ואשת סריס חמה או סריס אדם וכו'. עיין במל"מ שהקשה וז"ל ואני תמיה על רש"י ותוס' דאמאי לא אוקמוה למתני' דקתני אשת סריס שותה דמיירי בכל גווני סריס ומיירי שהנשים היו מותרות להם כדכתיבנא ע"כ ונ"ל דלא מצי לאוקמי דמתני' איירי בגיורת ומשוחררת דהא בגמ' פריך על דאשת סריס שותה פשיטא ומשני יעו"ש ואי מתני' איירי בגיורת מאי פריך פשיטא אימא דאתא לאפוקי מעקביא בן מהללאל שהעיד שאין משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת כדתנן בפ"ה דהוריות יעו"ש ולהכי תנא אשת סריס שותה ואמאי משני בגמ' בגוונא אחרינא זה הוא מה שהכריחו לרש"י והתוס' שלא לאוקומי בגיורת ומשוחררת וזה ג"כ דעת מרן כ"מ בדעת רבינו.

כל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל אין המים המאררים בודקים את אשתו. כתב הרב מל"מ וז"ל אך ראיתי לרש"י שמפרש דטעמא דמתני' הוא משום דכתיב כי תשטה אשתו בראויה לאישות הכתוב מדבר וכתב דהכי תניא בספרי ועלה בדעתי לומר דאפשר דרש"י ז"ל מודה לדינו של רבינו דכל מי שבא ביאה אסורה אין המים בודקים את אשתו ומ"ש בראויה לאישות הכתוב מדבר הוא כדי ליתן טעם למה שאינה נוטלת כתובתה עכ"ל. ואחרי המחילה רבה לא ידעתי מאי קאמר דהא למה שאינה נוטלת כתובתה כבר פי' הטעם בסמוך וז"ל לא נוטלות כתובה ואע"ג דשאר אלמנה לכהן גדול לא קנסוה רבנן כתובה וכו' זו אין לה כתובה דסתירתה גרמא לה ליאסר עליו ואפי' היא ראויה לו הילכך לאו בת כתובה דלא עדיפא מכשרה עכ"ל הרי דטעמא דאינה נוטלת כתובה הוא משום דסתירתה גרמא לה דלא עדיפא מכשרה דאינה נוטלת ולא משום דאינה ראויה לאישות. ועוד היכי ס"ד לומר דמ"ש רש"י ז"ל דבראויה לאישות הכתוב מדבר הוא כדי ליתן טעם למה שאינה נוטלת כתובה דהא מדפירש אח"כ ואע"ג דשאר אלמנה לכ"ג לא קנסוה רבנן וכו' להורות נתן דמאי דאינה נוטלת כתובה הוא משום קנסא דרבנן ויש ליישב ודוק.