וכן הגונב קדשים מבית בעליהן וכו'. דין זה הוציא רבינו מדאמרינן בכמה דוכתי וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש. והתוס' ז"ל בפ"ק דב"ק ד"ה שור רעהו כתבו דהא דממעטינן הקדש מדין גנב לאו דוקא דה"ה מדין דכל ד' אבות נזיקין ליתנהו בהקדש, והוקשה להם מהא דאמרינן בהשואל כי יאכל קדש פרט למזיק דפטור מן החומש הא קרן משלם וכו' יעו"ש. והרב מל"מ ז"ל כתב על דברי התוס' וז"ל וא"ת אמאי לא הוקשה להם מהא דתנן בגטין דף נ"ד ע"א כהנים שפגלו במקדש במזיד חייבים, ואמאי אף דנימא דהיזק שאינו (ניזק) [ניכר] שמיה הזיק הא הקדש ליתיה בתורת נזיקין, ואולי הו"א דמתני' ר' שמעון היא דאית ליה דקדשים שחייב באחריותן חשיב רעהו וכו' א"נ בקדשים קלים ואליבא דר' יוסי הגלילי דאמר קדשים קלים הוי ממון בעלים, אבל ההיא דפרט למזיק לא מצינן לאוקומה בקדשים קלים יעו"ש. וקשיא לי טובא מהא דאמרינן בפ' התכלת (מנחות דף מ"ט ע"א) תני רבה בר בר חנה קמי דרב כבשי עצרת ששחטן לשום אילים כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, א"ל רב עלו ועלו, אמר רב חסדא מסתברא מילתיה דרב בכסבור אילים ושחטן לשם כבשים שהרי כבשים לשום כבשים נשחטו, אבל כסבור אילים ושחטן לשום אילים לא, עקירה בטעות הויא עקירה ורבה אמר עקירה בטעות לא הויא עקירה, אמר רבא ומותבינן אשמעתין הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין הא שוגגין פטורין, ותני עלה פיגולן פיגול, היכי דמי אילימא דידע דחטאת היא וקא מחשב בה לשום שלמים האי שוגגין מזידין הוו, אלא לאו דכסבור שלמים הוא וקא מחשב בה לשום שלמים וקתני פיגולן פיגול, אלמא עקירה בטעות הויא עקירה, א"ל אביי לעולם דידע דחטאת היא וקא מחשב בה לשום שלמים ובאומר מותר ע"כ. הרי דהש"ס מוקי לה להאי מתני' בקדשי קדשים היפך מ"ש הוא ז"ל דאפשר לאוקומי בקדשים קלים וצ"ע (א"ה ס"ט עיין להרב המגיה בס' שורשי הים בפירקין).

גנב וקטע ממנה אבר וכו'. בעיא דר' ירמיה בפ' מרובה (בבא קמא דף ע"ח) ולא איפשיטא. ורבינו ז"ל השמיט בעיא דחוץ מעוברה, כנראה דס"ל דעובר ירך אמו ובעיא דר"י אינו אלא אליבא דמ"ד עובר לאו ירך אמו וכמ"ש הרב שער המלך. ועיין בתוס' פ' הנשרפין (סנהדרין דף פ') בד"ה עובר. והר"ן בפ' אלו טרפות (חולין דף נ"ח) מהש"ס בד"ה ולענין ולד שנולד מן הטריפה כתב, וז"ל לפיכך תירץ ר"ת דודאי קי"ל דעובר לאו ירך אמו הוא כדמוכח בשמעתין וכו' וההיא דגיטין דאמרינן אם היתה עוברה זכתה לו אע"ג דעובר לאו ירך אמו נהי שאינה מקבלת גט לחברתה מקבלת גט לעוברה דכיון דשייך בה ידה כידו וכו' יעו"ש. וראיתי להרב שער המלך שהקשה על דברי הר"ן אלו, שאם כדבריו מאי פרכינן מינה בתמורה דף כ"ה לר' יוחנן דאמר הפריש חטאת מעוברת וכו' שאם שיירו משוייר מברייתא דקתני האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו, התם שאני כמ"ש הר"ן ז"ל, ובפ"ב דגיטין מוקמינן להאי ברייתא כרבי דאמר המשחרר חצי עבדו קנה דקסבר עובר ירך אמו ולפי דברי הר"ן ז"ל אפי' כרבנן (דר"נ) [דרבי] דס"ל המשחרר חצי עבדו לא קנה מצי מתוקמא עיי"ש שהצריך עיון. ולענ"ד נראה לישב דעת הר"ן בזה האופן דמדקאמר הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מכפר רצה מכפר בולד, ומטעם דעובר לאו ירך אמו, נראה דר' יוחנן דס"ל דמשעת הפרשה חשיב ליה כילוד וכאילו הפריש שנים לאחריות, ואי לא הו"ל ולד חטאת דלמיתה אזלא. ואמטו להכי הקשה מהך ברייתא לר"י דקתני הרי את שפחה וולד בן חורין דאם היה עוברה זכתה לו אמו, אי אמרת בשלמא עובר לאו ירך אמו מני ר' מאיר היא אלא אי אמרת עובר לאו ירך אמו, והכונה דכילוד דמי ומשו"ה רצה מכפר בולדה, אמאי זכתה לו אמו, נהי דשייך בה ידה כידו מ"מ לא חשבין ליה כילוד, כן נ"ל לומר בדעת הר"ן ודוק.