או שהיה מאשרה שנעבדה אע"פ שביטלוה וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל מ"מ אף בעכו"ם אם מתכוין ישראל לזכות בה הו"ל עבודת אלילים דישראל ואינה בטלה ואם נטל לא יצא וכשאמרו יצא ביום שני ע"כ. וכ"כ התוס' ז"ל פ' לולב הגזול (סוכה דף ל"א) ד"ה באשרה דמשה יעו"ש. והנה הא דאין לה ביטול פי' הסמ"ג לאוין מ"ה דהיינו מדרבנן אבל מדאורייתא יש לה ביטול כל שלא עבדה ישראל בעצמו יעו"ש. וחזי הוית להרב שער המלך ז"ל בפירקין שרצה להוכיח כן מהא דגרסינן פ' ר' ישמעאל [ע"ז] דף נ"ג ע"ב דאיתא התם אמר רב יהודה אמר רב ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה ובא גוי להשתחוות לה אסרה ואמרינן עלה מנ"ל דאסרה ומשני כתחילה של ארץ ישראל דכתיב ואשריהם תשרפון באש מכדי ארץ ישראל ירושה היא להם מאבותיהם וכו' ופריך ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי ופירש"י הנך דמעיקרא קודם שניתנה הארץ לאברהם אבינו והשתא אם איתא דעבודת אלילים של עכו"ם שבא ליד ישראל וזכה בה אין לה ביטול מדאורייתא מאי קושיא אימא דמשו"ה כתיב ואשריהם תשרפון באש דכיון שניתנה הארץ לאברהם אבינו ע"ה ולזרעו קנאום והו"ל עבודת אלילים של גוי שבא ליד ישראל שאין לה ביטול אלא ודאי כדאמרן דמדאורייתא יש לה ביטול ומשו"ה פריך שפיר יעו"ש. ולענ"ד אי לאו דמסתפינא הייתי אומר דאין זה הכרח דהכי פריך ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי ר"ל מיד שנכנסו לארץ קודם שיחזיקו שעדיין לא בא לרשות ישראל אמאי כתיב תגדעון יהא מותר ע"י שיאמרו לגוי לבטל והרי דלאחר כיבוש כתיב תגדעון שכבר זכו בה ישראל וכ"כ הרב בעל לחם סתרים וז"ל וקצת קשה דתניא בפ"ב ישראל שמצא ע"ז בשוק עד שלא בא לרשות ישראל אומר לגוי ומבטלה משבא לרשות ישראל אינו יכול לבטלה וי"ל בדוחק עם מ"ש בפ' הצלמים גידועי עבודת אלילים קודמין לכיבוש ארץ ישראל וע"ז פריך הכא תכף בכניסתם לארץ שעדין לא בא לרשות ישראל אמאי כתיב תגדעון יהא מותר על ידי שיאמרו לגוי לבטל ונהי דאחר כיבוש כתיב תשרפון שכבר זכה בה ישראל עכ"ל. הרי לך להדיא כמ"ש וקושית הגמ' אינו לאחר שבא לרשות ישראל כי אם קודם שיבא לרשותו וא"כ ליכא למשמע מהכא מידי אך מה אעשה שראיתי להריטב"א ז"ל שכתב שם וז"ל וא"ת היכי סגי להו בביטול להני דמעיקרא כיון שזכו בה ישראל קודם ביטול וי"ל דהא אמרינן בפ' הצלמים דישראל שמצא ע"ז קודם ביטול שוב אין לה ביטול ההיא מדרבנן היא מדאורייתא לא אמרינן שאין לע"ז ביטול אלא כשנעבדה על ידו או שלוחו כך פירש בשם הרמב"ן ז"ל ע"כ והיינו ממש ראיית הרב שער המלך. עוד כתב הרב ז"ל שם וז"ל ועתה יש להסתפק בדעת רוב מפרשים שכתבו הרב המגיד והתוספות דלכאורה משמע דס"ל דע"ז של גוי שזכה בה הישראל אין לה ביטול מן התורה דאל"כ מאי קשיא להו מדאגבהה קניא ונעשית ע"ז של ישראל כיון דמדאורייתא יש לה ביטול וכו' ואם נאמר דס"ל דכיון דמדאורייתא צריך שיעור בשעת נטילת לולב כדי שיהא מינכר לקיחתה כמ"ש התוס' ומשום דהו"ל מצוה הבאה בעבירה מכתת שיעוריה ולא מינכר לקיחתה כיון דהשתא לשרפה קאי מכח גזירת רבותינו ז"ל ומשו"ה אינו יוצא בה ידי חובתו דאורייתא וכו' קשה לי טובא מהא דגרסינן פ' הישן (סוכה דף כ"ג) על מתני' דקתני העושה סוכתו על ראש האילן או ע"ג גמל כשרה ואין עולין לה ביו"ט ואמרינן בגמ' מתני' מני ר' מאיר היא דתניא העושה סוכתו ע"ג בהמה ר"מ מכשיר ור' יהודה פוסל מאי טעמא דר"י אמר קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה הראויה לשבעה ימים קרויה סוכה שאינה ראויה לשבעה אינה סוכה ופרכינן לר"מ ומשני ה"נ מחזא חזי מדאורייתא ורבנן הוא דגזרו בה ופסקו הפוסקים הרי"ף ורבינו והרא"ש כר"מ כיון דמדאורייתא מחזא חזי סוכה הראויה מיקרי וא"כ התם נמי אמאי לא אמרינן כיון שכך דין תורה לפסול סוכה שאינה ראויה לז' א"כ כיון שחז"ל אסרו לעלות לאילן ביו"ט הרי אינה ראויה לשבעה מכח גזירת רז"ל ויהיה פסול מדין תורה וכו' ואיני רואה בהם שום חילוק אפי' כמלא נימא עכ"ל. ולענ"ד נראה לחלק ולומר דשאני גבי ע"ז דכיון דזה החפץ היה אסור מקודם מדין תורה אלא שע"י ביטול היה מותר ואתו רבנן למימר שיעמוד באיסורו ולא יהני האי ביטול מעתה נמצא דהאי איסור שנתנו חכמים אינו אלא מניעת ההיתר שיעמוד באיסורו כאשר היה בתחילה ולא שנתנו לו חכמים איסור מה שלא היה מאז ומקדם אלא היינו לומר דהאי ביטול שיעשה לא יהני ומשו"ה אזלינן בתר גזירת רז"ל מאחר שכך היה לו כדאמרן אמנם גבי סוכה איסורו שנתנו לו חכמים הוא מה שלא היה עליו מעולם משו"ה אמרינן כיון דמדאורייתא מחזא חזי סוכה הראויה לשבעה מקרי ואף כי מכח גזרת רז"ל אינה ראויה לשבעה כיון דמדאורייתא אין עיקר לאיסור זה משו"ה אמרינן כיון דמדאורייתא מחזא חזי ויש לדחות ודוק.