ובנימין. כי גם עליהם מלך על כי ירושלים עיר המלוכה היתה לנחלה ליהודה ובנימין ומפני כבוד שבט יהודה לא הוזכרו בנימין עמהם כי אינם רק טפלים להם:

ביהודה ובנימין. היושבים בארץ יהודה ובנימין:

למצור ביהודה. בארץ יהודה בנה ערים להיות ערי מבצר להשגב בהן:

אשר ביהודה ובבנימין. מהם היו בנחלת יהודה ומהם בבנימין:

ערי מצורות. להיות ערי מבצר:

ויחזק. חזקם בכל עת:

ואוצרות מאכל. להכין על עת המצור:

להרבה מאד. בהרבה מיני חוזק:

ויהי לו וגו׳. ולא עלה עליו מלך ישראל ללקחם מאתו בעבור חוזק הערים:

התיצבו עליו. באו מכל גבולם להתיצב, לעמוד בארץ יהודה תחת ממשלתו:

את מגרשיהם. שהיו להם בארץ עשרת השבטים:

כי הזניחם. הכריחם לעזוב עבודת המקום מלכהן לה׳ ולא נתנם ללכת לבה״מ ולזה עזבו את מגרשיהם והלכו ליהודה:

ויעמד לו. ירבעם העמיד לעצמו כהנים ולא מבני אהרון:

לשעירים. שדים הנראים בדמות שעירים למי שמאמין בהם:

ואחריהם. אחרי בוא הכהנים והלוים:

ויחזקו. הבאים ההם חזקו מלכות יהודה והיו ידם עמהם:

כי הלכו. הבאים ההם הלכו בדרך דוד לעבוד את ה׳:

ותלד לו. האחת מהן:

ויעמד לראש רחבעם. רחבעם העמיד לראש את אביה להיות לנגיד בכל אחיו כי חשב להמליכו אחר מותו ולזה העמידו בחייו לנגיד:

ויבן. הבין בדבר מרד ופחד ממנו ולזה התחזק במה שפזר את כל בניו לכל ארצות יהודה ובנימין לכל ערי המבצר לשמרו מן המרד:

לרוב. לבל יצטרכו לשאול מאת העם:

וישאל המון נשים. להשיאם לפניו למען יתחזק במלוכה בעזר אבות הנשים: