אין סומכין בקרבנות ציבור חוץ מב' סמיכות על שעיר המשתלח ועל פר העלם דבר. הנה בכאן לא כתב רבינו שסמיכת בקרבן ציבור אם היא בשתי ידים או נשתנה דינא ודי ביד אחד אבל ממ"ש לקמן בהל' י"ג וז"ל וצריך הסומך לסמוך בשתי ידיו על ראש וכו' ולא חילק בין ציבור הסומכים ש"מ דהכל אחד וסמיכות הציבור היא בשתי ידיו והכי איתא בתורת כהנים בפרשת ויקרא פ"ו וז"ל וסמכו זקני העדה את ידיהם בידיהם של כל יחיד ויחיד וכו' והרב קרבן אהרן פי' שם וז"ל פי' בשתי ידיו של כל יחיד ויחיד ודייקי לה מדלא אמר ידם דאילו אמר ידם משמע יד של כל אחד ואחד ובאמרו ידיהם תרי ריבוים חד לידים והוא היו"ד והמ"ם לסומכים והכי הוא דאין סמיכה אלא בשתי ידים כדיליף לה בפ' שתי מדות וכו' יעו"ש וכ"כ מרן בכ"מ בסוף פ"ב דע"ז על מ"ש בתו"כ במגדף דכתיב וסמכו השומעים את ידיהם את ידיהם ידי כל יחיד ויחיד וכתב בכ"מ דדייק לה מדקאמר ידיהם ולא קאמר ידם יעו"ש. אשר מזה תמהני טובא למה שראיתי להרב בני חיי בהל' מגילה סי' תרצ"ד אות א' שכתב וז"ל ויש לחקור גבי סמיכה בשתי ידים דסמיכה בשתי ידים משמע כדאיתא בסוף פ' שתי מדות בפר ציבור דכתיב וסמכו זקני העדה את ידיהם אימא דסגי ביד אחד של כל אחד ואחד או דילמא בעינן שהזקן יסמוך שתי ידיו דהיינו בכל כחו של כל אחד ואחד ואין כאן מקום להאריך עכ"ל. ולענ"ד לא זכיתי להבין את דבריו דמלבד דמלשון רבינו נראה דאין לחלק כדבר האמור דאי איתא להא הו"ל לאשמועינן, עוד בה דמלשון התו"כ נראה בפירוש דסמיכת זקנים היא בשתי ידים מריבוי דידיהם וכדפי' הרב קרבן אהרן וצריך ישוב.