השער הט': בענין הברכות שמברכין על השמועות ועל ראיות העין והשבח וההודאה.

הרואה אילנות טובות בימות ניסן שהנצו, אומר בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו אילנות טובות ובריות טובות, ליהנות בהן בני אדם. ואם לא בירך עד אשר גדלו הפירות, יכול לברך עליהן עוד.

הרואה מקום שנעשה לו נס, מברך בא"י אמ"ה שעשה לי נס במקום הזה. וכתב הרא"ש ז"ל מי שנעשו לו נסים הרבה במקומות הרבה, בהגיעו אל אחת מהמקומות שנעשה לו נס בו, צריך להזכיר כל אחת מהמקומות עמו, ר"ל שיאמר בא"י אמ"ה שעשה לי נס במקום הזה ושעשה לי נס במקום פלוני ובמקום פלוני.

הרואה מקום שנעשו בו נסים לאבותינו, מברך בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו במקום הזה, ומסיק בגמרא דאניסא דרבים כולי עלמא בעי ברכה, אניסא דיחיד איהו לחודיה בעי ברכה. והר' יצחק אלפסי ז"ל גורס אניסא דיחיד הוא ובריה בר בריה בעי ברוכי. וכן גורס רב האיי גאון ז"ל. ויש מפרשין, לאו דווקא בן בנו אלא כל יוצאי ירכו מברכין בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו במקום הזה.

הרואה מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון, ואבני אלגביש של בית חורון, ואבן שביקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל, ואבן שישב עליה משה בשעת מלחמת עמלק, וחומות יריחו שנפלו, צריך ליתן שבח והודאה להב"ה, ויברך בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. וכתב הראב"ד ז"ל שאין עליו חובה לברך אלא בפעם הראשונה שרואה המקום, ומכאן ואילך רשות, אבל הרא"ש ז"ל כתב שכל אלו הברכות אינן אלא כשרואה אותן משלשים יום לשלשים יום, ואז הם חובה כמו בפעם הראשונה.

הרואה מקום שנעשה בו נס לרבים צריך לברך עליו. כדגרסי' בירושלמי מהו שיברך אדם על נס אביו או רבו, וקאמ' אם היה אדם מסויים כיואב בן צרויה וחבריו, ואדם שנתקדש בו שם שמים, כדניאל וחביריו, צריך לברך עליו. הילכך הרואה גוב אריות וכבשן של אש, מברך בא"י אמ"ה שעשה נסים לצדיקים במקום הזה.

הרואה אשתו של לוט מברך שתים, על אשתו הוא אומר בא"י אמ"ה דיין האמת, ועל לוט הוא אומר בא"י אמ"ה זוכר הצדיקים, שנא' (בראשית יט, כט) ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט.

ארבעה חייבין לברך הגומל, היוצא מבית האסורים, ומי שהיה חולה ונתרפא, ויורדי הים כשעולין ממנו, והולכי מדברות כשיגיעו אל הישוב. וסימן לדבר וכל החיי"ם יודוך סלה, ח'ולה, י'ם, י'סורין, מ'דבר. ולכולם יש ראיה ממזמור יאמרו גאולי ה'. הולכי מדברות, דכתי' (תהלים קז, ד) תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו, רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם, וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב, יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. היוצא מבית האסורים, דכתי' (תהלים קז, י) יושבי חושך וצלמות אסירי עוני וברזל, כי המרו אמרו אל ועצת עליו נאצו, ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עוזר, ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם, יוציאם מחושך וצלמות ומוסרותיהם ינתק, יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. ומי שהיה חולה ונתרפא, דכתי' (תהלים קז, יז) אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו, כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות, ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם, ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם, ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה, יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. ויורדי הים כשעולין ממנו, דכתי' (תהלים קז, כג) יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים, המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה, ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו, יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג, יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע, ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יצילם, יקם סערה לדממה ויחשו גליהם, וישמחו כי ישתוקו וינחם אל מחוז חפצם, יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם, וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו. אלו הארבעה מברכין בא"י אמ"ה הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב. אמ' אביי וצריך לאודויי באפי עשרה. אמר מר זוטרא וצריך שיהו תרי מינייהו רבנן, שנא' (תהלים קז, לב) ובמושב זקנים יהללוהו, ואין זקן אלא שקנה חכמה, ואין זקנים פחות משנים. ואם בירך בפחות מעשרה אין צריך לחזור ולברך. ואם בירך אחר ואמר, בא"י אמ"ה אשר גמלך כל טוב, ועונה אמן, יצא. כדגרסי' בפרק הרואה רב יהודה חלש ואיתפח. פי' חלה ונתרפא. עאל לגביה רב חנן בגדתאה. ורבנן אמרי ליה, בריך רחמנא מלכא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא. אמ' להו, פטרתין מאודויי. והא אמר אביי, צריך לאודויי באפי עשרה. לא קשיא. עשרה הוו תמן וענו אחריו אמן. הולכי מדברות, לאו דוקא מדברות, דהוא הדין כל דרך, כדגרסי' בירושלמי כל הדרכים בחזקת סכנה. וג"כ חולה שנתרפא, כל חולה. וכתב בעל הערוך דאפי' חש בראשו או בעיניו צריך לברך.

הרואה מקום מארץ ישראל שהיה בו ע"ז ונעקרה, מברך בא"י אמ"ה שעקר ע"ז מארצנו. ובחוצה לארץ מברך, בא"י אמ"ה שעקר ע"ז מן המקום הזה.

הרואה בבל הרשעה, אומר בא"י אמ"ה שהחריב רשעה. ראה ביתו של נבוכדנאצר הרשע, אומר ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנאצר הרשע.

הרואה מרקוליס או שאר ע"ז, אומר בא"י אמ"ה שנתן ארך אפים לעוברי רצונו. וכתב הר' יעקב ז"ל בן הרא"ש ז"ל באורח חיים והאידנא אין אנו מברכין אותה לפי שאנו ביניהם ורואין אותה ביניהם.

הרואה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר ברוך אומר ועושה גוזר ומקיים. פרש"י שיש מקום בבבל שכל בהמה שתעבור עליו שאינה יכולה לזוז משם אם לא שיתנו עליה מעפר המקום ההוא, והוא סימן קללה לה, דכתיב (ישעיהו יד, כג) וטאטיתיה במטאטא השמד.

הרואה אכלוסי ישראל, מברך בא"י אמ"ה חכם הרזים. אמ' רבא נקיטינן אין אכלוסא פחותה מששים רבוא.

הרואה אכלוסי אומות העולם, אומר בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה.

הרואה חכמי ישראל, אומר בא"י אמ"ה שחלק מחכמתו ליראיו. הרואה חכמי אומות העולם, מברך בא"י אמ"ה שחלק מחכמתו לבשר ודם.

הרואה מלכי ישראל, מברך בא"י אמ"ה שחלק מכבודו ליראיו. הרואה מלכי אומות העולם, אומר בא"י אמ"ה שחלק מכבודו לבשר ודם, וכתב הר' יצחק ז"ל ומצוה להשתדל לקראת המלכים, ואפי' למלכי אומות העולם.

הרואה קברי ישראל, מברך בא"י אמ"ה אשר יצר אתכם בדין, וזן אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, והרוה אתכם בדין, והמית אתכם בדין, והוא עתיד להחיות אתכם בדין, בא"י מחיה המתים. ואומר יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל. הרואה קברי אומות העולם, אומר בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה.

הרואה את חבירו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו, לאחר שנים עשר חודש מברך בא"י אמ"ה מחיה המתים. וכתב הר' יעקב ז"ל באורח חיים והוא שחביב עליו הרבה.

הרואה בתי כנסיות של ישראל, אומר בא"י אמ"ה מציב גבול אלמנה. בחורבנן אומר, בא"י אמ"ה דיין האמת. הרואה בתי כנסיות של אומות העולם ביישובן, אומר בית גאים יסח ה'. בחורבנן אומר, אל נקמות ה' אל נקמות הופיע.

הרואה את הכושי ואת הגיחור ואת הלוקן ואת הקפח ואת הננס ואת הברדניקוס ופתויי ראש, מברך בא"י אמ"ה משנה הבריות. כושי שחור הרבה. גיחור אדום הרבה. לוקן לבן הרבה. קפח בטנו גדול ומתוך עוביו נראיית קומתו מקופחת. ננס קצר הרבה. ברדניקוס, פרש"י פיו עקום. פתויי ראש, פי' רב שרירא גאון ז"ל ששערו דבוק זה בזה עד שנראה ראשו רחב.

הרואה את הפיל ואת הקוף אומר ברוך משנה הבריות.

הרואה את החיגר ואת הקיטע והסומא ומוכה שחין והבהקנין, אומר בא"י אמ"ה דיין האמת. ואם נולדו כך ממעי אמן, מברך בא"י אמ"ה משנה הבריות. ופי' רש"י ז"ל חיגר מרגליו, קיטע מידיו, סומא משתי עיניו. בהקנון כמו בוהק הוא שמנומר בנקודות דקות.

הרואה צורות נאות ובריות נאות, אפי' גוי או בהמה או חיות או עופות, או אילנות נאות, מברך בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו.

הרואה הרים וגבעות, מים ונהרות ומדברות, מברך בא"י אמ"ה עושה בראשית.

הרואה הים הגדול, מברך בא"י אמ"ה שעשה את הים הגדול. ולא נפסקה הלכה כר' יהודה דאמ' בזמן שרואהו לפרקים משלשים יום לשלשים יום.

הרואה את הקשת, מברך בא"י אמ"ה זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו. ואסור להסתכל בו הרבה.

על הזיקים ועל הזוועות ועל הרעמים, מברך בא"י אמ"ה שכחו מלא עולם. זיקים, כוכב שנראה לפעמים ברקיע כאלו רץ ממקום למקום ומניח אחריו כמו זיקוקי אש והוא כוכב דשביט. זוועות, רעישת הארץ. רעמים הם קולות הנשמעים בארץ ביום המעונן בימות הקציר. על הברקים ועל רוחות שנשבו בזעף, מברך שכחו מלא עולם.

הרואה חמה ביום תקופת ניסן, כשתחול הלילה הרביעית של מחזור גדול של שמונת ועשרים שנה, מברך ביום רביעי שהוא יום שברא הב"ה את החמה, בא"י אמ"ה עושה בראשית.

הרואה לבנה בטהרתה וכוכבים במשמרותם ומזלות בעתם, מברך בא"י אמ"ה עושה בראשית. וזה לשון הרמב"ם ז"ל כשתחזור הלבנה בתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום, וכן בכל עת שיראה מזל גדי עולה מן המזרח, על כל אחת מאלו מברך בא"י אמ"ה עושה בראשית.

הרואה פרי חדש שמתחדש משנה לשנה, מברך שהחיינו. ואינו מברך עד שעה שאוכל ממנו, ואם בירך בשעת ראייה לא הפסיד. ואם אינו מתחדש משנה לשנה, אפי' אם יש כמה ימים שלא אכל ממנו, לא יברך שהחיינו.

הבונה בית חדש או קנה כלים חדשים, מברך שהחיינו. לא שנא לא היה לו כיוצא באלו תחלה, או קנה וחזר וקנה, מברך בכל פעם שהחיינו. וגרסי' בירושלמי לאו דוקא חדשים, אלא אפי' ישנים אם הם חדשים אצלו. ונקט חדשים לאפוקי אם מכרן [וחזר וקנאן]. ופירשו התוספות שאין לברך אלא על דברים חשובים, דומיא דקנה בית חדש, אבל שאינו חשוב כל כך, כגון חלוק או מנעלים ואנפליאות, אין לברך עליו. אבל הרא"ש ז"ל כתב יראה לי הכל, לפי מה שהוא אדם, יש עני ששמח בחלוק יותר מעשיר בכלים חשובים.

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. לפי' אם שמע שמועה שהיא טובה לו ולאחרים, מברך בא"י אמ"ה הטוב והמטיב, הטוב לו בפני עצמו, מברך שהחיינו. ועל שמועה רעה מברך בא"י אמ"ה דיין האמת. נפלה לו ירושה או בא לידו שום ריוח, אם לו בפני עצמו, מברך שהחיינו, לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב. כיצד, שמע שמת אדם שהוא חייב ליורשו, אם בפני עצמו, מברך תחלה דיין האמת, ואחר כך מברך על הירושה שהחיינו, ואם היתה הירושה בינו ובין אחרים, מברך תחלה דיין האמת, ועל הירושה הטוב והמטיב.

היתה לו שדה וירדו גשמים בעת שהעולם צריך להם, כתב הר' יצחק אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל שאם היא השדה בשותפות, מברך הטוב והמטיב, ואם היא בינו לבין עצמו, מברך שהחיינו. אבל הרא"ש ז"ל כתב, אם יש לו שדה, אפי' אין לו שותף, מברך הטוב והמטיב, אין לו שדה אומר, מודים אנחנו לך על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו, ואלו פינו מלא שירה כים, עד כל עצמותי תאמרנה, וחותם בא"י אל ההודאות ורוב התשבחות. ומאימתי מברך, משיצא חתן לקראת כלה, פי' משירדו הגשמים על הארץ, עד שרבו על הקרקע והתקבצו במקום אחד, וכשתרד עליהם הטפה תראה בהם כמו אבעבועות.

ילדה אשתו בן זכר, מברך בא"י אמ"ה הטוב והמטיב.

ומברך על הטובה הטוב והמטיב, אע"פ שמתיירא שמגיע אליו היזק מאותו דבר, כגון אם מצא מציאה ויתיירא שמא יגיע הדבר למלך ויטול כל נכסיו. ועל הרעה מברך דיין אמת, אע"פ שתהא אליו טובה בשביל אותה רעה, כגון שעבר שטף מים על שדהו, אע"פ כשיעבור השטף היא טובה לו, שהשקה שדהו, אפי' הכי עכשיו היזק הוא לו.

הנכנס למוד את גרנו, אומר יהי רצון מלפניך, ה' אלהי, שתשלח ברכה בכרי. התחיל למוד, אומר ברוך השולח ברכה בכרי זה. מדד ואח"כ בירך, הרי זו תפלת שוא, שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. מאי באסמיך, שלא יהא שקול ומדוד אלא סמוי מן העין.

המתפלל על מה שעבר הרי זו תפלת שוא. כיצד. היה נכנס לעיר ושמע קול בכיה ויללה, ואומר יהי רצון שלא יהו אלו בתוך ביתי, הרי זו תפלת שוא, שאם היתה כבר בביתו מה תועיל תפלתו. היתה אשתו מעוברת ואומר, יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא, שאם הוא זכר או נקבה כבר נוצר במעיה. והני מילי אחר ארבעים יום לעיבורה, שכבר נשלמה צורת הוולד אם זכר או נקבה, אבל קודם ארבעים יום מועלת תפלתו, שעדיין לא נשלמה צורת הוולד.

הנכנס לכרך, אומר יהי רצון מלפניך, ה' אלהי, שתכניסני לכרך זה בשלום. ואחר שנכנס, אומ' מודה אני לפניך, ה' אלהי, שהכנסתני לכרך זה בשלום.

היוצא לדרך, אומר יהי רצון מלפניך, ה' אלהי ואלהי אבותי, שתוליכני לשלום, ותסעידני לשלום, ותסמיכני לשלום, ותצילני מכף אורב ואויב בדרך, ותחזירני לביתי לשלום, ותנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, בא"י שומע תפלה. אימתי מצלי לה, אמ' ר' יעקב אמ' רב חסדא, משעה שיאחז בדרך, ועד כמה, עד פרסה. שכח ולא בירך והלך כבר פרסה, שוב אינו מברך. לא היה לו לילך אלא פרסה אחת בלבד, אם מקום סכנה, מברך. וצריך לברך מעומד. וכבר כתבתי למעלה שכל הדרכים בחזקת סכנה הם.

הנכנס לבית הכסא, אומר, ברחוק ממנו ארבע אמות, התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, תנו כבוד לאלהי ישראל, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, המתינו לי עד שאכנס ואעשה צרכי, שזה דרכן של בני אדם. לפי שאמרו רז"ל שני מלאכים מסורין לו לאדם לכל אחד ואחד לשומרו, שנא' (תהלים צא, יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, ואין מלאכים פחות משנים. לפיכך כשנכנס אדם לבית הכסא אומר דברים אלו, כמי שהוא מתבייש מהמלאכים, שאין דרכן בכך. ועוד ארז"ל כשנכנס אדם לבית הכסא, אומר ראה מה מעשיך, ר"ל יבוש ויכלם מחרפתו ומבושתו ומפחיתותו לפני המלאכים שאין דרכן בכך.

הנכנס לבית המרחץ, אומר יהי רצון מלפניך, ה' אלהי ואלהי אבותי, שתכניסני לשולם ותביאני לשלום ותצילני מזה ומכיוצא בו לעתיד לבוא. וביציאתו אומר, מודה אני לפניך, ה' אלהי, שהצלתני מן האור הזה.

הנכנס להקיז דם, אומר יהי רצון מלפניך, ה' אלהי, שיהיה עסק זה לי לרפואה, כי רופא חנם אתה. ואחר שמקיז אומר, ברוך רופא חולים.

הנכנס לבית המדרש, אומר יהי רצון מלפניך, ה' אלהי, שלא אכשל בדבר הלכה, ושלא אומר על טהור טמא ועל טמא טהור, ועל אסור מותר ועל מותר אסור, וישמחו בי חבירי ואשמח בהם. וביציאתו אומר, מודה אני לפניך, ה' אלהי, ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות, שאני משכים והם משכימים, אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים, אני עמל והם עמלים, אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינן מקבלין שכר, אני רץ והם רצים, אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת.