המוכר עצמו יש לו למכור עצמו ליתר על שש וכו'. ברייתא בפ"ק דקדושין דף י"ד ע"ב דתניא המוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש מכרוהו בי"ד אינו נמכר אלא לשש וכו' ופרש"י ז"ל ויותר על שש אם התנה למכור לעשר שנים עד כאן ומדכתב אם בחלוקת יותר על שש ולא בחלוקת דנמכר על שש משמע מדבריו דאם נמכר בסתם יוצא בשש ומשו"ה לא כתב אם התנה אלא בחלוקת דיותר על שש וכן הוכיחו הריטב"א ומהרימ"ט ז"ל וכמ"ש המל"מ וכ"כ הרב בעל החידושים [שיטה לא נודע למי] וז"ל מוכר עצמו נמכר לשש ויותר על שש אם נמכר בסתם יוצא בשש אלא אם נמכר בפירוש יותר על שש וצ"ע כיון דלא יליף שכיר שכיר מנא ליה הא דמוכר עצמו בסתם יוצא בשש דהא לא כתיב ביה שש וי"ל דשכיר קרייא רחמנא ואי אמרת שאינו אלא ביובל אין זה שכיר אלא תושב וכו' יעו"ש. וחזי הוית למהרימ"ט ז"ל בחי' דף ט"ו ד"ה מאי קאמר וכו' שכתב וז"ל היכי (מסיק) [מסקי] אדעתין דהמוכר עצמו קאי דמוכר עצמו מנא לן שנגאל בשש כיון דלא יליף שכיר שכיר דהא לא כתיב ביה שש שנים וי"ל דאפי' מאן דלא יליף שכיר שכיר מוכר עצמו סתם יוצא בשש דהכי משמע לישנא דלעיל נמכר בשש ויותר משש והכי משתמעין קראי בירמיה לשלח איש את עבדו וכו' דבסתמא במוכר עצמו מיירי וכו' יעו"ש ואנא חכים ולא בחכמה לא זכיתי להבין ראיה זו דמייתי מקראי דירמיה דהא בערכין דף ל"ג פריך ולא מנו שמיטין והכתיב מקץ ז' שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך והוינן בה מקץ ז' שנים והכתיב ועבדך שש שנים ופריק אמר רב נחמן בר יצחק שש לנמכר וז' לנרצע ופרש"י ז"ל והכתיב וכו' והוינן בה מקץ שבע שנים משמע לאחר ז' שנים שאף שנה הז' והכתיב ועבדך שש שנים. שש לנמכר כדכתיב שש שנים יעבוד ושבע לנרצע שהנרצע אינו יוצא עד היובל ואם נרצע ופגע יובל בשנה שמינית לרציעתו יוצא ביובל וכו' עד כאן והשתא לר' אלעזר דס"ל בין מוכר עצמו בין מכרוהו בי"ד נרצע שפיר מוקמינן לקראי במוכר עצמו ומקץ ז' שנים לרציעה דלא יוצא בשש ונרצע ופגע אח"כ יובל וכדפי' רש"י ז"ל אלא לתנא קמא דס"ל מוכר עצמו אינו נרצע וכמו שפי' רבינו לקמן בפ"ג הי"ב א"כ על כרחך קראי מיירי במכרוהו בי"ד דוקא ולא במוכר עצמו וא"כ קשה איך כתב דמסתמא במוכר עצמו מיירי וא"כ אמאי נרצע. דאין לומר דהרב דייק בקרא דלשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו וכו' ובודאי במוכר עצמו מיירי דהא אין האשה נמכרת בגנבתה וכדתנן בסוף פ' היה נוטל ופסקו רבינו בפ"ג מהל' גנבה וז"ל האיש נמכר בגנבתו אבל לא האשה ודבר זה מפי הקבלה וכו' וא"כ שפיר מיירי קרא במוכר עצמו דהא ליתא דהא כתיב כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובמכרוהו בי"ד מיירי וכמבואר דכי ימכר ע"י [אחרים] משמע ואמה עבריה ע"י אביה נמכרת דמ[ה]אי טעמא כתבו התוס' בסוף פ' היה נוטל דף [כג:] קס"ד אמינא דתיהוי מכירת האב במקום מכירת בי"ד ותרצע שאף שאין אמה עבריה נמכרת ע"י בי"ד ומשו"ה אצטריך העבד לומר ולא אמה עבריה וא"כ (הכ') [האיך כתב] בסתמא במוכר עצמו מיירי קרא וכעת דברי מהרימ"ט צריכים לי עיון.

חלה בין שחלה שנה וכו' עולין למנין שש. נשאל הרדב"ז בחדשות סי' ר"ז על שכיר שנה שנתנו שכר השנה מוקדם וחלה חצי השנה אי דמייא לעבד דקי"ל חלה ג' ועבד ג' דאינו חייב להשלים או לא והשיב דלא דמייא לעבד עברי כלל שבשעה שקנאו נתן לו כל שבח עבודתו מתחילה ואין שום חיוב ממון עליו דעבד עברי גופו קנוי אך גזרת הכתוב שיוצא בגרעון כסף אבל שכיר אע"ג דהקדים לו כל שכרו אין גופו קנוי לו וחיוב ממון יש לו עליו הלכך אם חלה חצי השנה אם ירצה יחזיר חצי מה שלקח או יעבוד חצי שנה כללא דמילתא אין לשום שכיר לא מלמד ולא זולתו שכר אלא מה שעשה אע"פ שהיה אנוס ואפי' מה שלקח [שכירותו] מקודם עכ"ל. ואנכי הרואה דבענין זה איכא ד' סברות מחולקות זו מזו דהנה התוס' בפ' קמא דקדושין דף י"ז בד"ה חלה ג' כתבו וז"ל יש שהיו רוצים לומר שאותם שכירים מלמדי תנוקות אם חלו חצי זמן כמו כן לא היו משלימים זמנם כמו עבד עברי דהכא ויטלו כל שכרם כיון שהיו אנוסים וקשה דבפ' האומנים וכו' וא"כ מלמדי תנוקות נמי אם חלו לא יטלו אלא מה שהרויחו דאין לדמותה כלל לעבד עברי דע"ע גופו קנוי לאדונו הילכך חלה ג' אינו חייב להשלים דאין יכול לעשות מלאכה יותר מיכולתו אבל מלמד אין גופו קנוי אלא שכר עצמו ללמוד עד [ה]זמן וכשאינו יכול להשלים לא יטול אלא מה שהרויח(ו) ועוד נראה לחלק בין מלמד לעבד עברי וכו' יעו"ש ועיין למהרימ"ט ז"ל חלק יו"ד סוף סי' נ"א יעו"ש הרי דמ"ש הרדב"ז ז"ל הם דברי התוס' והיש שהיו רוצים לומר כתבו בהיפך דלא שנא עבד עברי ולא שנא שכיר אינם משלימים וכ"כ (רשב"ם) [ה"ר שמשון ב"ר אברהם] בתשובה השייכי להל' קנין סי' ל' יעו"ש גם הרא"ש בפ' האומנים הקשה כמו שהקשו בתוס' דמאי שנא מפועל דאמרינן דאינו נותן לו [אלא] שכרו שלפני האונס ואילו גבי עבד עברי אמרינן חלה ג' אין צריך להשלים ותי' משם רבינו מאיר ז"ל דהתם גבי עבד עברי מיירי שקבל העבד כבר כל שכרו דאם נתן לו האדון לא ישלים ואם לא נתן לא יתן והוא ז"ל תירץ דהתם גבי עבד עברי מיירי כשחלה ג' ועבד ג' דכיון שאחר חוליו קבלו בעה"ב למלאכתו ולא א"ל לנכות מה שחלה מסתמא מחל לו אבל גבי פועל שהחולי היה בסוף הזמן אין הוכחה שמחל יעו"ש הרי לך להדיא דלדעת היש שהיו רוצים לומר ור"מ והרא"ש ז"ל כחדא אזלן דאחד העבד ואחד פועל דא ודא אחת היא זולת דעת התוס' דמפליג בין עבד עברי לפועל וכן היא הסכמת הרב ש"ך בסי' של"ג ס"ק כ"ה וא"כ בנדון הרדב"ז ז"ל דכבר קבל השכיר השכירות נראה ודאי דיכול לומר קים לי כהיש שהיו רוצים לומר והרב ר"מ ועיין בתשובת מרן החבי"ב חו"מ ח"א סי' רי"ט יעו"ש ומלבד דמחייב לשכיר עוד זאת שלא זכר לאחד מגדולים הנ"ל אלא יושב ודורש כמשה מפי הגבורה וצ"ע.