שבעה דברים צריך בעל תשובה לחשוב בלבו ולידע תמיד, ואז יפרוש מן החטא וידבק בתשובה, ותהיה תשובתו שלימה. ואלו הן הדברים.

ראשון, לידע בודאי שהוא עתיד ליתן את הדין על כל עונותיו. שאם לא יחשוב כך, יאמר, הואיל ואין עונש לחוטא, למה אסגף עצמי ואעשה תשובה. אלא על כל פנים יחשוב בלבו שאם לא יעשה תשובה שהוא עתיד ליתן את הדין לפני הב"ה על כל מעשיו הרעים בכלל ובפרט, שנאמר (קהלת יב, יד) כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, ואומר כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.

שני, צריך לדעת שיש לו שכר גדול בתשובה, אם שב בכל לבו לפני הב"ה, ושכל עונותיו נמחלין בתשובה, שנא' (ישעיהו נה, ז) יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. שאם לא יחשוב כך, ואינו יודע שכר התשובה, לעולם לא יתנחם ולא יתחרט על מעשיו ולא יעשה תשובה.

שלישי, צריך לדעת רוע מעשיו וכל פשעיו ועבירות שעשה ושפשע בהם והכעיס להב"ה במעלליו הרעים, ושאינו ניצול מחרון אפו של הב"ה אם לא יעשה תשובה. שאם אינו יודע שחטא, אע"פ שחטא אינו שב מחטאו, כי יחשוב שאותן עונות שעשה שאין בהן חטא, ולפיכך לא יעשה תשובה עד שיודע לו בוודאי שחטא, שנא' (ירמיהו לא, יח) כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי.

רביעי, צריך לדעת שכל עונותיו כתובים על ספר וחתומים, שנא' (איוב לז, ז) ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו. והב"ה זוכר כל המעשים, ואין שכחה לפני כסא כבודו, ושכל עונותיו של אדם ידועים לפניו, שנאמר ( דברים לב, לד) הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, ואומר לי נקם ושלם וגו'. שאם לא יחשוב כך, לעולם לא יעשה תשובה, כי יאמר אע"פ שחטאתי כבר נשתכחו עונותי.

חמישי, צריך לדעת שאע"פ שיש לו [עונות ראשונים, ש]בתשובה עונותיו מתכפרין, שנא' (יחזקאל לג, יב) ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו. שאם לא יחשוב כך לעולם לא יעשה תשובה. כי יאמר, הואיל ועונות[י] הראשונים אין מתכפרין ובם אני נכשל, מה תועיל התשובה. כמו שאמרו ישראל ליחזקאל הנביא ע"ה, כשהיה מוכיחם ואומר להם עשו תשובה, אמרו לו, מה תועיל התשובה כי פשעינו אתנו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה. השיבם בשליחות הב"ה, חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכיו וחיה.

ששי, צריך אדם ליתן אל לבו ולחשוב חסדי הב"ה שעשה עמו, ושבראו יש מאין, והמציאו לעולם הזה, כדי שיעשה רצון הב"ה ויזכה לחיי העולם הבא, ונתן לו לב להבין ועינים לראות ואזנים לשמוע ואיברים לעבוד בהם להב"ה, והוא מהפך מעשיו ומקלקל דרכיו ומעות אורחיו, וחוטא בכל אחד מאיבריו, ומשלם רעה תחת טובה, והוא אינו יודע שאינו גומל רעה אלא לעצמו, שנא' (דברים לב, ו) הלה' תגמלו זאת וגו', וכתי' (ישעיהו ג, יא) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. שאם לא יחשוב כך לעולם לא יעשה תשובה, כי יאמר הלב לא נברא כי אם לחמוד והעינים לרגל העבירות ולהלשינם ללב ולשבחם כדי שיחמדם, והוא שאמרו חז"ל עינא ולבא תרי סרסורי דחטאה נינהו. וצריך לשקול עונש הדין לעולם הבא בתאות העבירה בעולם הזה. דתנן והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה.

שביעי, צריך אדם לסבול עול התשובה ויפרוש מן העבירות שהיה רגיל לעשות. ואע"פ שיצרו הרע כופה אותו ומדיחו מן הדרך הטובה, צריך להתגבר עליו וליכבשנו, ויפרוש מן העבירות. ומפני שהוא מצער נפשו וחוזר להפך מטבעו שכרו הרבה מאד. כי בטבעו של אדם לחטוא, שנאמר (בראשית ח, כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ובנטותו מן הדרך הרעה אל הדרך הטובה כדי להכניע את יצרו, אע"פ שהוא כבד עליו, יסבול כמו שיסבול החולה חוליו ומכאוביו וישבור תאוותו ויעזוב המאכלים המתוקים, אע"פ שהחך מתאוה להם, וישתה מי הסמין המרים ושלק העשבים החמוצים והעפוצים, כדי שיבריא מחוליו קודם שימות מנגעו. ג"כ צריך בעל תשובה לסגף עצמו ולעזוב תאותו, ויטה לקצה האחרון מטבעו, ויסבול עול התשובה, ויפרוש מן העבירות שהוא מתאוה, כמו החולה. ואין לך חולי ומכה וכל פגע כחולי העבירות. ובשובו מהן יתרפא, שנא' (ירמיהו ג, כב) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, וכתיב (ישעיהו ו, י) ושב ורפא לו, וכתי' (תהלים קג, א) הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי.

ומי שאינו יודע אלו השבעה דברים לעולם אינו חוזר בתשובה שלימה. לפי' צריך אדם להעלותם על לבו תמיד.

ארבעה כללים יש לתשובה. ולכל אחד ואחד מהם חמשה פרטים. ואלו הן הכללים. הכלל הראשון, שיתנחם האדם על רוע מעשיו. השני, שיעזוב מעשיו הרעים. השלישי, לרצות להב"ה בתשובה שלימה. הרביעי, לחשוב בלבו תמיד שכר התשובה ועונש המשובה.

הכלל הראשון שיתנחם האדם על רוע מעשיו, ויש בו חמשה פרטים, ואלו הן.

הפרט הראשון שימהר לעשות תשובה ויפחד מדינו של הב"ה, שמא ימות או שמא יענש על חטאו קודם שיעשה תשובה, שנאמר (ירמיהו יג, טז) תנו לה' אלהיכם כבוד טרם יחשיך, וכתי' (קהלת יב, א) וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה.

הפרט השני שיהיה נכנע ומדוכה לפני הב"ה על העונות שעשה, שנא' (דברי הימים ב ז, יד) ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם, וכתי' (מלכים א כא, כט) הראית כי נכנע אחאב מפני, וכתיב (דברי הימים ב יב, יב) ובהכנעו שב חרון אף ה' ממנו.

הפרט השלישי שישנה כסותו ויראה אותות בעצמו, במאכלו ובמשקיו ובדיבורו ובכל ענייניו, שהוא בעל תשובה ומשנה כל מעשיו לטובה, ונוטה מן הדרך הרעה אל הדרך הישרה, וגולה ממקומו. שהגלות מכפרת העונות, מפני שגורמת לאדם שיכנע ולהיות שפל רוח. ומשנה שמו, כלומר איני אותו האיש בעל עבירות אלא אחר. ועושה צדקות כפי כחו. ויתרחק מאד מאותו דבר שחטא בו, כגון אם בעל אשה באיסור, יתרחק עד מאד מן הדיבור עם הנשים ומן המשא והמתן עמהן, ואפי' הן מותרות לו, כדי שלא יבא לידי שיחה עם האסורות. וכן בכל כיוצא בזה. וצועק תמיד לפני הב"ה ומתפלל ומתחנן, אולי ישמע תחנתו ויקבל תשובתו, שנא' (יואל ב, יג) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם, ואומר על זאת חגרו שקים וספדו והילילו, ואומר הלכף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע, ואומר ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה.

הפרט הרביעי שיהיה תמיד תוהה על פשעיו ונאנח ומשתומם ובוכה במר נפש עליהם, כאדם המצטער על מה שעבר ואין בידו יכולת להשיבו, שנאמר (תהלים קיט, קלו) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך.

אמרו על חסיד אחד שהיה יום אחד מחשב בלבו עונותיו, והיה בן ששים שנה, והיה מחשב שהיה בן אחד עשר אלף ותשע מאות וחמשה עשר יום. מיד חרד ונזדעזע וחרד חרדה גדולה והרים קולו בבכיה, ואמ', אוי לי איך איפשר שאזכה לחיי העולם הבא, ובידי י"א אלף ותשע מאות וחמש עשרה עונות, ואפי' שלא עשיתי אלא עון אחד ביום, ובשביל חטא אחד נתגרש אדם הראשון מגן עדן, ואיך אזכה לו, ואני מלא עונות ופשעים ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו.

הפרט החמישי צריך להשיב אמריו אל נפשו ויאמר, אוי לי איך לא נתביישתי ולא נכלמתי לעשות הרע בעיני ה' אלהי והכעסתי אותו בזדון ובעזות מצח, שנא' (ירמיהו ג, ג) ומצח אשה זונה וכו'.

הכלל השני שיעזוב מעשיו הרעים. ויש בו חמשה פרטים, ואלו הן.

הפרט הא' שיעזוב כל מה ששנא הב"ה וידבק בכל מצותיו אשר אהב, שנאמר (עמוס ה, טו) שנאו רע ואהבו טוב וגו', ואומר שומר ידו מעשות כל רע, ואומר עזבו פתאים וחיו וגו', ואומר יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.

הפרט השני שיעזוב הדברים וההרהורים המרגילין לעבירה, כגון שיסתכל בערוה מן העבירות, ואם עלה הרהור עבירה על לבו יסלקנו ממחשבתו ויסיח ממנו דעתו ויהרהר בדבר המוטב, כגון צדקה ומעשים טובים, שנא' (במדבר טו, לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. וזהו הנקרא סייג, פירוש גדר, כדי שלא יבא לאיסור.

הפרט השלישי שיעזוב לעשות העבירה מפני התשובה ומפני יראת הב"ה, שנא' (תהלים קיט, קכ) סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי, ואומר יראה ורעד יבא בי וגו'.

הפרט הרביעי שיעזוב העבירות שהיה עושה מפני שהוא מתבושש מהב"ה ולא מבשר ודם, אלא שתהיה תשובתו לשם שמים זכה ואמיתית בלא שום דופי, ולא יעשה התשובה במרמה כדי שישבחוהו בני אדם ויאמינו בו ויראה עצמו כאלו הוא צדיק וקרבו מלא תוך ומרמה, שנא' (תהלים עח, לז) ולבם לא נכון עמו וגו', וכתי' (ישעיהו כט, יג) ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלמדה.

הפרט החמישי שיעזוב העבירות שהיה עושה ויגמור בלבו שלא ישוב עוד לרוע מעשיו, שנא' (הושע יד, ד) ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו, וכתי' (איוב לד, לב) אם און פעלתי לא אוסיף.

הכלל השלישי לעשות תשובה ולרצות להב"ה, ויש בו חמשה פרטים, ואלו הן.

הפרט הראשון שיהיו בעיניו עונותיו רבים, ואפי' הם מועטים, שנא' (ישעיהו נט, יב) כי רבו פשעינו נגדך, ויחשוב שבעבור חטא אחד יפסיד כמה טובות, שנא' (קהלת ט, יח) וחוטא אחד יאבד טובה הרבה.

הפרט השני שישים תמיד חטאיו אל לבו ונגד עיניו, שנא' (תהלים נא, ה) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, וכתי' (תהלים קיט, עה) ידעתי ה' כי צדק משפטיך ואמונה עניתני.

הפרט הג' שיקום בלילה להתפלל ולהתוודות לפני הב"ה, אולי יקבל תשובתו, שנא' (איכה ב, יט) קומי רני בלילה, וכתי' (תהלים סג, ז) אם זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך.

הפרט הד' להתודות תמיד ולפרוט עונותיו בינו ובין הב"ה, שנא' (תהלים לב, ה) חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי, וכתי' (תהלים לח, יט) כי עוני אגיד אדאג מחטאתי, וכתי' (משלי כח, יג) מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם.

הפרט הה' שאם רואה את חבירו שהוא הולך על דרך לא טוב שישתדל להוכיחו ולהחזירו בתשובה, שנא' (תהלים נא, טו) אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו.

הכלל הרביעי שיחשוב בלבו שכר התשובה ועונש המשובה, ויש בו ה' פרטים, ואלו הן.

הפרט הא' שיחשוב בלבו שאם יעזוב הנאת העבירה בעולם הזה, שהיא הנאת שעה, שיזכה למנוחה ולשכר לעולם הבא, שהוא לעד ולעולמי עולמים, שנא' (ישעיהו סו, יד) וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה ונודעה [יד] ה' את עבדיו וזעם את אויביו. ואם יבחר בעבירה, בהנאת שעה בעולם הזה, שנדון בעולם הבא בעונש שאין לו קץ ותכלית, שנא' (ישעיהו סו, כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות וכו'.

הפרט הב' שיחשוב שאם לא יחזור בתשובה, שפתע פתאום ילכד בעונו, ויבא עליו חרון אף הב"ה, ולא יהיה בו כח לעמוד מפני זעמו, שנא' (מלאכי ג, ב) ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו, וכתי' (משלי כד, כב) כי פתאום יקום אידם ופיד שניהם מי יודע. לפיכך צריך שיחשוב את נפשו ויעשה תשובה קודם שיתן את הדין לפני הב"ה ולא יהיה לו פנאי לעשות תשובה. ועל זה אמר דוד ע"ה חשבתי דרכי וגו'. פי' חשבתי דרכי בעולם הזה, לעשות עליהם תשובה, קודם שאלך לעולם הבא, שאין בו תשובה.

הפרט הג' שיכיר הב"ה, שהטיב לו הב"ה בחסדו בלא הכרח, ועשה לו כל צרכיו, שנא' (ירמיהו ב, כ) כי מעולם שברתי עולך נתקתי מוסרותיך ותאמר לא אעבור. פי' לא אעבור בברית הב"ה, כמו לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו.

הפרט הרביעי שישיב גזל שגזל ועושק שעשק, שנא' (איוב יא, יד) ואל תשכן באהליך עולה.

הפרט הה' שאם הונה את חבירו בדברים שיפייסנו וישתדל להתחנן לו תמיד ולבקש מלפניו שימחול לו, שנא' (ויקרא כה, יז) ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך, ופירש רז"ל באונאת דברים ובאונאת ממון.

ואחר שישים תמיד אל לבו אלו הארבעה כללים באלו העשרים פרטים, אז ידע דרכי התשובה, וישתדל לעשותה, ויגמור בלבו שלא יחטא עוד, וישתדל לרצות להב"ה בתשובה, ויפייס לבני אדם אם חטא להם.

עשרים וארבעה דברים מעכבין את התשובה. ארבעה מהן עון גדול, והעושה אחד מהן אין הב"ה מספיק בידו לעשות תשובה, ואלו הן. א' המחטיא את הרבים, ובכלל עון זה המעכב את הרבים לעשות תשובה. ב' המטה את חבירו מדרך טובה לדרך רעה, כגון מסית ומדיח. ג' הרואה את בנו בתרבות רעה ואינו מוחה בידו, הואיל והוא ברשותו צריך למחות בו, ואם אינו מוחה בידו ימצא כמחטיאו. ובכלל עון זה כל שאיפשר לו למחות באחרים, בין רבים בין יחיד, ולא מוחה בם, אלא הניח אותן בכשלונן. ד' האומר אחטא ואשוב, ובכלל עון זה האומר אחטא ויום הכפורים מכפר.

ומהן חמשה דברים שהן נועלין דלתי התשובה בפני עושיהן, ואלו הן. א' הפורש מן הצבור, לפי שבזמן שיעשו הצבור תשובה לא יהיה עמהם, ואינו זוכה עמהם בזכיות שעושין. ב' [ה]חולק על דברי חכמים, לפי שמחלוקתו גורמת לו לפרוש מהן, ואינו יודע דרכי התשובה, הואיל ואין לו מי שילמדנו. ג' המלעיג על המצות, שכיון שנתבזו בעיניו אינו רודף אחריהן ואינו עושה אותן, ואם לא יעשה במה יזכה. ד' המבזה את רבותיו, שדבר זה גורם להם לדוחפו ולטורדו, וכיון שנטרד לא ימצא מלמד שמורה לו דרך האמת. ה' [ה]שונא את התוכחות, שהתוכחות גורמות התשובה, שבזמן שמודיעין לאדם חטאו ומכלימין אותו יחזור בתשובה. שכן מצינו שהוכיח משה רבינו ע"ה את ישראל, שנא' (דברים ט, ז) זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלהיך, וכתי' (דברים ט, כד) ממרים הייתם, וכתי' (דברים לב, ו) עם נבל ולא חכם. וכן ישעיהו הנביא הוכיח את ישראל ואמ' להם הוי גוי חוטא, ידע שור קונהו, מדעתי כי קשה אתה וגו'. וכן צוהו הב"ה להוכיח את החוטאים, שנא' (ישעיהו נח, א) קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם. וכל הנביאים הוכיחו את ישראל. לפיכך צריך להעמיד בכל קהל וקהל חכם וזקן וירא שמים ואהוב לבריות כדי שיוכיחם ויחזיר אותם למוטב. והשונא את התוכחות אינו בא לשמוע מן המוכיח, ולפי' אינו חוזר בתשובה.

ומהן חמשה דברים העושה אותן אי איפשר לו לחזור בתשובה גמורה, לפי שהן עונות שבין אדם לחבירו, ואינו מכיר את חבירו שחטא לו, כדי שיחזיר לו את גזילתו או לבקש ממנו מחילה, ואלו הן. א' המקלל את הרבים, שלא קלל אדם ידוע שיבקש ממנו כפרה. ב' החולק עם גנב, לפי שאינו יודע גניבה של מי הוא, אלא הגנב גונב לרבים ומביא לו והוא לוקח, ועוד שהוא מחזיק יד הגנב ומחטיאו. ג' המוצא אבדה ואינו מכריז עליה, כדי שיחזירנה לבעליה, ולאחר זמן כשיעשה תשובה אינו יודע למי יחזיר. ד' האוכל שוד עניים יתומים ואלמנות.

אלו בני אדם אמללין הן, ואינן ידועין ומפורסמים, וגולין מעיר לעיר, ואין להם מכיר, כדי שידע שוד זה של מי הוא ויחזירנו לו. ה' המקבל שוחד להטות דין, ואינו יודע להיכן הגיעה הטייה זו, וכמה הוא כחה, כדי שיחזיר ההפסד לבעלים. ועוד שהוא מחזיק יד זה שנוטל ממנו השוחד ומחטיאו.

ומהן חמשה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהן דברים קלים בעיני רוב בני אדם, ונמצא חוטא ונראה לו שאין זה חטא. ואלו הן. א' האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה, שזה הוא אבק גזל, והוא מדמה שלא חטא ויאמר בלבו כלום אכלתי אלא ברשותו. ב' המשתמש בעבוטו של עני, שהעבוט של עני אינו אלא [חייו, כגון] קרדום ומחרישה, ויאמר [בלבו] אינן חסרים כלום והרי לא גזלתי אותו. ג' המסתכל בעריות, ויעלה בדעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר בעלתי או קרבתי, והוא אינו יודע שראיית העין שהוא עון גדול, מפני שגורמת לגופן של עריות, שנא' (במדבר טו, לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו'. ד' המתכבד בקלון חבירו, ויחשוב שאינו חוטא, לפי שאין חבירו עומד שם ולא הגיעה אליו הבושת, שלא ביישו. אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו [למול מעשי חברו וחכמתו] כדי שיראה מכללן שהוא מכובד וחבירו בזוי. ה' החושד כשרים, אומר בלבו שאינו חוטא, לפי שהוא אומר מה עשיתי לו, וכי יש שם אלא חשד, שמא עשה או לא עשה, והוא אינו יודע שזה עון גדול, שהוא משים בדעתו אדם כשר שהוא בעל עבירות ובעל עונות.

ומהן חמשה דברים העושה אותן ימשך אחריהן תמיד, והן קשין לפרוש מהן, לפי' צריך אדם ליזהר מהן שמא ידבק בהן, והן כולן רעות עד מאד. ואלו הן. א' רכילות. ב' לשון הרע. ג' חמה. ד' מחשבה רעה. ה' המתחבר לרשע, מפני שהוא למד ממעשיו והן נרשמין בלבו, והוא שאמ' שלמה ע"ה ורועה כסילים ירוע.

כל אלו הדברים הרעים וכיוצא בהן, אע"פ שהן עונות חמורות ומעכבין את התשובה, אם עשה אדם תשובה שלימה מהן, ויחפש במעשיו, וישתדל להשיב גזל שגזל לרבים, כגון שיעשה בו צרכי רבים, אין דבר שעומד בפני התשובה, ובעל תשובה הוא ועונותיו נמחלין ומתכפרין, ויש לו חלק לעולם הבא.

שלשה דברים מפסידין את התשובה, ואלו הן. א' המתמיד והמרגיל עצמו על העבירה, עד שנעשית לו בטבע, ולא יוכל לפרוש ממנה. וכתב רבינו יונה זצ"ל ודע כי החוטא, כאשר יאחר לשוב מחטאו, יכבד עליו עונשו בכל יום, מפני שיש בידו יכולת לעשות תשובה ואינו עושה, ולא ימצא איחור תשובה זולתי בעמי הארץ אשר הם הוזים שוכבים ולא ישיבו אל לבם למהר להמלט על נפשם. ע"כ. ב' האומר עברה קלה היא זאת ועונשה קלה, אלא שעונשה גדול, ועל זה אמ' ישעיהו הנביא ע"ה הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. כי אוי לחושב בדעתו העון הקל שהוא דק וחלוש כחוט העכביש, כי העונות, אם הם קלים ודקים וחלושים, יכפלו זה עם זה עד שנעשים עבים וחזקים כעבות העגלה. וכתב רבינו יונה ז"ל צריך אדם להיות העבירות הקלות חמורות בעיניו לשלשה פנים. האחד, אין לו להביט לקטנות העבירה, אלא יביט לגדולת מי שצוה עליה יתברך שמו. והשני, כי היצר שולט בעבירות הקלות, אולי תהי זאת סבה להתמיד בהן, ואז יחשבו חמורות, בהצטרף עונש כל פעם ופעם. ומשלו על זה חוטי המשי, שהוא נרפה וחלש, וכאשר יכפלו אותו כפלים רבים יעשה עבות חזקים. והשלישי, כי בהתמדתו על העבירה נעשית לו כהיתר, ויפרוק עולה מעליו, ולא ישתמר ממנה, ויחשב עם פורקי עול ומשומדים לדבר אחד. ועוד כי אם נצחו היצר בדבר קטון ינצחהו מחר בדבר גדול. דתנא כל המשבר כליו בחמתו יהיה בעיניך כעובד ע"ז. שכך דרכו של יצר הרע, היום אומר לו כך, ולמחר אומר לו לך עבוד אלהים אחרים. ע"כ. וגרסינן בב"ר ר' ברכיה ב"ר שמעון ב"ר אמי, כתי' (תהלים לב, א) לדוד מזמור אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, אשרי אדם שהוא גדול מפשעו ולא פשעו גדול ממנו, שנא' (בראשית ד, ז) לפתח חטאת רובץ. רובצת אין כתוב כאן, אלא רובץ, בתחלה תשש כח כנקבה ולבסוף מתגבר כגבור. אמר ר' עקיבא, בתחלה הוא נעשה כחוט של כוביא ולבסוף נעשה כקלע זו של ספינה, שנא' (ישעיהו ה, יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא. א"ר יצחק, בתחלה נעשה אכסנאי, ולבסוף אורח, ואחר כך בעל הבית, דכתי' (שמואל ב יב, ד) ויבא הלך לאיש העשיר, הרי זה אכסנאי, לעשות לאורח הבא עליו, הרי אורח, ויעש לאיש הבא אליו, הרי בעל הבית. העושה תשובה ואח"כ שב לקלקולו, אינו עושה תשובה פעם אחרת, כי יאמר, עשיתי תשובה ולא יכולתי לעמוד בה. מה יועיל לו לעשותה פעם א', הואיל ואינו יכול לעמוד בה.

בזמן שבית המקדש קיים, כשאדם היה עושה תשובה, היה שעיר המשתלח מכפר, שנא' (ויקרא טז, כב) ונשא השעיר עליו את כל עונותם וגו'. וכן הקרבנות היו מכפרים כל עונותיהם של ישראל, כל קרבן וקרבן כפי החטא שהיה חוטא אדם וכפי החוטא, שנא' (ויקרא ה, טו) נפש כי תמעול מעל וגו', וכתי' (ויקרא יט, כא) והביא את אשמו לה'. והנשיא אם היה חוטא, היה מביא את קרבנו לה' ונסלח לו, שנא' (ויקרא ד, כב) אשר נשיא יחטא. הכהן המשיח [אם היה חוטא], היה מביא קרבן ומתכפר לו, שנא' (ויקרא ד, ג) אם הכהן המשיח יחטא וגו'. הקהל אם היו חוטאין, היו מביאין קרבן ומתכפר להם, שנא' (ויקרא ד, כא) חטאת הקהל הוא. וכל אחד מאלו היה עושה תשובה קודם, כי אין בקרבן כח לכפר אלא על ידי תשובה, שקרבן ותשובה שניהם היו מכפרין, שהיה החוטא מקריב את הקרבן וסומך את ידיו עליו ומתודה, ואין וידוי אלא בתשובה. ואפי' בגדי כהונה היו מכפרין. כדגרסי' במסכת ערכין בפרק יש בערכין, אמ' רב ענן בר סימון, למה נסמכה [פרשת] בגדי כהונה לפרשת קרבנות, לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין. כתנת מכפרת על שפיכות דמים, דכתי' (בראשית לז, לא) ויטבלו את הכתנת בדם. מכנסים מכפרים על גילוי עריות, דכתי' (שמות כח, מב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. מצנפת מכפרת על גסות הרוח, כדרב חנינא, דאמ' רב חנינא, אמ' הב"ה יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה. אבנט מכפר על הרהור הלב, [דכתיב (שמות כח, ל) והיו על לב אהרן]. חושן מכפר על הדינין, דכתי' (שמות כח, טח) ועשית חושן משפט. אפוד מכפר על ע"ז, דכתי' (הושע ג, ד) אין אפוד ותרפים. מעיל מכפר על לשון הרע. אמ' הב"ה יבא דבר שבקול, שהוא המעיל, דכתי' (שמות כח, לה) והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקדש, ויכפר על מעשה הקול, שהוא לשון הרע. ציץ מכפר על עזי פנים, כתי' הכא (שמות כח, לח) והיה על מצח אהרן, וכתי' התם (ירמיהו ג, ג) ומצח אשה זונה היה לך. ולא עוד, אלא ירושלם היתה מכפרת עונות יושביה, שמעולם לא עבר יום על יושבי ירושלם וחטאם בידם, שנא' (ישעיהו לג. כד) העם היושב בה נשוא עון. אבל עכשיו בעונותינו ירושלם חרבה, ובית קדשנו ותפארתנו שמם, ואין לנו כהנים לעבודה ולא קרבנות לכפרה, אין לנו סליחה אלא על ידי התשובה, והיא מכפרת כל העונות. אפי' רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו שום רשע, שנא' (יחזקאל לג, יב) ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו.

איזו היא תשובה גמורה. כל מי שבא לידי עבירה שעבר בה פעם אחרת ויכול עכשיו לעשותה, ופירש ממנה ולא עבר, ולא הניח לעשותה מיראתו מבני אדם ולא מכשלון כח, אלא מפני התשובה. כיצד, כגון שבא על אשה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר עמה, ופירש ממנה ולא עבר עתה מפני התשובה ולא מפני שום אונס, זה וכיוצא בו הוא בעל תשובה שלימה. והוא ששלמה ע"ה אומר וזכור את בוראך בימי בחורותיך. תניא אי זהו בעל תשובה שתשובתו מגעת עד כסא הכבוד, אשר הוא נבחן ויצא נקי באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אשה. ואם לא שב אלא בימי זקנותו, ובעת שאי איפשר לו לעשות עבירות שהיה עושה, אע"פ שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו, ובעל תשובה הוא. ואפי' עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום מותו ומת בתשובה, כל עונותיו נמחלין, שנא' (קהלת יב, ב) עד אשר לא תחשך השמש, שהוא יום המיתה. וכתי' (תהלים צ, ג) תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם, ופירשו רז"ל עד דכדוכה של נפש. והוא שאמר אליהוא ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממיתים, יעתר אל אלוה וירצהו. יעתר פי' שאפי' הגיע זמנו של אדם ליפטר מן העולם הזה, אם יעשה תשובה ויעתר לפני הב"ה לקבל תשובתו, ירצהו ויכפר עונותיו ומנחילו חיי העולם הבא. ואם בשעת מיתתו הרהר לעשות עבירה, כ"ש אם עשאה, אפי' היה צדיק גמור כל ימיו, הואיל והרשיע בשעת מותו, כל זכיותיו שעשה נחשבין לו כאין ונדון בגיהנם.

ומשלו רז"ל בזה לשני בני אדם שהיה אחד מהן דר בעלייה ואחד דר בבית. זה שהיה דר בעלייה היה צדיק גמור והיה כל ימיו עושה צדקות ומישרים והיה מצער עצמו על תלמוד תורה. וזה שהיה דר בבית היה רשע גמור והיה אוכל ושותה כל היום ועובר עברות. יום אחד הרהר בלבו לעשות תשובה, ואמ' עד מתי אלך בשרירות לבי, אעשה תשובה, שמא אמות בפשעי ואזכה לגיהנם, אין לי טוב אלא שאעלה לצדיק הזה שהוא דר בעלייה ויורני דרכי השם ואפרוש מן העבירות. באותה שעה הרהר אותו צדיק בלבו, ואמר, מה תועלת לי בצדקתי, ואני מצער עצמי ומחסר נפשי מכל טובה, ארד לרשע הזה הדבר בבית ואעשה כמעשיו, ואוכל עמו ואשתה, כי טובה היא דרכו מדרכי, לפי שהוא בהשפעת טובה ואני בצער. היה הרשע עולה בסולם לעלייה לצדיק, להורות לו הדרך הנכוחה, ופגע בו שהיה יורד בסולם, לעשות כמעשה הרשע. נשבר הסולם בשניהם ונפלו לארץ ומתו. הצדיק שהרהר לעשות עבירה ירש גיהנם, והרשע שהרהר לעשות תשובה ירש גן עדן.

וגרסי' במ' פיאה ירושלמי בפר"ק, תניא ר' שמעון בן יוחאי אומר, הרי שהיה צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה, אבד זה כל מה שעשה כל ימיו. מה טעם, בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול. א"ר שמעון בן לקיש, ובתוהא על הראשונות, הרי שהיה רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה, הב"ה מקבלו. מה טעם, ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה. א"ר יוחנן, ולא עוד אלא כל העונות שעשה חוזרין לו לזכיות. מה טעם, מור ואהלות קציעות כל בגדותיך, כל בגדות שבגדת הרי הם כמור ואהלות וקציעות. וגרסי' בפרק קמ' דמסכת ע"ז אמרו עליו על אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה בעולם. פעם אחת שמע שיש זונה בכרכי הים ונוטלת כיס דינרין באתננה. נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפריחה. שמע בת קול אומרת, כשם שפריחה זו אינה חוזרת לבעליה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין בתשובה. הלך וישב בין הרים וגבעות ואמ', הרים וגבעות, בקשו עלי רחמים. אמרו, עד שאנו מבקשים רחמים עליך, נבקש על עצמנו, דכתי' (ישעיהו נד, י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה. אמ', שמים וארץ, בקשו עלי רחמים. אמרו לו, עד שאנו מבקשים רחמים עליך, נבקש על עצמינו, דכתי' (ישעיהו נא, ו) ושמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אמ', חמה ולבנה, בקשו עלי רחמים. אמרו לו, עד שאנו מבקשים רחמים עליך, נבקש רחמים עלינו, דכתי' (ישעיהו לד, ד) ונמקו כל צבא השמים ונגולו כספר השמים. אמ' אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין יריכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצאתה בת קול ואמרה, ר' אליעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. אמ' ר', לא די להם לבעלי תשובה שמקרבין אותם, אלא שקורין להם ר'.

א"ר שמואל בר נחמני, אוי להם לרשעים שהופכים מדת הרחמים למדת הדין, שנא' (בראשית ו, ז) ויאמר ה' אמחה את האדם, ואין ה' אלא מדת רחמים, שנא' (שמות לד, ו) ה' ה' אל רחום וחנון. ואשריהם הצדיקים שהופכין מדת הדין למדת רחמים, שנא' (בראשית ל, כב) ויזכור אלהים את רחל, ואין אלהים אלא מדת הדין, שנא' (שמות כב, ח) עד האלהים יבא דבר שניהם.

וגרסי' בב"ר יוסף משתיתא, ואמרי אליקים איש צרורות, בשעה שבקשו שונאים ליכנס להר הבית, אמרו ליה עול, דכל דאת מפיק דידך, ולא קביל. נכנס והוציא מנורה של זהב. אמרו ליה, אין דרכו של הדיוט להשתמש בה. אמר ר' פנחס, נתנו לו מכס של שלש שנים ולא קבל עליו. אמ' לא די שהכעסתי לאלהי פעם אחת אלא שאכעיסנו פעם שניה. [יקים איש צרורות] היה בן אחותו של יועזר בן יוסי איש צרדה. אזיל למיצטלב והוה רכיב על סוסיא. אזל קמיה. אמ' ליה, חזי סוסיא דארכבך מריך וסוסיא דארכביא מרי. אמ' ליה, א"כ למכעיסיו, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. אמ' ליה, הרי אתה מעושי רצונו. אמ' ליה, לעושי רצונו כך, למכעיסו על אחת כמה וכמה. נכנס בו הדבר. הלך וקיים בו ארבע מיתות בית דין, סקילה שרפה הרג וחנק. מה עשה, נטל קורה ונעצה בארץ, וקשר בה נימא והקיפה גדר, ועשה מדורה לפניה, ונעץ החרב באמצע, נתלה בקורה ונפסקה הנימא, ונפל הגדר עליו. ראה יוסי בן יועזר איש צרידה מטתו פורחת באויר. אמ' לשעה קלה הקדימני זה לגן עדן.

וגרסי' במדרש קהלת והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, תנה לו כשם שנתנה לך. מה הוא נתנה לך טהורה, אף אתה תנה לו טהורה. משל למלך בשר ודם שחילק בגדי מלכותו לעבדיו, ופקחים שבהם קפלום ונתנום בקופצא, טפשים שבהם לכלכום. לימים בקש המלך את כליו. פקחים החזירום לו מגוהצים, וטפשים החזירום לו מלוכלכים. שמח המלך לקראת פקחים וכעס לקראת טפשים. על הפקחים מהו אומר, כלי ינתנו באוצרי והם ילכו לבתיהם לשלום. ועל הטפשים מהו אומר, כלי ינתנו לכביסה והם יחבשו בבית האסורין. כך על הצדיקים מהו אומרין, יבא שלום, ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. ועל נשמתן מהו אומרים, והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. ועל גופן של רשעים מה אומרים, אין שלום אמר ה' לרשעים. ועל נשמתן מה אומרים, ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע.

וגרסי' בויקרא רבה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ר' שמואל בר נחמן מתני לה בשם ר' אבדימי דמן חיפה, לכהן חבר שמסר ככר תרומה לכהן עם הארץ, אמ' לו, ראה שאני טהור וביתי טהור וככר זו טהורה שאני נותן לך, אם את נותנה לי כשם שאני נותנה לך מוטב, ואם לאו אני זורקה בפניך. כך אמר הב"ה לאדם, הזהר וראה שאני טהור ומעוני טהור ומשרתי טהורים ונשמה שנתתי בך טהורה, אם תחזירנה לי כשם שאני נותנה לך מוטב, ואם לאו הריני טרפה בפניך. וגרסי' במדרש משלי אחת נשמתן של צדיקים ואחת נשמתן של רשעים עולות למרום, אלא שנשמתן של רשעים חוזרות ויורדות ומיטרפות לארץ, שנא' (שמואל א כה, כט) ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע, ונאמר במות אדם רשע תאבד תקוה, ר"ל תאבד תקותו, הואיל ונפטר מן העולם הזה בלא תשובה, ולא תהיה תקוה לנפש הרשע לצאת ממחשך לאור. ר' אליעזר אומר, ושוב יום אחד לפני מיתתך. אמרו לו תלמידיו, רבינו, וכי אדם יודע באיזה יום ימות. אמ' להן, ישוב היום שמא ימות למחר, למחר שמא ימות למחר, ונמצאו כל ימיו בתשובה, דכתי' (קהלת ט, ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. לובן הבגדים משל על נקיות הנפש בתשובה, והשמן משל למעשים טובים והשם הטוב, שנא' (קהלת ז, א) טוב שם משמן טוב.

משל לאשתו של ספן שהיה מתקשטת ובעלה בספינתו יורד ימים. אמרו לה שכונותיה, הלא בעליך יורד ימים, למה תתיפי ותתקשטי. אמרה להם, בעלי מלח הוא, אולי יתהפך לו הרוח, ופתע פתאום יבא אל ביתו, וימצאני כשאני מקושטת ולא כשאני מנוולת.

משל למלך שזמן את עבדיו לסעודה ליום פלוני, ולא קבע להם זמן ביום, אם חצי היום או קודם או לערב. פקחים שבהם קשטו את עצמם וישבו על פתח בית המלך, כי אמרו, כלום חסר בבית המלך. טפשים שבהם הלכו ועשו מלאכתם, כי אמרו, כלום יש סעודה שאין בה טורח. פתאום בקש המלך את עבדיו לסעודה. הללו נכנסין כשהן מקושטין והללו נכנסין כשהן מלוכלכין. שמח המלך לקראת פקחים וכעס לקראת טפשים. אמר, הללו שקשטו את עצמן לסעודה ישבו ויאכלו, והללו שלא קשטו עצמם יעמדו ויראו. והואיל ואין אדם יודע עתו, אימתי יפטר מן העולם הזה, ישתדל שיהיו כל ימיו בתשובה, שמא ימות פתאום ולא יהיה לו פנאי לעשות תשובה וימות כשהוא חוטא.

וגרסי' במדרש יהי אור וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. בשעה שנפטר אדם מן העולם הזה שלשה שלוחין של הב"ה באין לו להוליכו לבית עולמו, ורואה ומשגיח באותה שעה מה שאינו אדם חי יכול לראות. ואותו היום הוא יום דינו של אותו אדם, והב"ה מבקש ממנו הפקדון שהפקיד אצלו, שהיא הנשמה. אשרי אדם שהוא משיב פקדונו כשם שנתנו בו, ואוי לו אם טנף פקדונו של הב"ה בטינופי הגוף, מה יאמר לאדון הפקדון באותה שעה. נושא עיניו ורואה למלאך המות עומד נגדו וחרבו שלופה בידו. ואין לו לאדם צער בעולם הזה גדול מאותה שעה שנפשו יוצאה מגופו. ואינה יוצאה ממנו עד שיראה השכינה, ומיד מת, שנא' (שמות לג, כ) כי לא יראני האדם וחי. ואחר צאת הנשמה ישאר הגוף ההוא מוטל כאבן שאין לה הופכים, ומיד רוח של טומאה שורה עליו. ולפי' אין ראוי לאדם להלין מתו בבית, אלא קובר אותו מיד, לפי שרוח של טומאה מצויה יותר בלילה. ומאותה רוח של טומאה ששורה על המת הוא מטמא הטהורים, וטומאת המת חמורה יותר מכל טומאות, והמת נקרא אבי אבות הטומאה, וכל הטומאות האחרות וולדות. ולפיכך צוה הב"ה לכהנים, לפי שהם קדושים, ואמ' אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם וכו'.

מעשה בתינוק שהיה מתפלל ומתודה ומתחנן על עונותיו לפני הב"ה, ובוכה על פשעיו ומשתומם, והוא אומר בתפלתו, רבונו של עולם, קבל תשובתי ולא אמות עד שאעשה תשובה לפניך, ותן בלבי לחזור בתשובה שלימה לפניך במהרה, וסלקני מן העולם הזה מיד, כדי שלא ארבה בעונות, וכדי שאמות כשאני זכאי ולא כשאני חייב. אמרו לו, כל כך לקחת התשובה מקטנותך. אמ' להם, קטנים יותר ממני יש בבית הקברות. ר"ל אע"פ שאני קטן איפשר שאמות קודם שאעשה תשובה, כי אחרים יותר קטנים ממני מתו ולא הספיקו לעשות תשובה.

ואם יעשה אדם תשובה אפי' בשעת מיתה, הב"ה מוחל וסולח לעונותיו, שהוא ית' שמו סולח לבריות ומרחם עליהם כדי שלא יאבדו. ולפיכך נקרא נורא, שנא' (תהלים קל, ד) כי עמך הסליחה למען תורא. ר"ל שהב"ה מוחל וסולח לשבים אליו. ולפיכך ישוב מחטאו ויירא מהב"ה לעשות עונות ופשעים, שאם לא ימצא סליחה יוסיף על חטאתו פשע, ויסלק ממנו יראת שמים. לפיכך צריך אדם לפשפש במעשיו ויעשה תשובה קודם שימות, שמא ימות בחפזה ובבהלה ולא יספיק לעשות תשובה. ואל יאמר לכשאזקין אשוב, שמא ימות בימי בחרותו. שכן דוד ע"ה אומר עני אני וגוע מנוער. וגרסי' במסכת ברכות א"ר ברכיה, עת ללדת ועת למות, אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו, מה שעת לידתו נקי, אף שעת מיתתו נקי. וגרסינן במדרש תלים אל תאסוף עם חטאים נפשי. היה דוד מתפלל לפני הב"ה שלא יאסוף אותו כשהוא חוטא, אלא שיניחנו לעשות תשובה קודם. ר' יוחנן אומר, מצינו בשני מקומות שבקשו הצדיקים מלפני הב"ה שלא יאספו עם החטאים, דניאל אמר ורחמין למיבעי מן קדם אלה שמיא על רזא דנא די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל, ודוד אמר אל תאסוף עם חטאים נפשי. ר' חלפתא בשם ר' איבו אומר, ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת. והלא אין מגפה אלא לשלשה. דתניא ליום אחד מיתה של זעף, לשנים מיתה של בהלה, לשלשה מיתה של מגפה, לארבעה מיתה של בהכרת, לחמשה מיתה הדופה, לששה מיתה האמורה בתורה, לשבעה מיתה של חייבה, יותר מהן מיתה של ייסורין. אלא הב"ה תלה אותו כל ז' ימי אבלו של שמואל הצדיק שלא יתערב באבלו של נבל, משום אל תאסוף עם חטאים נפשי. ואח"כ עשה שלשה ימים נבל ומת במגפה. ר' ברכיה בשם ר' שמואל אומר, בעשרת אין כתי' כאן, אלא כעשרת, הימים הידועים שבין ראש השנה ליום הכפורים, שמא יעשה תשובה. כיוצא בדבר, ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ. א"ר הושעיא, מלמד שתלה להם הב"ה ימי אבלו של מתושלח הצדיק, על שם שנא' (תהלים כו, ט) אל תאסוף עם חטאים נפשי. והנפטר מן העולם הזה בתשובה עליו הכתו' אומר טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו. שיום הולדו ספק ימות בתשובה ספק לא ימות בתשובה, אבל יום המות, אם מת בתשובה, טוב יום מותו בתשובה, שהולך לחיי העולם הבא, מיום הולדו לעולם הזה. הוי ויום המות מיום הולדו.