לפיכך הנותן ערבון לחבירו וא"ל אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך וכו'. הנה הטור ז"ל סי' ר"ז סט"ו הביא דין זה וז"ל לפיכך הנותן ערבון על המקח ואומר אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך ואמר המוכר אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך אם חוזר הלוקח קנה המוכר הערבון שהרי הוא תחת ידו וכו' יעו"ש. וראיתי להרב מהר"י חאנדאלי ז"ל בתשובה סי' כ"ב שהקשה להטור ז"ל ממ"ש בסוף סי' ע"ג תשובת הרא"ש ז"ל וז"ל וששאלת ראובן שרוצה לפדות משכונו שביד שמעון וא"ל שמעון כבר מחלת לי תשובה מיהו מחילה לא שייך במשכון בשלמא כשאדם חייב לחבירו מנה ומוחל לו הוי מחילה במקום פרעון אבל כשיש לאדם חפץ ביד חבירו וא"ל אני מוחל החפץ לאו כלום הוא אא"כ שיאמר הריני נותנו לך עד כאן. והשתא אם איתא דבמטלטל לא שייך לשון מחילה כשהוא בעין הכא למה קנה המוכר כיון שהלוקח א"ל לשם מחילה לא שייך במטלטלין ומאי שנא מההיא דכתב הרא"ש גבי משכון והצריך עיון. ולענ"ד אפ"ל דערבון זה שנותן הלוקח הוא מעות ואם יחזור בו הלוקח ימחול לו ערבונו ואפי' לפי מ"ש הסמ"ע דהא דלא מהני לשון מחילה לאו דווקא בחפץ אלא ה"ה מעות מ"מ במעות שאינם צרורים וחתומים כבר כתב הש"ך ז"ל ס"ק נ"ה דמהני בהו לשון מחילה וז"ל וכתב הסמ"ע לאו דווקא בחפץ אלא ה"ה מעות כל שהן בידו בתורת פקדון ובעין ודוקא בהלואה דלהוצאה ניתנה שייך שפיר לשון מחילה וכן מבואר לקמן וכ"כ הב"ח ונראין דבריהם דוקא במעות פקדון שהן צרורים וחתומים דאל"כ כיון שיכול להשתמש בהן אפי' תובע אותם המפקיד א"צ להחזיר אותם המעות עצמם אלא יכול ליתן מעות אחרים א"כ דמי להלואה ושייך בהו לשון מחילה כך נראה לענ"ד עכ"ל. וא"כ השתא דערבון זה לא ניתן להשבון דאם חזר בו הלוקח נשאר ביד המוכר וא"כ אם חזר המוכר קנה מיהא כנגדו וכמ"ש הסמ"ע ז"ל משם רבינו והטור ומרן ז"ל וא"כ פשיטא שיכול להשתמש ודמי שפיר להלואה דלהוצאה ניתנה ושייך שפיר לשון מחילה וזה פשוט ועיין בית שמואל סי' נ' ס"ק ס"א (א"ה ס"ט עי' בס' מטה שמעון סי' ר"ז ס"ק ס"ג ובמהרשד"ם ז"ל סי' קצ"ו).

מי שמכר חצירו או שדהו ופירש בשעת המכירה וכו'. הנה דייק רבינו וכתב ופירש בשעת המכירה לומר דלא מהני מאי דמגלי מקודם מכירה כי אם צריך לפרש בשעת המכירה דוקא וכן הוא דעת הרא"ש והתוס' בפ' אלמנה ניזונת והטור חו"מ סימן ר"ז יעו"ש וכ"כ בס' התשב"ץ בחוט המשולש בטור ד' סימן ג' וז"ל וצריך שתדע דבהא דזבין ולא אצטריכו ליה זוזי צריך שיאמר בשעת המכר שהוא מוכר בשביל שהוא רוצה וכו' ואע"פ דבההיא עובדא בנהרדעא לא הוזכר שם שפירשו בשעת המכר שאני התם שהדבר היה נודע מעצמו אצלם והדבר מעיד על עצמו דלא שייך שרוב בני אדם ימכרו שדותיהם בזמן אחד אם לא מסיבה כוללת ונוגעת לכולם לכן דן אותה רב נחמן כהנך מילי דסגי אומדן דעתא דאומדנא דמוכח הוא ואין צריך אפי' גילוי דעת וכו' יעו"ש באורך וע"פ דברי הרב ז"ל אפשר לישב מה שהקשה מרן ב"י ז"ל שם ס"ז עליה דהרא"ש ז"ל דהוא ס"ל דצריך לפרש בשעת המכר כמ"ש בפ' אלמנה ואילו בתשובה כלל פ"ה כתב וז"ל ויש מקומות דאפי' גילוי לא בעינן אלא אזלינן אחר דברים שבלב כגון שטר מברחת וזבין ולא אצטריכו ליה זוזי וכיוצא וכו' ואלו זבין ולא אצטריכו ליה זוזי ס"ל דצריך שיפרש בשעת המכר יעו"ש שהצריך עיון ולפי דברי הרב ז"ל אפשר דהרא"ש נתכוון לעובדא דרב נחמן דאין צריך שיפרש דהדבר מעיד על עצמו ובהך זבין ולא אצטריכו ליה זוזי הוא דכתב הרא"ש דא"צ גילוי דעת וק"ל.

חייב עצמו בדבר שאינו קצוב. כתב הטור בסי' ס' ס"י וז"ל והמחייב את עצמו בדבר שלא בא לעולם חייב וכו' אבל הנותן מתנה בדבר שאינו מצוי אצלו או בדבר שלא בא לעולם אפי' כתב לו שעבוד על שדה או קבל עליו אחריות על כל נכסיו אינו כלום ע"כ. וראיתי להרב (גדו"ת) [בעל התרומות] שער מ"ג ח"ד סי' ו' שכתב וז"ל וזה אשר כתב לי בזה הרמב"ן ז"ל שנראה לו שהמוכר או הנותן מה שעתיד לקנות ושעבד נכסיו וקבל אחריות להעמידה בידו חייב להעמידה ואם לאו גובה מהם מדין ערב והוא שכתב דאקנה באחריות וליכא למימר מתנה אין כאן שעבוד אין כאן שיכול אדם שיחייב עצמו באחריות שאינו חייב בו על דרך חייב אני לך מנה בשטר וזהו אחריות וכל שכן בקנין ודאקנה בכל דין חיוב שמשתעבד הוא וכו' יעו"ש מה שהקשה הגדולי תרומה על זה והש"ך תירץ בס"ק כ"א וז"ל ולא נראה דהרמב"ן מיירי שחייב עצמו בכך וקבל אחריות להעמידה בידו הילכך נהי דהקנין אינו כלום מ"מ החיוב חל על גופו לענין שחייב להעמידה בידו יעו"ש. ולענ"ד נראה לדקדק כן מדברי הרמב"ן עצמו שכתב שם וז"ל וליכא למימר מתנה אין כאן שעבוד אין כאן שיכול אדם שיחייב עצמו באחריות שאינו חייב בו על דרך חייב אני לך מנה בשטר וזהו אחריות וכו'. ומהתימה על הרב פני משה בח"א סי' ס"ו שעשה מחלוקת הך דהרמב"ן ז"ל עם הטור ולא דקדק במילת שיכול אדם שיחייב עצמו וכו' שכתב הרב ז"ל וכמו כן קצת קשה על הרב לחם רב סי' קנ"ח וק"ל.

כשהיו חכמי ספרד רוצים להקנות וכו'. עי' למרן כ"מ שהקשה דכיון דקנין מעכשיו מסלק האסמכתא לדעת רבינו למה הוזקק לעשות התנאי במחול לך וכו' ועיין מ"ש מוהר"ש הלוי ז"ל הובאו דבריו במל"מ בדין זה וז"ל דלכך הוזקק לזה דאם בדרך חיוב אם תעשה כך אם היה נאנס המתחייב ולא יכול לעשות פטור מן החיוב וכו' אבל כשהחיוב הוא מוחלט וקונין מזה שאם יהיה כך החוב מחול מעכשיו כל שלא נתקיים התנאי אף שנאנס הלא חייב ליתן שזה לא מחל אלא ע"מ שיתקיים וכו' יעו"ש ועי' במהר"מ אלשיך ז"ל סי' ל' שכתב חילוק זה עליה דרבינו והקשה כקושית מרן ז"ל וחילק כן יעו"ש.