ ולפי מ"ש רבינו יונה והרמ"ה ז"ל אינו מוכרח כמבואר.

טען המערער ואמר היאך וכו'. הנה הטור ז"ל בסי' קמ"ו סי"ז וי"ח הביא דעת רבינו והרי"ף ז"ל דבטוען המערער שלא היה בזמן המכירה בעיר שצריך המחזיק להביא ראיה שהיה בעיר ודעת רבינו ז"ל דדוקא שמזכיר יום המכירה וכתב עוד וז"ל וכן כתב הרמ"ה ז"ל שצריך המחזיק להביא ראיה ודוקא בשעת חירום אבל שלא בשעת חירום אע"ג דא"ל זבנתי מינך ביומא פלוני לא בעי לאתויי ראיה דההוא יומא הוה בהדיה במיגו דאי בעי אמר ביומא אחרינא הואי בהדך או מילי מסרת לי כי אמר נמי בההוא יומא הוינא בהדך וזבנתי מינך מהימן וכו' יעו"ש. והרמ"ה ז"ל הנדפסים מחדש בסוגיין כתב וז"ל א"ל תובע אנא בשכוני גוואי הואי ולא ידענא דאנת נחית בגו ביתאי דאימחי אתו לקמיה דרב נחמן א"ל זיל בריר אכילתך למוכר זיל אייתי סהדי דהוה האי מוכר במתא בהדך חד יומא מהני תלת שני דחזקה כי היכי דתהוי אכילתך אכילה דקיימא לה חזקה דבשעת חירום קאי דקי"ל דבשעת חירום צריך שיהיה עמו במדינה וכו' דאי לא הוי עמו במדינה מצי א"ל לא הוה ידענא דאת נחית לגו ביתאי דאימחי וקי"ל כר"נ וה"מ בשעת חירום ומאי דדמי ליה אבל שלא בשעת חירום אף על גב דלא הוה מרי דביתא בביתא נמי הוי חזקה וכו' וש"מ דלא מצי אמר ליה אייתי ראיה דהוית בהדאי בחדא מתא כי היכי דלימא דההוא יומא זבינתא מינאי דמצי א"ל הא כמה שני מיקמי הני שני חזקה זבינתא מינך ועוד אימא מילי מסר אי נמי זכי ליה על ידי אחר אי נמי שוי שליח לזבוני לארעא ואפילו היכא דטעין מינך זבינתא ביומא פ' לא מחייבינן ליה לאתויי ראיה דהוה בההוא יומא בהדיה דמיגו דאי בעי אמר ביומא אחרינא הואי בהדך אי נמי מילי מסרת לי כי אמר דהאי יומא הוינא בהדך כיון דליכא סהדי דמכחשי ליה מהימן עכ"ל יעו"ש באורך. הרי להדיא דעל מה שכתבו הרי"ף ורבינו ז"ל שטענת התובע היא איך קאמר מינך זבינתא והרי לא היה שם באותו זמן במדינה דע"ז דינא הוא שצריך להביא המחזיק ראיה שהיה שם כתב הרמ"ה ז"ל שטענת התובע היא שלא היה שם כדי שידע דנחית לביתו. וע"ז דן ר"נ זיל ברור אכילתך ומיירי בשעת חירום אבל אם טען אייתי עדים שהיינו בחדא מחתא כדי שתאמר שמכרתי לך שהוא דינא דרבינו דס"ל שצריך המחזיק להביא עדים ס"ל להרמ"ה דלא מחייבינן ליה דמצי אמר כמה שני מקמי הני שני חזקה זבינתא מינך אי נמי מילי מסר וכו' ואפי' טעין ביום פלוני לא מחייב לאתויי ראיה דהוה בהדאי ההוא יומא משום מיגו וכו' נמצא דבאומר אייתי ראיה שהייתי עמך באותו זמן פליגי רבינו והרמ"ה ז"ל ואיך השוה הטור הרמ"ה להרי"ף ורבינו ועוד קשה מ"ש הטור ודוקא בשעת חירום אבל שלא בשעת חירום אע"ג דא"ל זבנתי מינך ביום פ' לא בעי לאתויי ראיה וכו' והרואה יראה דבאומר אייתי ראיה דהוית בהדאי ביום פ' אין עסק לענין חירום כמבואר בדברי הרמ"ה ז"ל וצריך ליישב.

מי שהלך למדינת הים ואבד דרך שדהו וכו'. כתב המל"מ ז"ל וז"ל ונחזור לעניינינו למה שכתב הרב המובהק נר"ו דאף שהיה עסק זה בין ישראל לחבירו והיה הדבר ספק שקול בתנאי שהתנהו הלוקח ולא חזקו המוכר אי הוי תנאי או לא מההיא דהרשב"א ז"ל מתשו' שהביא הרב במי שמכר כרם ובאו שנים וכו' למדנו דיד הלוקח על העליונה ואין חילוק בין ספיקא דתרי ותרי לספיקא דדינא וכיון דיש כאן מכר ודאי והספק הוא בתנאי וההיא דכתב התרומת הדשן על מי שנתן מתנה ידועה לפלונית שתקנה בהם חגורה ונסתפק הרב אי לתנאי גמור נתכוון וכו' ואתי עלה מטעם שהמקבל הוא תפוס ואין מוציאין בראיה ברורה אחר העיון אין ממנה לא תיובתא ולא סיעתא ומה שהרב זיכה מטעם תפיסה ה"ה אפי' לא היו שניהם תפוסים זכתה המקבלת וקושטא דמילתא נקט ולאלומי כח המקבלת ע"כ והנה הרב ז"ל לא הראה לנו איה מקום תשו' אמנם ראיתי בסי' ש"נ שהביא נדון זה אלא דמ"ש הרב ז"ל דאתי עלה מטעם שהוא תפוס ואין מוציאין בראיה ברורה וכן מ"ש שהרב זיכה מטעם תפיסה וכו' אין מכל זה כלל שם ואדרבא היפך מזה נראה שם למדקדק והדברים צל"ע ועיין למור"ם במפה בסי' רנ"ג סי"ב ודוק.