Menorat HaMaor, v; On Fixed Hours of Study, Seeking Torah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לפיכך צריך אדם לחזר אחר התורה, ויעשה לו רב ללמוד ממנו, ויקנה לעצמו חבר ללמוד עמו. דתנן עשה לך רב וקנה לך חבר. ושני חבירים השונים זה עם זה, ומחדדים זה את זה בהלכה, שכרן הרבה מאד, ומעלה עליהן הכתוב כאלו הקריבו מנחה לפני הב"ה. דתנן במ' מנחות בפרק הרי עלי עשרון, למה נאמר כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגויים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה, אמ' ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, אלו שני תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום. וגרסינן בפרק קמא במ' ברכות מנין ששנים שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה עמהם, שנאמר (שמות כ, כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. וגרסי' במסכת שבת בפרק במה אשה יוצאה, א"ר יהודה אמ' ר' שמעון בן לקיש, שני תלמידים המחדדין זה את זה בהלכה הב"ה מצליח להם, שנאמר (תהלים מה, ה) והדרך צלח רכב, ר"ל והדרך, שמהדרין את ההלכה פעמים רבות, ולא עוד אלא שעולין לגדולה, שנאמר (תהלים מה, ד) רכב. יכול אפי' שלא לשמה, ת"ל על דבר אמת, יכול אפי' אם מגיס דעתו, ת"ל וענוה צדק. ואם עושין כן זוכין לתורה, שניתנה לימין, שנא' (תהלים מה, ה) ותורך נוראות ימינך. רב נחמן בר יצחק אמ', זוכין לדברים שנאמרו בימינה של תורה. דאמ' רבא בר רב שילא אמ' רב חסדא אמ' רב ששת, מאי דכתי' (משלי ג, טז) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, ומה בימינה אורך ימים איכא, עושר וכבוד ליכא, אלא למימינים בה אורך ימים איכא, כ"ש עושר [וכבוד]. למשמאילים בה עושר וכבוד איכא, אורך ימים ליכא. אמ' ר' ירמיה אמ' ר' שמעון בן לקיש, שני חבירים המקשיבים זה לזה בהלכה, הב"ה שומע לקולן, שנא' (שיר השירים ח, יג) חברים מקשיבים לקולך השמיעיני. א"ר ירמיה א"ר שמעון בן לקיש, שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה, הב"ה מקשיב להן, שנא' (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע. ולא עוד, אלא שנכתבין בספר, שנא' (מלאכי ג, טז) ויכתב בספר זכרון לפניו. ואם אין עושין כן, גורמין לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר (שיר השירים ח, יד) ברח דודי ודמה לך לצבי. אמ' ר' אבהו אמ' ריש לקיש, שני תלמידי חכמים שמדגלין זה את זה בהלכה הב"ה אוהבן, שנא' (שיר השירים ב, ד) ודגלו עלי אהבה. וגרסי' בפרק קמא דמ' תעניות אמ' רבה בר בר חנא, למה המשילו דברי תורה לאש, דכתי' (ירמיהו כג, כט) הלא כה דברי כאש נאם ה', לומר לך מה האש אינה דולקת יחידי, אף דברי תורה אין מתקיימין למי שלומדן יחידי. והיינו דאמ' ר' יוסי, מאי דכתיב חרב על הבדים ונואלו, חרב על צואריהן של שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבין ועוסקין בתורה בד בבד. ולא עוד אלא שמטפשין, שנא' (ירמיהו נ, לו) ונואלו. ולא עוד אלא שחוטאין, שנאמר (במדבר יב, יא) אשר נואלנו ואשר חטאנו. ועוד גרסינן במ' שוטה בפרק עגלה ערופה, אמ' ר' אלעאי בר ברכיה, שני תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה, אחד מהם מת ואחד מהם גולה, שנא' (דברים יט, ג) לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת, ואין דעת אלא תורה, שנא' (הושע ד, ו) נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת. אמ' ר' אלעאי אמ' ר' ברכיה, אלמלא תפלתו של חבקוק הנביא, היו שני תלמידי חכמים מתכסין בטלית אחת והיו עוסקין בתורה, שנא' (חבקוק ג, ב) ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע, אל תקרי בקרב שנים, אלא בקרוב שנים.
לפיכך צריך אדם להתחבר לחכם, כדי שילמדנו תורה. לא מצא חכם, לתלמיד, ואפי' לתלמיד שהוא קטון ממנו בחכמה, שמתוך משא ומתן שעושין זה עם זה לומדין זה מזה. כי החכם מלמד לתלמיד, והתלמיד מלמד לחכם, אם הוא התלמיד המשכיל, ואפי' אינו כל כך משכיל מתוך שאלותיו, כהוגן ושלא כהוגן, הרב מתחדד, מפני שצריך הרב להשיב לתלמיד על שאלותיו, נמצא החכם מתחדד בשאלותיו של תלמיד. וגרסינן במ' ברכות בפרק אין עומדין להתפלל, אמ' רב נחמן בר יצחק, למה נמשלה תורה לעץ, דכתי' (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה, מה עץ קטן מדליק הגדול, אף תלמידי חכמים קטנים מחדדין את הגדולים. והיינו דאמ' ר', הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכלם. ושנינו במסכת אבות בן זומא אומר, איזהו חכם, הלומד מכל אדם, שנא' (תהלים קיט, צט) מכל מלמדי השכלתי וגו'.
לעולם ישתדל אדם ללמוד תורה ולא יהא חושש לעושרו, אלא יוציא אפי' כל ממונו כדי שילמוד תורה, וימכור הנקלה, שהוא הממון, ויקנה הנכבד, שהוא תלמוד תורה, דכתי' (משלי ג, טו) יקרה היא מפנינים וגו'. והעושה כך אשריו ואשרי חלקו, שהוא מוכר חיי שעה, שהוא הממון, וקונה חיי עולמים וקיום נצח נצחים, שהם דברי תורה. וגרסי' בפסיקתא ר' יוחנן הוה מטייל, סליק מטבריה לצפרי, והוה מסתמיך על כתפיה דר' חייא בר אבא. מטון חד בית חקל. אמ' דין בית חקלא הוה דידי וזבנתיה מפני מילעי באוריתא. מטון חד בית כרם. אמ' האי בית כרמא הוה דידי וזבנתיה מפני מילעי באוריתא. מטון חד בית זיתא. אמ' האי בית זיתא הוה דידי וזבנתיה מפני מילעי באוריתא. ר' חייא בר אבי בכי. אמ' ליה ר' יוחנן, למה את בכי. אמ' ליה, בכי אנא על דלא שבקת לסיבותך כלום. אמ' ליה, חייא ברי, ומה קלה היא בעיניך שעשיתי, ומכרתי דבר שניתן בששת ימים, וקניתי דבר שניתן בארבעים יום וארבעים לילה. הא למדנו שהיא, התורה, יקרה לו לאדם מכל כלי חמדה שבעולם. וגרסינן בבראשית רבה יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, וכתו' אחד אומר וכל חפצים לא ישוו בה. חפיצים, אלו מצות ומעשים טובים, חפציך, אלו אבנים טובות ומרגליות, אלו ואלו לא ישוו בה, חפצים וחפציך לא ישוו בה, דכתי' (ירמיהו ט, כב) אל יתהלל חכם בחכמתו, ר"ל אם חכמתו חכמה חיצונה, ואל יתהלל הגבור בגבורתו, אם אינו כובש את יצרו. דתנן איזהו עשיר השמח בחלקו, [איזהו גבור הכובש את יצרו]. כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, ואין ידיעת הב"ה אלא בידיעת התורה, שנא' (דברים ד, לה) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד, וכתיב בתריה מן השמים השמיעך את קולו ליסרך וגו'. ושמעתי על פי הרב ר' יהודה זצ"ל בן הרא"ש כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעושרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה'. אמ' בפסוק זה חכם וגבור ועשיר, וכנגדן חסד משפט וצדקה. לומר לך, אם הוא חכם אל יתהלל בחכמתו, אלא א"כ עושה בה חסד וילמד תורה לרבים, ואם הוא גבור אל יתהלל בגבורתו, אלא אם כן יעשה משפט, הואיל ויש בידו יכולת, ואל יתהלל עשיר [בעשרו], אלא א"כ יעשה ממנו צדקה לעניים.
Truly, a person should make efforts to study Torah and not be concerned about his wealth. Rather, he should spend even all of his money in order to study Torah. And he should sell that which is light, which is wealth, and purchase that which is honorable, which is the study of Torah, as it is written, It is more precious than rubies, etc. (Proverbs 3:5). And fortunate is one who does so and fortunate is his lot! For he sells temporary life, which is wealth, and he purchases eternal life and existence forever and ever, which are words of Torah. And we have this text in the Pesikta [see Vayikra Rabbah 30:1]: Rabbi Yochanan was ascending from Tiberias to Tzippori, and Rabbi Chiya bar Abba was supporting him. They arrived at a certain field. [Rabbi Yochanan] said, "This field was mine, and I sold it in order to study Torah." They arrived at a certain vineyard. He said, "This vineyard was mine, and I sold it in order to study Torah." They arrived at a certain olive grove. He said, "This olive grove was mine, and I sold it in order to study Torah." Rabbi Chiya bar Abba wept. Rabbi Yochanan said to him, "Why are you weeping?" He said to him, "I am crying because you did not leave anything for your old age." He said to him, "Chiya, my son, is it insignificant in your eyes what I did, that I sold an item that was given in six days and acquired an item that was given in forty days and forty nights?" Behold, we learned that it, the Torah, is more precious to a person than any desirable vessel in the world. And we have this text in Bereishit Rabba (35:3): It is more precious than rubies, all objects cannot equal it, but [another] verse says, all of your objects cannot equal it (Proverbs 3:15). "[All] objects" – these are commandments and good deeds. "Your objects" – these are precious stones and pearls. These and those cannot equal it, [all] objects and your objects cannot equal it, as it is written, Let not the wise man glory in his wisdom(Jeremiah 9:22), meaning if his wisdom is foreign wisdom; let not the strong man glory in his strength, meaning if it is not that he is conquering his [evil] impulse. As it has been learned [Avot 4:1], "Who is rich? One who is satisfied with his lot. [Who is strong? One who conquers his impulse.] Rather, let the one who glories, glory in this: perceiving and knowing Me (Jeremiah 9:23). And there is no knowing of the Holy One, blessed be He, except for the knowing of Torah, as it is stated, You have been shown that you might know that the Lord, He is God, there is none else (Deuteronomy 4:35). And it is written after it, From the heavens He let you hear His voice to discipline you, etc. (Deuteronomy 4:36). And I have heard if from the rabbi, Rabbi Yehudah, let the memory of the righteous be for a blessing, the son of Rosh: Thus said the Lord: Let not the wise man glory in his wisdom; let not the strong man glory in his strength; let not the rich man glory in his riches. Rather, let the one who glories glory in this: perceiving and knowing Me, for I the Lord act with kindness, justice, and righteousness [tzedekha] in the world, for in these I delight, declares the Lord. It states in this verse, "wise, strong, and rich," and "kindness, justice, and righteousness" corresponding to them. This is to tell you, if he is wise, let him not glory in his wisdom unless he does kindness with it and teaches Torah to the masses. And if he is strong, let him not glory in his strength unless he does justice, since he has the capability. And let not the rich glory in his riches unless he does righteousness [gives tzedekha] to the poor.
לעולם ישתדל אדם ללמוד תורה, ואם אין לו בעירו רב שילמוד ממנו ילך לעיר אחרת שרבי מצוי בה וילמוד ממנו. ולא יהיה חושש לטלטולו, שכל תלמיד שהולך מעירו לעיר אחרת ללמוד תורה שכרו הרבה. כדגרסי' במ' ברכות בפ' הרואה מקום, ת"ר כשנכנסו חכמים לכרם ביבנה היו שם ר' יהודה ור' יוסי ור' נחמיה ור' אלעזר. פתח ר' יהודה ראש המדברים בכל מקום ואמ', ומשה יקח את האהל וגו'. והלא דברים קל וחומר, ומה ישראל, שאין מרוחקין אלא שלשה פרסאות, אמרה תורה והיה כל מבקש ה' וגו', תלמידי חכמים שנושאין משוי על כתפיהן והולכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, על אחת כמה וכמה. ואפי' חכם גדול, יותר כבוד חולקין לו בעיר אחרת ממה שחולקין לו בעירו, כדגרסי' בשנים ושלשים מדות דר' אליעזר ר' נחמיה אומר דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום [אחר, שהן צריכין להביא ראייה ממקום אחר. כך אם אין לו בעירו רב שילמוד ממנו, ילמוד מרב] בעיר אחרת. וכן הוא אומר, היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה. וגרסי' בפרק קמא דבבא בתרא אף חובב עמים כל קדושיו בידך והם תכו לרגליך ישא מדברותיך, אלו תלמידי חכמים שמכתתין רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה לישא וליתן בדיבורה של תורה. אבל מי שהוא עצל, ואינו מבקש ללמוד תורה, ואפי' החכם בעירו. כדגרסי' בבראשית רבה חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם. אמרו לעצל, לך ללמוד תורה לעיר אחרת. אמ' להם, מתיירא אני שמא יהי שחל בדרך, שנא' (משלי כו, יג) אמר עצל שחל בדרך. אמרו לו, והלא הוא קרוב ממך, צא ולמוד תורה ממנו. אמ' להם, בתוך רחובות ארצח. אמרו לו, הרי הוא בתוך הבית. אמ' להם, אם הולך אני אמצא את הדלת שלו נעול. אמרו לו, פתוח הוא, שנאמר (משלי כו, יד) הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו. לסוף שלא היה יודע להשיב להם, אמ' להם, אם הדלת הוא פתוח שלי הוא נעול, שאני מבקש עוד מעט לישן, שנאמר (משלי ו, ט) עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך. עמד משנתו ונתנו [לפניו] לאכול והוא מתעצל ליתן לתוך פיו, שנא' ( משלי כו, טו) טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פיו, ואחד אמר, נותן ידו לתוך קדרה ונכוית ידו, והיה מתעצל להשיבה אל פיו.
וגרסי' בסדר אליהו אמ' אליהו זכור לטוב, פעם אחת הייתי מהלך בדרך. מצאני אדם אחד והיה מתלוצץ ומלעיג כנגדי. אמרתי לו, בני מה אתה משיב לאביך יום המשפט. אמ' לי, ר' יש לי דברים להשיב. אמרתי לו, מה הן. אמ' לי, אומר אני שאין בי דעה ולא בינה, שלא נתנו לי מן השמים. אמרתי לו, בני, ומה מלאכתך. אמ' לי, צייד דגים אני. אמרתי לו, מי הודיעך ליקח הפשתן ולטוותו ולארוג ממנו מצודות כדי להשליך בים ולהעלות את הדגים, לזה נתנו לך דעה ובינה, ולדברי תורה, שכתוב בה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, לא נתנו לך דעה ובינה. מיד נתאנח והרים קולו ובכה. אמרתי לו, בני, אל ירע בעיניך, שכל באי עולם כיון שנמשכין מדברי תורה מעשה ידיהם מוכיחין עליהם, שנא' (ישעיהו יט, ט) ובושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי.
וגרסינן במדרש תני רב ענן, רוכבי אתונות צחורות, אלו תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. צחורות, אל תקרי צחורות אלא צהורות, מלמד שעושין אותן כצהרים. יושבי על מדין, שדנין דין אמת לאמיתו. הולכי, אלו בעלי מקרא. על דרך, אלו בעלי משנה, ואמרי לה, אלה בעלי התלמוד. שיחו, שכל שיחתן בתורה. ותלמידי חכמים אפי' כשמהלכין בדרך חייבין לעסוק בתורה, שנא' (דברים ו, ז) ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. וגרסי' במ' שוטה בפרק עגלה ערופה, א"ר אלעאי בן ברכיה, שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהם דברי תורה ראויין לישרף, שנא' (מלכים ב ב, יא) ויהי המה הולכים הלך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם. טעמא דאיכא דבור, הא ליכא דבור ראויין לישרף.
משנה ותלמוד הם המשובחים בדברי תורה, לפי שבהן נכללין תורה שבכתב ותורה שבעל פה ופירושיהן. כדגרסי' בבבא מציעא בפרק המפקיד את הזהב, ת"ר העוסק במקרא מדה שאינו מדה, במשנה נותנין עליה שכר, בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו. ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד. הא גופא קשיא, אמרת בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו, והדר אמרת לעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד. אמ' רב יוחנן, בימי [רבי] נשנית משנה זו. כיון שאמ' תלמוד אין לך מדה גדולה מזו, שבקיה כולי עלמא למתניתין ואזל בתר תלמודא, הדר ודריש להו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד. וכל הנושא ונותן בתלמוד פעמים הרבה, בכל פעם ופעם הוא מוצא בו דבר חדש, ויהיה חביב עליו כפעם הראשונה. כדגרסי' במ' עירובין בפ' [כיצד] מעברין, א"ר שמואל בר נחמני אמ' ר' יונתן, מאי דכתיב אילת אהבים ויעלת חן, למה נמשלו דברי תורה לאילה, מה אילה זו רחמה צר וחביבה על בעלה בכל שעה ושעה כשעה ראשונה, כך דברי תורה היא יעלת חן על לומדיה. דדיה ירווך בכל עת, למה נמשלו דברי תורה לדד, לומר לך, מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב, אף דברי תורה, כל זמן שאדם הוגה בהם, מוצא בהם טעם חדש. באהבתה תשגה תמיד, כגון ר' אלעזר בן פדת. אמרו עליו על ר' אלעזר בן פדת, שהיה יושב בשוק התחתון של צפורי ועוסק בתורה וסדינו מוטל בשוק העליון. תניא אמ' ר' אלעזר, פעם אחת בא אדם אחד ליטולו ומצא שרף כרוך עליו.
לפיכך אל ידמה בנפשו תלמיד חכם שהגיע לסוף החכמה ולתכליתה, אלא אם קורא היום ישנה וישלש למחר, לפי שבכל פעם ופעם ימצא חדוש שלא היה יודע קודם לכן, דתנן הפך בה והפוך בה, וסיב ובלי בה, דכולא בה, ובה תיהוי ומינה לא תזוז, שאין לך מדה טובה הימנה. פי' הפוך בה, הוי מהפך בה בטעמי התורה, ונושא ונותן בה תמיד, ומדקדק בטעמיה, ולעולם תמצא דבר חדש וחכמה יתירה. וסיב ובלי בה, הזקין ובלה בה ימיך, ואל תאמר כבר למדתי בנערותי והפכתי על כל צדדיה, ועתה מה תועלת לי בלמוד הואיל ולמדתי כבר מנערותי, אלא אם למדת בנערותך למוד בזקנותך, כ"ש אם לא למדת בנערותך, שנא' (קהלת יא, ו) בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך. ובה תיהוי ומינה לא תזוז, שלא תחליף דברי תורה באומנות אחרת, שנא' (יהושע א, ח) לא ימוש ספר התורה מפיך והגית בו יומם ולילה, בנערותך ובזקנותך, לפי שאתה למד בזקנותך מה שלא למדת בנערותך, וכשתלמידי חכמים מזקינים חכמתם נוספת, שנא' (תהלים צב, טו) עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. וגרסי' בסוף מסכת קינים ר' שמעון בן עקשיא אומר, זקני עם הארץ כל זמן שמזקינים דעתן מטורפת עליהם, שנא' (איוב יב, כ) מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח, אבל זקני תורה כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת עליהם, שנא' (איוב יב, יב) בישישים חכמה ואורך ימים תבונה. וגרסי' בב"ר ר' ישמעאל ור' עקיבא, ר' ישמעאל אומר, אם למדת תורה בילדותך למוד תורה בזקנותך, שאין אתה יודע איזו מהן מתקיימת, הזו או זו או שתיהם כאחד טובים. דכולא בה, שכל החכמות כלולות בה. ולא יהיו תלמידי חכמים עינן צרה זה בזה. דתניא שנים עשר אלף תלמידי חכמים היו לו לר' עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד, על שהיתה עיניהן צרה אלו באלו, ובסוף העמיד שבעה, ואלו הן, ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר ור' אלעזר בן יעקב, ואית דאמרי ר' יהודה ור' נחמיה ר' יוסי ור' שמעון בן יוחאי ור' חגי ור' יוחנן הסנדלר. אמ' להם, בני, הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה אלו באלו, ואתם תנו עיניכם שלא תעשו כמעשיהם. עמדו ומלאו כל הארץ תורה. לפיכך אם קורא אדם ושונה ועוסק בתורה ובגמילות חסדים, אל יאמר, איני צריך לעשות כן בזקנותי. ויסתכל בעצמו שהחמה והלבנה והמזלות משכימים ומעריבים בכל יום לעשות רצונו של הב"ה ולהשתחוות לפניו, שנא' (נחמיה ט, ו) וצבא השמים לך משתחוים, ואינן אומרים, כבר השתחויתי בבקר, מה לי להשתחוות בערב, אלא משתחוים לערב אע"פ שהשתחוו כבר בבקר. ויאמר אדם, כשם שאלו המזלות והכוכבים משכימין ומעריבין לעשות רצון קונם, אע"פ שאין צריכין פרנסה, אני, שצריך פרנסה בנערותי ובזקנותי, על אחת כמה וכמה.
לעולם יעשה לו אדם רב ללמוד תורה ממנו, שכל השומע תורה בעולם הזה מפי חכם, זוכה לשמוע תורה מהב"ה לעולם הבא. כדגרסי' בואלה שמות רבה והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה וגו'. לקול ה' אלהיך, אלו עשרת הדברות, שנאמר (דברים ה, יח) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם, קול גדול ולא יסף. והישר בעיניו תעשה, אלו אגדות משובחות הישרות והנשמעות באוזן כל אדם. והאזנת למצותיו, שתהא מרויח את אזניך. אמ' ישעיהו ע"ה, כל שהוא מטה את אזנו ושומע דברי תורה זוכה להיות לי, שנא' (ישעיהו נה, ג) הטו אזניכם אלי שמעו ותחי נפשכם. ושמרת כל חוקיו, אלו העריות, שנא' (ויקרא יח, ל) ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחוקות התועבות וגו'. ד"א והיה אם שמע תשמע, שמע מצוה אחת משמיעין אותו מצות רבות, שנא' (דברים יא, יג) והיה אם שמע תשמע, שכח מצוה אחת משכחין אותו מצות הרבה, שנא' (דברים ח, יט) והיה אם שכח תשכח את ה' אלהיך. והאזנת למצותיו, אלו הלכות. ושמרת כל חוקיו, אלו גזירות, כמו שכתבתי. שמעון בן עזאי אומר, שמע מה ת"ל תשמע, מפני שהייתי אומר, רצה אדם לשמוע משמיעין אותו מיד, לשכוח משכחין אותו. אמר הנביא לישראל, בעולם הזה אתם שומעין דברי תורה מפי בשר ודם, אבל לעתיד לבוא, כשיופיע הב"ה במלכותו, אתם שומעין מפיו, שנא' (ישעיהו ל, כא) ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר, וכת' וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.