הסיטון מקנח וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל דרבינו פסק דלא כר' שמעון בן גמליאל וכו' יעו"ש. והנה מפשט דברי רבינו ז"ל נראה שדעתו הוא כדעת הרמ"ה ז"ל שהביא הטור בסי' רל"א דלא מפליג בין מדות לח ליבש דבכולהו צריך לקנח וס"ל דרשב"ג דקתני במתני' בד"א במדות לח, לאיפלוגי את"ק אתי ופסק כת"ק בכולי מתני'. ומרן ב"י ז"ל שם הקשה להרמ"ה וז"ל ואיני מוצא לו טעם כיון דדבר יבש אינו נדבק מה יקנח ע"כ. והסמ"ע שם סק"י כתב שדברי הרמ"ה הם במידות עמוקים ואבק נדבק בהם יעו"ש. ועיין בתוס' יו"ט פ"ה ד'בתרא משנה י"א מ"ש על דברי הסמ"ע ובס' עץ החיים. ואני אומר דכל זה גרם להם שלא נראה בזמנם דברי הרמ"ה ז"ל ברם עתה שנדפס ראינו לשונו שכתב וז"ל ולפיכך מקנח כל המאזנים לכל משקל ומשקל לא שנא בלח ולא שנא ביבש כת"ק דגזר לח אטו יבש ע"כ, ונראה דט"ס הוא וצ"ל דגזר יבש אטו לח. הרי שדעת הרמ"ה הוא דאף דלא נדבק במדת היבש כלום אפ"ה צריך לקנח ומשום דלא פלוג. וא"כ אין מקום לקושית מרן ז"ל, ולא למ"ש הסמ"ע דהרמ"ה מיירי במדות עמוקות שאבק נדבק בהם, אלא גם במאזנים שאינו נדבק כלום, ורשב"ג דפליג בכולהו פליג דלא כמ"ש התוס' יו"ט לדעת הסמ"ע ודלא כהרב עץ החיים.