והבעל מפר נדרי שתי נשיו כאחת וכו'. כתב מרן בפ' נערה המאורסה (נדרים דף ע"ג) איבעיא להו בעל מהו שיפר שתי נשיו כאחת אותה דוקא או לא דוקא אמר רבינא ת"ש אין משקין שתי סוטות כאחת מפני שלבה גס בחברתה ר' יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא משום שנאמר והשקה אותה לבדה ופי' רש"י והשקה לבדה דוהשקה דוקא משמע אחת ולא שתים והר"ן ז"ל פי' וז"ל משום שנא' והשקה במפיק הה"א דהו"ל כאילו כתיב והשקה אותה לבדה וכן פי' הרא"ש ז"ל אלא דממ"ש בסוטה דף ח' משמע דכתיב אותה בפירוש דקאמר שם ר"י אומר לא מן השם הוא זה אלא אמר קרא אותה לבדה ופריך ותנא קמא הא כתיב אותה ומשו"ה הוכרח רש"י שם לפרש דאותה הוא מוהשביע אותה הכהן וכן הוא בספרי על פסוק והקריב אותה הכהן יעו"ש (א"ה עיין בס' בית ישחק פ"ד מהל' סוטה ובס' ספרי דבי רב דף י"ט וראיתי בס' אור יקרות בפירקין שהביא דברי מרן כ"מ ותמה עליו דהא דברי הרמב"ן היא גמרא ערוכה בסוטה דף ח' והכי איתא התם אהא פלוגתא ופריך ות"ק הכתיב אותה ומשני ת"ק ר' שמעון היא דדריש טעמא דקרא וכו' עד מאי בינייהו איכא בינייהו רותתת הרי בבירור דלכו"ע דרשינן אותה יעו"ש ולא זכיתי להבין דבריו דהא גם הר"ן ז"ל שם בנדרים כתב וז"ל ואין כן דעת הרמב"ן משום דבפ"ק דסוטה אמרינן ת"ק ר"ש היא דדריש טעמא דקרא ומה טעם קאמר מה טעם אותה לבדה מפני שלבה גס בחברתה (אלא) [אלמא] דלכו"ע דרשינן אותה לבדה יעו"ש וגם מרן כשהביא דברי הר"ן בשם הרמב"ן כתב דבכמה דוכתי לכו"ע אותה דוקא ות"ק דאמר מפני שלבו גס בה לא פליג וכו' ואפ"ה כתב מרן (דרבנן) [דרבינו] סובר דרבינא מדרבנן פשט לבעיין דלא משמע (לנו) [להו] אותה דוקא וכו' (איכא) [וכאיכא] מאן דאמר שהביא הר"ן ז"ל וא"כ מה מקום מצא לתמוה על מרן ז"ל ודוחק לומר דכונתו ז"ל הוא כיון דהיא גמרא ערוכה מ"ש הרמב"ן א"כ איך מוקי דהרמב"ם ס"ל היפך מזה דמלבד דהכי כתב הר"ן בשם איכא מאן דאמר גם לא משמע כן מדבריו).