וכתב רבינו יונה ז"ל שיסודות התשובה שלשה, החרטה והוידוי ועזיבת החטא, ואמ' אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה. פי' אע"פ שהוא מודה ועוזב יש עליו לפחד תמיד, אולי לא השלים חוק התשובה, גם יפחד שמא יתחדש עליו יצרו, וישמר ממנו בכל עת, ויוסיף יראת השם בלבו תמיד, ויתפלל תמיד לפני הב"ה לעזרו על התשובה ולהצילו מיצרו. אבל מקשה לבו יפול ברעה, והוא האומר, כבר השלמתי חוק תשובתי, ואיננו משתדל תמיד להשיג מדרגות התשובה ולהוסיף בנפשו יראה. ע"כ.

אל ידמה בנפשו בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים והחסידים בעולם הבא, בשביל עונותיו ופשעיו שעשה קודם שעשה תשובה, ואל יעלה על לבו שמזכירין עונותיו הראשונים לאחר שעשה תשובה ופירש מהן, ונמצא מתבייש מהן. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד וידיד, ועונותיו הראשונים נשכחים, שנא' (ילקות שמעוני על נ"ך של"ז, א) ולא יהיה עוד לבני ישראל למבטח מזכיר עון, וכתי' (מיכה ז, יט) תשוב תרחמנו תכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם. ושבח גדול הוא לבעל תשובה תשובתו, ומעלתו גדולה, ותשובתו רצוייה לפני הב"ה, שהרי אחר שטעם החטא כבש את יצרו ופירש ממנו ועשה תשובה שלימה לפני הב"ה בכל לבו ובכל נפשו, ושיבר תאותו ועזב מעשיו הרעים. והוא דארז"ל מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים עומדים. פי' הצדיקים גמורים לא חטאו מעולם ולא טעמו טעם חטא, ואלו היו טועמים איפשר שלא היו יכולין לפרוש ממנו, אבל בעלי תשובה שחטאו והורגלו בעבירות ונעשית להם כטבע, וכבשו את יצרם ושינו את טבעם והגיעו אל הקצה האחרון שהוא הפך מטבעם, וחזרו בתשובה, לפיכך שכרן גדול. וגרסי' בפרק חלק א"ר אבהו, מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדים, שנא' (ישעיהו נז, יט) שלום שלום לרחוק ולקרוב, ברישא לרחוק והדר לקרוב. ור' יוחנן אמ' אין לך רחוק אלא שהיה רחוק מעבירה, אין לך קרוב אלא שהיה קרוב מעבירה, ונתרחק ממנה.

גדולה תשובה שמקרבת את הרחוקים. אתמול היה זה שנוי לפני המקום, ומשוקץ ומרוחק כתועבה, והיום אהוב וקרוב. וגרסי' במדרש תלים למנצח על שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות. בוא וראה בבני קרח, עד שלא עשו תשובה לא נקראו ידידים, משעשו תשובה נקראו ידידים. וכתי' (תהלים לב, א) לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. זש"ה אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. אורח חיים למעלה למשכיל, אלו בני קרח שנסתכלו למעלה לאביהם שבשמים ונמלטו, שנא' (במדבר כו, יא) ובני קרח לא מתו, למה, שלא נשתתפו לעצת אביהם. ובאחרים כתי' (במדבר טז, לג) וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. אבל אלו שנסתכלו למעלה נמלטו, שנא' (תהלים לד, ו) הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יחפרו. וכן דוד ע"ה כשנסתכל למעלה נמלט, דכתי' (תהלים לב, א) לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. ולא עוד אלא שהרשעים שנסתכלו למעלה נמלטו, כשאת מוצא בנבוכדנאצר, דכתי' ביה (דמיאל ד, לא) אנא נבוכדנאצר עיני לשמיא נטלית, ונקרע מקצת גזר דינו. ומה אם הגויים, שהם חייבים להב"ה, כשמסתכלין למעלה הוא מוחל להם, ישראל שהם בני קדושה, אברהם יצחק ויעקב, אם מסתכלין למעלה ועושין תשובה שלימה, על אחת כמה וכמה שהב"ה מוחל להם. ומפני שהיה דוד ע"ה משכיל התודה, ועשה תשובה לפני הב"ה, ואמ' לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי וגו', וכתי' (תהלים נא, ה) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, ומחל לו הב"ה. וגרסי' במ' פסחים ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. וכי הנחש ממית ומחיה. אלא כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה היו מתרפאין, ואם לאו היו נימוקין. כיוצא בו, והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה. אלא כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומכוונין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים, ואם לאו היו נימוקין.

בוא וראה כמה מעולה התשובה. אתמול היה זה מובדל בעונותיו מה' אלהי ישראל, שנא' (שמות יב, כב) כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, והיום מודבק בשכינה, שנא' (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו'. [אתמול] צועק ואינו נענה, שנא' (ישעיהו א, טו) גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו, והיום טרם שיצעק הב"ה עונהו, שנא' (ישעיהו סה, כד) והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע. אתמול עושה מצות וטורפין אותן בפניו, שנא' (ישעיהו א, יב) כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצירי, וכתי' (ישעיהו א, יג) לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטורת תועבה היא לי וגו', ואומר מי גם בכם ויסגור דלתים ולא תאירו מזבחי חנם אין לי חפץ בכם, ואומר עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר, והיום עושה מצות ומקבלין אותן ממנו בשמחה, שנא' (קהלת ט, ז) לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך. ולא עוד אלא שהב"ה מתאוה להן, שנא' (מלאכי ג, ד) וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות. וכן את מוצא שבלשון שהב"ה מרחיק את החטאים בו בלשון מקרב את השבים, שנא' (הושע ב, א) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. וגרסי' בואלה שמות רבה מדת הב"ה אינה כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם, שנים עומדים לפני המלך, אחד מלמד קטיגוריא ואחד מלמד סניגוריא שלו, לא מי שמלמד קטיגוריא מלמד סניגוריא, [ולא המלמד סניגוריא] מלמד קטיגוריא, אבל הב"ה הוא מלמד קטיגוריא והוא מלמד סניגוריא, הוא [הפה] שאמ' הוי גוי חוטא, והוא הפה שאמ' פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, הוא הפה שאמ' עם כבד עון, והוא הפה שאמר ועמך כולם צדיקים, הוא הפה שאמ' בנים משחיתים, והוא הפה שאמ' וכל בניך למודי ה', הוא הפה שאמ' גם כי תרבו תפלה אינני שומע, והוא הפה שאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע, הוא הפה שאמר חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, והוא הפה שאמר והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה'.

אמר המחבר את מוצא שכל מה שאמר באלו המקראות של קטיגוריא שאמ' כנגדם אלו המקראות של סניגוריא, ואלו ואלו על ידי נביא אחד אמרן, והוא ישעיהו הנביא ע"ה, ללמדך שרגע באפו חיים ברצונו. ע"כ.

וגרסי' בפסיקתא ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר, אמרו ישראל לפני הב"ה, רבון העולמים, אם עושין אנו תשובה מי מעיד לנו. אמר להם, לרעה אני נעשה לכם עד, שנא' (מלאכי ג, ה) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר וגו', ולטובה אני נעשה לכם עד, שנא' (ישעיהו מג, ט) יתנו עדיהם ויצדקו וגו'.

וגרסי' בחופת אליהו רבה לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי. אמ' ר' ברכיה, ארבע דברים הללו כנגד ארבע כתות הן. אחת שאומרת אין תחיית המתים מן התורה, ואחת שאומרת אין הב"ה מקבל בעלי תשובה, ואחת שאומרת אין הב"ה פוקד עקרות, ואחת שאומרת שאין הב"ה מציל מן האש. זו שאומרת אין תחיית המתים מן התורה אומרין לה, הרי אליהו התשבי, שהיה מתושבי גלעד, יבא ויעיד שהחיה הב"ה המת על ידו, הוי אומר לי גלעד. וזאת שאומרת אין הב"ה מקבל בעלי תשובה, אומרים לה, הרי מנשה בן חזקיה, שהרשיע והכעיס לפני הב"ה, [יבא ויעיד] שקבלו, הוי אומר ולי מנשה. וזאת שאומרת אין הב"ה פוקד עקרות, אומרים לה, יבא אלקנה, שהיה מהר אפרים, ויעיד שהיתה אשתו עקרה וילדה, הוי אומר ואפרים מעוז ראשי. וזאת שאומרת אין הב"ה מציל מן האש, יבא חנניה מישאל ועזריה, שהן משבט יהודה, ויעידו שהציל אותן הב"ה מכבשן האש, הוי אומר יהודה מחוקקי.

דרכן של בעלי תשובה להיות שפלים וענוים ביותר. כי כשיכיר אדם את בוראו ידע פחיתות עצמו, ולפיכך יהיה שח ושפל. ודוד ע"ה בהתוודותו על חטאו, בבא אליו נתן הנביא, אמר זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. ובהכנעה יתרצה אדם לפני הב"ה, שנאמר (ישעיהו סו, ב) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, ואומר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים. וכמו שהכלי הטמא אם ישבר יטהר, דכתי' (ויקרא ו, כא) וכלי חרש אשר יבושל בו ישבר, וכתי' (ויקרא יא, לה) תנור וכירים יתץ טמאים הם, כך המשבר גאותו בתשובה יטהר מטומאתו, כמו שאמר דוד ע"ה הרב כבסני מעוני, וכתי' (ירמיהו ד, יד) כבסי מרעה לבך ירושלים. וכמו שצריך הבגד המטונף כיבוס, כך צריך לב האדם כיבוס מן העונות בתשובה, שנא' (תהלים נא, ד) הרב כבסני מעוני, וכתי' (ירמיהו ד, יד) כבסי מרעה לבך ירושלים. וכמו שילבין הבגד המכובס, כך ילבנו עונותיהם של ישראל בתשובה, שנא' (ישעיהו א, יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו'. וצריך בעל תשובה להיות ענו עם הבריות, ויהיה דיבורו עמהם במענה רך ובקול נמוך, שנא' (ישעיהו כט, ד) ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך וגו'. ולא ילבש מלבושים יקרים, שנא' (שמות לג, ה) ועתה הורד עדיך מעליך. ואם יחרפו אותו הכסילים במעשיו הראשונים, ואומרים לו, אתמול עשית כך וכך, אל ירגיש להם ואל יקפיד לדבריהם, אלא שותק ושמח, ויודע שזה זכות הוא לו, שכל זמן ששב ממעשיו הרעים ונכלם ולא חזר לקלקולו, אז זכותו הרבה ומעלתו גדולה ושכרו מרובה מאת הב"ה. ועון גדול הוא לומר לבעל תשובה, זכור מעשיך הראשונים שהיית עושה, או להזכירם בפניו כדי לביישו. וג"כ אסור לזכור לפניו דברים ועניינים הדומין להם, כדי לביישו וכדי להזכירו להן. הכל אסור, ומוזהר עליו בכלל אונאת דברים, שנא' (ויקרא כה, יז) ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני ה' וגו', אני הוא שעתיד לשלם.

תשובת הצבור [רצויה לפני הב"ה ב]כל זמן שעושין תשובה, כענין שנא' (דברים ד, ז) ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים כה' אלהינו בכל קראנו אליו. וגרסי' בפ"ק דמסכת ראש השנה פסוק אחד אומר בכל קראנו אליו, נראה שהב"ה קרוב לקוראיו בכל זמן, ופסוק אחד אומר דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, נראה שהוא ית' שמו קרוב בזמן. א"כ קשי קראי אהדדי. ומתרץ בגמ' לא קשיא, הא בצבור הא ביחיד, בצבור בכל קראנו, ליחיד בהמצאו. א"ר רבה בר אבוה, אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, שנא' (דברים ד, כט) ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. נמצא שהתפלה והתשובה מקובלת לפני הב"ה בחדש השביעי, שהוא תשרי, והוא החביב בחדשים. תשרי, ת'שובה, ש'ופר, ר'אש השנה, י'ום הכפורים. ד"א תשרי, ת'פלה, ש'ועה, ר'נה, שהן הסליחות, שנא' (איכה ב, יט) קומי רני בלילה לראש אשמורות. וגרסינן במכילתא בחדש השביעי, שהוא מושבע ממצות, שופר בתוכו, כפור בתוכו, לולב וערבה בתוכו, סוכה בתוכו, עצרת בתוכו. וגרסי' במ' ראש השנה כל השביעים חביבין לעולם. למעלה השביעי חביב, והם השמים, ושמי השמים, רקיע, שחקים, זבול, מעון, ערבות. ערבות חביב, שנא' (תהלים סח, ה) סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו. בדורות שביעי חביב, והם אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך. חנוך חביב, שנא' (בראשית ה, כד) ויתהלך חנוך את האלהים. בבני דוד השביעי חביב, והם אמנון, כלאב, אבשלום, אדוניה, שפטיה, ירבעם, שלמה. שלמה חביב, שנא' (שמואל ב יב, כה) ויקרא שמו ידידיה בעבור ה'. בשנים השביעית חביבה, שנא' (דברים טו, א) מקצה שבע שנים תעשה שמטה. בשמיטות השביעית חביבה, שנא' (ויקרא כה, י) וקדשתם את שנת החמשים שנה. בימים השביעי חביב, שנא' (בראשית ב, ג) ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. בחדשים השביעי חביב, שנא' (ויקרא כג, כד) בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון. ועוד כי בראש השנה נברא אדם הראשון, וחטא והב"ה מחל לו, ואמ' לו, כשם שמחלתי לך ביום הזה [כך אני עתיד למחול לבניך ביום הזה].

כדגרסי' בפסיקתא ובויקרא רבה לעולם ה' דברך נצב בשמים, וכתי' (תהלים קיט, צא) למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך. ר' אליעזר אומר, בחמשה ועשרים באלול נברא העולם, ואתיא כההיא דתניא זה היום תחלת מעשיך, נמצאת אומר ביום ראש השנה נברא אדם הראשון. בשעה ראשונה עלה במחשבה, בשנייה נתייעץ עם מלאכי השרת, בשלישית כינס עפרו, ברביעית גבלו, בה' רקמו, בששית עשאו גולם, בשביעית זרק בו נשמה, בשמינית הכניסו לגן עדן, בתשיעית נצטווה, בעשירית סרח, באחד עשר נדון, בשתים עשרה יצא בדימוס. אמ' הב"ה לאדם, זה סימן לבניך, כשם שעמדת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך להיות עומדין לפני בדין ביום זה ויוצאין בדימוס. פי' דימוס, חופש מן העונות. ועוד גרסינן בויקרא רבה אמ' רב תחליפא, בכל הקרבנות כתי' והקרבתם, וכאן כתי' ועשיתם. אמ' הב"ה, מכיון שנכנסתם לפני בדין ביום הזה ויצאתם בדימוס, מעלה אני עליכם כאלו היום עשיתי אתכם ובראתי אתכם בריה חדשה, שנא' (ישעיהו סו, כב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם. ר' חייא הוי קרי לחדש השביעי ירחא דשבועא, שבו נשבע הב"ה לאברהם, שנא' (בראשית כב, טז) בי נשבעתי נאם ה'. מה צורך היה לשבועה זו. רב ביבי בשם ר' יוחנן אמר, אמ' אברהם אבינו ע"ה לפני הב"ה, רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק וגו', שהיה בלבי להשיבך ולומר לך, אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, ועכשו אתה אומר לי קח נא את בנך את יחידך וגו', אלא שהיה בלבי להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השיבותיך. כך בשעה שיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירות ולמעשים רעים, תהא זוכר להם עקידת יצחק אביהם, ותמלא עליהם רחמים, ותרחם עליהם, ותהפוך להם מדת הדין למדת רחמים, אימתי בחדש השביעי.

ועוד גרסי' בפסיקתא וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד וכי עצום עושה דברו. שהוא מעצים כחן של צדיקים לעשות רצונו. כי גדל יום ה' מאד, זה יום הכפורים, ומי יכלינו. כדגרסי' בפ"ק דמסכתא ראש השנה אמ' ר' יוחנן, שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של צדיקים גמורים, ואחד של רשעים גמורים, ואחד של בינוניים. אלה לחיי עולם, אלו הצדיקים גמורים, ואלה לחרפות לדראון עולם, אלו הרשעים גמורים. ימחו מספר חיים, אלו הרשעים. חיים, אלו הצדיקים. ועם צדיקים אל יכתבו, אלו הבינוניים, שנתן להם הב"ה עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, אם עשו תשובה נכתבים עם הצדיקים, ואם לאו נכתבים עם הרשעים. הא למדנו שכל זמן שעושין הצבור [תשובה] שתשובתן רצויה, ויחיד שתשובתו רצויה בכל זמן, ויותר בעשרת ימי תשובה. אמ' ר' אבין, מאי קרא ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו. ימחו מספר, זה ספר של רשעים גמורים. חיים, זה ספרן של צדיקים גמורין. ועם צדיקים אל יכתבו, זה ספרן של בינוניים. רב נחמן בר יצחק אמ' מהכא, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, [מחני נא, זה ספרן של רשעים, מספרך, זה ספרן של צדיקים, אשר כתבת], זה ספרן של בינוניים. תניא בית שמאי אומרים, שלש כתות ליום הדין, כת אחת של צדיקים גמורים, וכת אחת של רשעים גמורים, וכת אחת של בינוניים. צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיי העולם הבא. רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם. שנא' (דניאל יב, ב) ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. בינוניים, שעונותיהם שקולין כנגד זכיותיהם, יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין, שנא' (זכריה יג, ט) והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרף כסף ובחנתים כבחון את הזהב, ועליהם אמרה חנה ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. ובית הלל אומר', רב חסד מטה כלפי חסד, ועליהם אמר דוד אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני, ועליהם נאמרה כל הפרשה כולה, דלותי ולי יהושיע. פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בה שנים עשר חדש. לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת, ומשימן אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, שנא' (מלאכי ג, כא) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. אבל המינין והמשומדים והאפיקורסים והמסורות, ושכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים, ושנתנו חתיתם בארץ החיים, ושחטאו ושהחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו, יורדין לגיהנם ונדונין בו לדור ודור, שנאמר (ישעיהו סו, כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו', וגיהנם כלה והם אינם כלים, שנא' (תהלים מט, טו) וצורם לבלות שאול מזבול לו, כמו שכתבתי למעלה. וגרסי' בפירקא קמא דמסכת ע"ז א"ר יהושע בן לוי, לא עשו ישראל העגל אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, ר"ל צבור, שנא' (דברים ה, כה) מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי, לבבם לשון רבים. והיינו דאמ' ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראויין לאותו מעשה, לא דוד ראוי לאותו מעשה, דכתי' (תהלים קט, כב) ולבי חלל בקרבי, ר"ל לבי לשון יחיד, ולא ישראל ראויין לאותו מעשה, שנאמר (דברים ה, כה) מי יתן והיה לבבם זה וגו'. אלא מפני מה [עשו], לומר לך, שאם חטא יחיד אומרים לו, כלך אצל יחיד, ואם חטאו צבור אומרים להם, כלך אצל צבור. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתי' (שמואל ב כג, א) נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על, על שהקים עולה של תשובה.

ואע"פ שנתן הב"ה לישראל לעשות תשובה, והורה להם אורחות חיים, אל יחטאו יותר מדאי, כלומר אחטא ואחר כך אעשה תשובה, או אחטא ויום הכפורים מכפר. דתנן האומר אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה, אחטא ויום הכפורים מכפר, אין יום הכפורים מכפר.

משל למה הדבר דומה, לאדם עשיר עד מאד, והיה לו בן אחד ולא היה לו בן אחר זולתו, והיה אוהב אותו עד מאד. והיה הבן מחשב בלבו ואומר, אלך בשרירות לבי ואעשה רצוני, שכל כך אבי אוהב אותי שלא יקפיד ולא ימחה בידי, וכל כך הוא עשיר שיפדה אותי בהון רב. הלך וישב לו עם אנשים רקים ופוחזים, והיה מוציא ממון אביו, ואוכל ושותה עם אותן אנשים בני הבליעל ומתלוצץ עמהם. יום אחד אכל ושתה עמהם. מה עשו, שכרוהו וגנבוהו ומכרוהו ביד ליסטים ושודדין. כששמע אביו, נכמרו רחמיו על בנו. הלך ופדאו בממון רב, והביאו לעירו. הלך פעם אחרת מעם אביו ונתחבר לאנשים לצים. אמרו לו קרוביו, היאך תתחבר לאלו, אינך מתיירא שיעשו לך כראשונים. אמר להם, אם יעשו, מובטח אני באהבת אבי ובעושרו שיפדה אותי. נשבה פעם אחרת ופדאו אביו. וכן נשבה ופדאו כמה פעמים. אח"כ אמר אביו, ומה לו כנסתי כל אלו הנכסים וזה העושר אלא כדי שיצא בני לתרבות רעה בשבילם, העבודה, אם ישבו אותו פעם אחרת אעזבנו ולא אפדנו. אח"כ נשבה. הוגד לאביו ולא רצה לפדותו. אמרו לו, היאך תעזוב בנך בשביה ולא תפדנו. אמ' להם, אלו אירע לבני שום מקרה, הייתי פודה אותו בכל נכסי, אבל עתה הואיל והוא מזיד, ועשה כמה רעות בבטחו בעשרי ובאהבתי, אחר שפדיתיו כמה פעמים, אעזבנו עתה עד שיצר לו ויוסר, ואחר שאדע בו ששב למוטב, אפדה אותו ואנחילנו כל נכסי.

כך בשביל שהב"ה חנון ורחום ארך אפים ומרבה להיטיב סולח ומוחל ומקבל שבים, אל יחטא אדם לפניו יותר מדאי בבטחו על רחמנותו ועל התשובה. אם יחיד הרבה ויחטא, ויאמר אחר כך אשוב, מסלק ממנו הסליחה, עד שידע שלא נבראת כדי שיחטא אדם יותר מדאי. וגרסי' באבות דר' נתן חמשה אין להם מחילה, ואלו הן, מרבה לשוב, ומרבה לחטוא, וחוטא בדור זכאי, והחוטא על מנת לשוב, וכל מי שיש בידו חילול השם. וסוף סוף אם עושים תשובה ושבין לפני הב"ה בכל לב ובכל נפש תשובתן מקובלת. וגרסי' במ' יומא ירושלמי בפרק יום הכפורים ר' אומר על כל עבירות שבתורה יום הכפורים מכפר, חוץ מהפורק מעליו יראת שמים ועול שמים, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, והמפיר בריתו של אברהם אבינו, שהוא ברית מילה. אם עשה תשובה מתכפר לו, ואם לאו אין מתכפר לו. וגרסינן במדרש תלים א"ר שמעון בן יוחאי, בשעה שאדם עובר עבירה באין המלאכים ומקטרגין אותו ואומ', רבונו של עולם, הט שמיך ותרד גע בהרים ויעשנו, כלומר הפוך שמים לתוהו ובהו והפרע מזה. והב"ה אומר להם, אם יעשה תשובה אני מקבלו. ר' חנינא שאל לר' שמואל בר נחמני ואמ' ליה, מאי סכות בענן לך מעבור תפלה. אמ' לו, שערי תפלה פעמים פתוחין ופעמים ננעלין, אבל שערי תשובה ושערי דמעה אינן ננעלין לעולם, שנא' (תהלים סה, ו) מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים, וכתי' (תהלים לט, יג) אל דמעתי אל תחרש, כמו שכתבתי למעלה. וכתב רבי יונה ז"ל עון העינים יכופר בדמעות, שנא' (תהלים קיט, קלו) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך. לא אמר על שלא שמרתי, אלא על שלא שמרו תורתך, הם סבבו החטא, על כן הורדתים פלגי מים.

התשובה היא מועלת לאדם אם ישוב בתשובה שלימה לפני הב"ה ויעזוב מעשיו הרעים, אבל לא שיסגף עצמו בתענית ולא בלבישת הצמר הקשה כדי שיענה את נפשו. ואסור לאדם לימנע מלאכול כל בשר ומלשתות יין בעתו. כדגרסינן במסכת תעניות וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה, ולא אמר וירא אלהים את שקם ואת תעניתם. ועיקר התשובה הוא שישוב אדם בכל לבו, לפי שהעבירות כולן מן הלב הן נפרדין. דתניא תחלת העבירה הרהור הלב, שנייה לה ליצנות, שלישית גסות הרוח, רביעית אכזריות, חמישית בטלה, ששית הנאה, שביעית שנאת חנם, והן שבע מדות רעות, ולפי' אמ' שלמה ע"ה כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו. לפיכך צריך אדם לעשות תשובה בכל לבו, מפני שהעבירות מלבו. וכשאדם עושה תשובה בכל לבו, הב"ה יודע כוונתו, ומוחל וסולח על כל פשעיו ועונותיו, כי ארך אפים ורב חסד הוא, ואפי' לרשעים, אולי יעשו תשובה, ומקבל את השבים אליו בכל לבם ובכל נפשם, אולי ישמעו וישובו ולא יכרתו ברשעתן, ומורה דרכי התשובה לחטאים, שנא' (תהלים כה, ח) טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, שהב"ה מורה לחטאים בדרך לעשות תשובה.

וגרסי' מ' מכות ירושלמי בפרק אלו הן הגולין. שאלו לחכמה החוטא מה תקנתו, אמרה חטאים תרדף רעה. שאלו לנביאים החוטא מה תקנתו, אמרו הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לדוד החוטא מהו עונשו, אמ' יתמו חטאים מן הארץ. שאלו לתורה החוטא מה תהא עליו, אמרה יביא קרבן אשם ויתכפר לו. שאלו להב"ה החוטא מה תהא עליו, אמ' יעשה תשובה ויתכפר לו. הה"ד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. ר' פנחס אומר, כתי' (תהלים כה, ח) טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, ומורה לרצחנין עיר מקלט. ר' אבין אומר, על כל מיל ומיל היה עומד בורגן, ועל כל בורגן ובורגן סימן, והיה מראה להיכן דרך עירי מקלט. הוי על כן יורה חטאים בדרך. תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר, מקלט מקלט היה כתו' על פרשת דרכים, כדי שיהא הרוצח רואה הכתב והולך לו לעיר מקלטו. א"ר אבין, כמין יד היתה מראה להם את העיר.

וצריך בעל תשובה להיות תמיד על פניו בושה וכלימה מעונות שעשה, שנא' (ירמיהו לא, יח) בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי, וכתי' (ירמיהו נא, נא) כסתה כלימה פני. וגרסי' בפסיקתא ר' יצחק אומר, אמ' לו הב"ה לירמיה, לך אמור להם לישראל עשו תשובה, שנא' (ירמיהו ג, כב) שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם. הלך ירמיה לישראל והתחיל להוכיחם. אמרו לו, ר' ירמיה, היאך אנו עושין תשובה לפני המקום אחר שהכעסנו אותו והקנטנוהו על ההרים הרמים שהיינו עובדים ע"ז, בושנו אנו ונכלמים להרים פנים אליו, מה תועיל התשובה, נשכבה בבשתינו ותכסנו כלימתנו. השיב ירמיה דבריהם לפני הב"ה. אמ' לו, לך אמור להם, אם אתם באים בתשובה, הלא אצל אביכם שבשמים אתם באים, שנא' (ירמיהו לא, ח) כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא. פי' אין אב שאינו חומל על בנו, ומוחל פשעו, כשיראנו בצער ושב מחטאתיו ומתבושש מעונותיו. וכל החוזר בתשובה שלימה לפני הב"ה, בבשת פנים, הב"ה מקבל תשובתו ומוחל על כל עונותיו. כדגרסי' בפ"ק דברכות א"ר חנינא סבא משמיה דרב, כל העושה דבר ומתבייש ממנו מוחלין לו על כל עונותיו, שנא' (יחזקאל טז, סג) למען תזכרי ובושת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלימתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה' אלהים. ודילמא צבור שאני, אלא מהכא, ויאמר שאול אל שמואל צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה' סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות. ואלו באורים ותומים לא קאמ' ליה משום דקטל נוב עיר הכהנים. ומנא לן דאחילו ליה, שנא' (שמואל א כח, יט) ומחר אתה ובניך עמי. מאי עמי, עמי במחיצתי. ורבנן אמרי מהכא, והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה'. ואמרי לה, יצאתה בת קול ואמרה, שאול בחיר ה'. וגרסי' במדרש מאי ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך וגו'. היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור, והיה מתירא ממנו, שמא נזכר לו עון העגל, והיה מתבייש לקרב אל המזבח מפני אותו עון. מיד אמ' לו משה ע"ה, קרב אל המזבח, כבר נתמחל לך אותו עון, הואיל ונתביישת ממנו. לפיכך הצדיקים מעלין תמיד על לבם מיעוט עונות שעשו ומתביישין מהם. וכן עזרא אומר, אלהי בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עונותינו רבו למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים.

כל זמן שיעשה אדם תשובה תשובתו נרצית לפני הב"ה, ובלבד שיפטר מן העולם הזה בתשובה. אבל יש תשובה מעולה מחבירתה. והתשובה היא על ששה מעלות.

המעלה האחת היא יותר מעולה מן השנייה, והיא העושה תשובה בימי בחרותו ובעוד שהוא בתוקפו ובגבורתו, וכבש את יצרו ועשה תשובה שלימה, ועליו הכתו' אומר וזכור את בוראך בימי בחורותיך, וכתי' (תהלים קיב, א) אשרי איש ירא את ה'. ופירשו ז"ל בעודו איש. והמעשים הטובים והתשובה שאדם עושה בימי בחרותו, הב"ה זוכר אותם תמיד ומרחוק מחזיק לו טובה בשבילם, שנא' (ירמיהו ב, ב) כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך.

המעלה השנית יותר מעולה מן השלישית, והיא השב בימי בחרותו, אבל שב מפני שהוסרו העונות ממנו. כיצד, היה בא על אשה בעבירה והיה אוהב אותה, ובתוך שהיה אוהב אותה הלכה מאותה המדינה או כבשוה גויים או ליסטים, או כיוצא בזה. הואיל ועזבה ולא רדף אחריה, ועשה תשובה, אע"פ שהוסרה ממנו על כרחו, בעל תשובה הוא, ותשובתו מקובלת לפני הב"ה, ועליו נאמר והסירותי דמיו מפיו ושיקוציו מבין שיניו.

המעלה השלישית יותר מעולה מן הרביעית, והוא השב מפני היראה מן הייסורין, כגון שהוכיחו מוכיח ואמ' לו, אם לא תעשה תשובה יבואו עליך ייסורין רעים, שבשביל עון של כך וכך ייסורין של כך וכך באים על האדם. ואע"פ שעשה תשובה מפני יראתו מן הייסורין, בעל תשובה הוא, ותשובתו מקובלת לפני הב"ה, כמו שמצאנו באנשי נינוה שלא עשו תשובה עד שהוכיחם יונה, שנא' (יונה ג, ד) ויחל יונה לבא בעיר, ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת, ומיד ויאמינו אנשי נינוה באלהים וגו', ונרצית תשובתם לפני הב"ה, שנא' (יונה ג, י) וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם אלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם וגו'.

המעלה הרביעית יותר מעולה מן החמישית, והיא השב אחר שבאו עליו ייסורין. ואע"פ שלא שב אלא מפני שהיו מקיפין אותו הייסורין, בעל תשובה הוא, ותשובתו מקובלת, ועליו הכתו' אומר שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל.

המעלה החמישית יותר מעולה מן הששית, והוא השב בימי זקנותו ובעת שאי איפשר לו לעשות עבירות מפני זקנותו וחלישות כחו. אעפ"כ בעל תשובה הוא, ותשובתו מקובלת, ועליו הכתו' אומר תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם.

המעלה הששית יותר פחותה שבכולן, והיא השב בעת פטירתו, כשיראה כי קרב עתו למות והגיעה השעה שיפטר בה מן העולם. ואע"פ שלא עשה תשובה עד שעת פטירתו, הואיל ושב בשעת פטירתו בעל תשובה הוא, ותשובתו מקובלת לפני הב"ה, ועליו הכתו' אומר עד אשר לא תחשך השמש. לפיכך כשרואין החולה שהגיעה השעה שיפטר בה מן העולם, מזכירין אותו לעשות תשובה ואומרים לו, אמור חטאתי עויתי פשעתי, תהא מיתתי כפרה לעונותי. כדגרסי' במ' שבת בפרק במה מדליקין מי שחלה ונטה למות אומרין לו התודה, שכך דרך כל המומתין להיות מתודין. אדם יוצא לשוק דומה למי שנמסר לסרדיוט, חש בראשו דומה למי שנתנוהו בקולר, עלה למטה, דומה כמי שעלה לגרדום לידון, אם יש לו פרקליטין גדולים ניצל, ואם לאו אינו ניצל, ואלו הן פרקליטין גדולים תשובה ומעשים טובים.

ובאדם חמש מדות בענין הזכיות והעונות והתשובה. והן זו למעלה מזו. ואלו הן. [האחת] גדולה שבכולן, והוא מי שלא חטא מימיו. ואע"פ שכתבתי מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים עומדים, אעפ"כ מי שלא חטא מימיו, גדולה היא מעלתו ממעלת הצדיקים וממעלת בעלי התשובה. שהצדיקים גמורים לא איפשר שלא עשו שום חטא בעולם, כי אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, וזה שלא חטא מעולם מעלתו כמו שכתבתי למעלה.

השנית יותר גדולה מן השלישית, והיא העושה תשובה בימי בחרותו, כמו שכתבתי למעלה.

השלישית יותר גדולה מן הרביעית, והיא השב בימי זקנה, כמו שכתבתי למעלה.

הרביעית והיא יותר גדולה מן החמישית, והיא העושה תשובה בשעת פטירה, כמו שכתבתי למעלה.

החמישית והיא מי שלא עשה תשובה כלל, אלא חטא ועשה עבירות הרבה ומת בחטאו וברשעתו בלא תשובה.

משל למה הדבר דומה, לאנשים שהיו פורשים בים בספינה, ועשו ימים, ולא הגיעו למחוז חפצם. יום אחד נשבה רוח חזקה בים, והוליכה הספינה והאנשים אשר בה, עד שהגיעה לאי אחד בתוך הים, והיה הים סובב אותו מכל רוח. והיו באותו האי אילנות גבוהות עד מאד, והיו בהן פירות ומיני מגדנות, וכל מין ומין נחמד למראה וטוב למאכל. והיו בו מעינות מים מתגברין והולכין, ומשקין כל האי, עד שצמחו דשאים, ורבו עשבותיו, והנצו פירותיו ושושניו, וענפי האילנות שלחו יונקותיהן ושריגיהם, ועליהם כל צפור כנף פוצה פה ומצפצף. והיה המקום נחמד לשבת, בין מעיינות המים, תחת צללי האילנות. והיו בספינה חמש כתות של בני אדם.

הכת אחת לא רצו לצאת מן הספינה ולהכנס אל האי, כי אמרו, אם נצא מן הספינה ונכנס לאי, איפשר שתבא רוח חזקה ותוליך הספינה ונשאר באי, ובשביל נחת רוח של שעה אחת שנשאר באי, בתאות פירותיו, אם תלך לה הספינה, הרי אנו מתים. אלא נשב על משמרתנו ונשמור את מקומנו.

הכת השנית יצאו מן הספינה ונכנסו לאי, אבל לא התמהמהו לשם, אלא אכלו מעט מאותם הפירות, וטיילו מעט על האי, ויצאו מיד וחזרו לספינה, ומצאו מקומותם בריוח וישבו בהן, ולא הפסידו כלום ממקומם בשביל שנכנסו לאי ואכלו מן הפירות.

הכת השלישית יצאו מן הספינה ונכנסו לאי, ואכלו מן הפירות וטיילו על האי, ונתעכבו לשם עד שנשבה הרוח והתקבצו המלחים לנהוג ספינתם וללכת לדרכם ותקעו בחצוצרות, כמו שדרכן לתקוע בשעה שהולכין. מיד שמעו קול החצוצרות ונכנסו בה, ומצאו מקומותם שישבו אחרים במקצתם, וישבו ביניהם בדוחק, ולא מצאו מקומותם בריוח כמו שמצאו הראשונים שלא נתמהמהו באי.

הכת הרביעית היו אוכלין מפירות האילנות, והיו שטין באי ומהלכין על כל עבריו, והיו שומעין את קול החצוצרות, ואומרים אע"פ שתוקעים בחצוצרות, לא ילכו עד שיקימו התורן. הקימו את התורן, אמרו אע"פ שהקימו את התורן, לא ילכו עד שיפרשו את הנס. פרשו את הנס, אמרו לא ילכו עד אשר יאכלו המלחים. ובכל זאת היו טובעים בבור סכלם, ועיניהם עורים מראות אור שכלם, ושכורים ביין תאותם, ועושין רצון יצרם ועוברין על רצון יוצרם, עד שאכלו המלחים והנהיגו הספינה והתחילה ללכת. כיון שראו שהספינה הולכת אמרו, אם נתעכב עוד רגע אחד תלך לה הספינה ונשאר באי, והרי אנו נפסדין וכלים. מיד רצו אל שפת האי, ונכנסו בים, וסכנו בעצמן, והיו שטין בים, עד שהגיעו אל הספינה, ונכנסו בה. ומצאו מקומן צר, וישבו בדוחק, ולא היה להם ריוח כראשונים שלא נתעכבו כל כך באי.

הכת החמישית ישבו באי, אוכלין ושותין ושמחים, ולא נתנו אל לבם לשוב אל הספינה עד שהלכה לה, ונשארו באי נעים ונדים. ועברו ימי החום ובאו ימי הקור, ונשרו הפירות מן האילנות ויבשו העלין, ולא היה להם צל לחסות תחתיו, ונשארו לחורב ביום ולקרח בלילה. ויצאו מן האי חיות רעות משונות והיו טורפים ומשחיתין אותם. והיו בוכין ומתאבלין על שלא נכנסו בספינה, ולא היה מועיל להם כלום. וישבו באי עד שכלו ואבדו. ונכרתו מן הספינה ומן האי.

וכן הוא האדם בעולם הזה, אם ילך בתום לבבו, וישב אל משמרתו לעבוד את בוראו, ולא ידיחנו יצרו הרע ללכת אחרי תאוות העולם הזה והבליו, הרי זה נכנס בשלום ויצא בשלום.

כך הכת הא' של בני אדם שלא רצו ליכנס אל האי, הם החסידים שלא טעמו טעם חטא מעולם, וכבשו יצרם, ולא הלכו אחר תאוות העולם הזה, אלא ישבו על משמרתם ושמרו מקומם, ולא נכנסו לאי, שדומה להבלי העולם הזה, שמפתין את האדם בתענוגיהם ובתאותן, והנמשך אחריהם יאבד והפורש מהן ינצל.

והכת השנית שנכנסו לאי ויצאו מיד, דומין לבני אדם שחטאו וטעמו טעם החטא וחזרו בתשובה מיד בימי בחרותן. וזו היא התשובה המעולה.

והכת השלישית שלא יצאו מן האי עד ששמעו קול החצוצרות בספינה, דומים לבני אדם שאינן עושין תשובה עד עת זקנתן, שיראו שעתן קרב ועושין תשובה קודם שימותו ברשעתן. ואע"פ שהן בעלי תשובה, אין מקומם כמקום בעלי הכת השנית והראשונה.

והכת הרביעית שלא יצאו מן האי עד שהתחילה הספינה ללכת, והיו ממתינין מזמן לזמן עד שלא נשאר להם פנאי לעמוד באי אפי' רגע אחד, דומין לבני אדם שאין עושין תשובה עד שעת המיתה, כשיראו כי אזלת ידם וחייהם חלפו מן העולם הזה ואין להם חיים בעולם הבא אם לא יעשו תשובה, ועושין תשובה מפני יראתן מן המות. ואע"פ שתשובתן מועילה להם, אין מקומן כשל הכת השלישית.

והכת הה' שישבו באי עד שהלכה לה הספינה ונשארו נעים ונדים בוכין ומתאבלים ולא יועיל להם, דומין לבני אדם הטובעין בעומק תאותם בעולם הזה, ההולכין אחר שרירות לבם הרע, ולא נתנו אל נפשם לעשות תשובה, עד שמתו ברשעתן וכלו ואבדו והלכו לאבדון ולבהלה, ונהפכו להם תענוגי העולם הזה לתועלה ולרמה אוכלים בשרם ולאש אוכלת ושורפת נשמתן, עד אשר היו לחרפות לדראון עולם, כמו שנהפך ליושבי האי תענוגיה לשפטים רעים, חורב ביום וקרח בלילה, חיות רעות משונות נחשים שרפים עקרבים, לעשות בהן נקמה.