עצמך ובשרך. אנו קרובים לך כמו כל בית יהודה, כי כולנו בני איש אחד נחנו:

אתה היית. רוצה לומר: לא יוגדל בעיניך אהבת בני יהודה על כי מלכת עליהם ראשונה, כי הלא גם עלינו משלת מאז עוד מלוך שאול, כי היית המוציא והמביא את ישראל, אם כן עליך לרעות את כל ישראל כולם, אלו כאלו בשוה, וכרועה עדרו:

כל זקני ישראל. אשר כח בידם להמליכו:

ויכרות וגו׳. להיות להם לאוהב כאשר ליהודה:

לפני ה׳. לפני ארון ה׳, כי הביאוהו שמה לפי שעה:

ארבעים שנה. ולא חש למנות ששה החדשים היתרים, או לפי שמשך ששת החדשים אשר ברח בפני אבשלום, אין מהראוי לחשבם לימי מלוכה:

אל היבוסי. כי בני יהודה ובני בנימן לא הורישום מאז:

ויאמר לדוד. עם היבוסי אמר לדוד, לא תוכל לבוא הנה, בעבור היותה בצורה וחזקה עד מאוד:

כי אם הסירך וגו׳. אמר בדרך הפלגה וגוזמא, לא תוכל לבוא הנה כי אם מקודם יהיה הסירך מפה כל אנשים, ואף העורים והפסחים, כי אם ישאר מי מהם, היכולת בידם לעכב ביאתך הנה, בעבור גודל חוזק המקום:

לאמר וגו׳. רוצה לומר: דברי ההפלגה ההוא היה לאמר, לא יוכל דוד לבא הנה מרוב חזקה, ומה שהפליגו לדבר, על זה היתה הכוונה:

מצודת ציון. שם מבצר חזק, סמוך למקום יבוס:

היא עיר דוד. לאחר זה הסבו שמה וקראו עיר דוד:

כל מכה יבוסי. מי אשר יעלה בראשונה ויכה את היבוסי, ומתחלה יגע בצנור להפילו, והוא המגדל החזק אשר תלו בו כל בטחונם, ואחרי זה יכה גם העורים והפסחים לבל ישאר שריד ופליט, וכאומר לו כאשר אמרו הם, שאין לכבשם כי אם יסיר בתחלה העורים והפסחים, רק יפיל המגדל בעוד אנשיה קיימים, ואחר זה יכה גם הם:

שנואי נפש דוד. של שנואי נפש דוד, ועל אנשי היבוס יאמר, שהיו שנואים לדוד עקב בזו אותו לאמר לא תבוא הנה כי אם הסירך וכו׳, והנה פה לא פירש מה יעשה לאשר יכה את היבוסי וכו׳, ובדברי הימים (א יא ו) פירש ואמר: יהיה לראש ולשר, וכן בתורה נאמר (בראשית ד טו): לכן כל הורג קין, ולא פירש מה יעשה לו, והרי הם כאלו אמר סופו יקבל גמול המעשה, אם טוב ואם רע:

על כן. רוצה לומר: למען יהא הדבר לזכרון, גזרו אומר לבל יבוא עור ופסח אל הבית מבתי היבוס, לפי שאמרו היבוסים אשר אף המה יעכבו ביאת דוד להעיר, לזה המה יעמדו חוצה ולא יבואו אל הבית, ועל ידי זה יזכר הדבר ורבותינו ז״ל אמרו (ילקוט שמעוני יהושע רמז כח): כי היבוסים היו מבני אבימלך שכרת ברית עם אברהם ויצחק, באמרו (בראשית כא כג): אם תשקור לי ולניני ולנכדי, ועשה גלולי נחושת, וכתב עליהם ברית השבועה, וקראם עורים ופסחים, כי עינים להם ולא יראו רגליהם ולא יהלכו, ועם כי כבר כלתה זמן השבועה, מכל מקום רצו למנוע את דוד מלהלחם בם, על כי היה השבועה בשום פעם, ועודנו עומד הוא לזכרון, וחשבו כי דוד לא יפנה אל האלילים ולהסירם, ולזה אמר דוד לגעת בצנור, ויסורו ממילא מבלי פנות אליהם להסתכל בהם וכו׳:

מן המלוא וביתה. כי סמוך להחומה הניח מקום פנוי להיות מוכן להאסף שם מרבית אנשים, וכן קראו מלאו (ירמיהו ד ה) ומן המלוא ולפנים בנה בתים סביב:

הלוך וגדול. בכל עת נתגדל יותר ויותר:

ועצי ארזים. ובידם עצי ארזים:

וחרשי. אף של חרשי עץ ואבן היודעים לבנות קיר:

וידע דוד. במה אשר גוי לא ידע יעבדוהו, הכיר שה׳ הכינו למלך, ואשר נשא ממלכתו היא בעבור ישראל, ולא תלה הדבר בעצמו:

שמוע. הוא שמעא הנזכר בדברי הימים (א ג ה), ולא מנאם כסדר תולדותם, כי שלמה היה ראשון באלו הארבעה שהיו בני בת שבע כמו שכתוב בדברי הימים:

ואלישוע. הוא אלישמע הנזכר שם, כי שם חשב שני בנים אשר שמם אלישמע, ובמקום אחר בדברי הימים (א יד ה), קורא גם כן להראשון אלישוע:

ואלידע. ובדברי הימים (שם פסוק ז) קראו בשם אחר: ובעלידע:

ואליפלט. ובדברי הימים נזכר עוד אליפלט אחר, וכן הוזכר שם נוגה, ולא הוזכרו כאן, כי אולי מתו בקטנותם ולא נשאר זכר למו:

כל פלשתים. על כי ידעו מגבורת דוד, לזה נאספו כולם לבקשו להלחם בו:

אל המצודה. אל מגדל עוז להתחזק בו, בטרם ישאל בה׳:

בבעל פרצים. הוא עמק רפאים, ואמר על שם סופו שקראו בעל פרצים:

כפרץ מים. רצה לומר: פתאום, כמים שוטפים פורצים הגדר:

לא תעלה וגו׳. לא תעלה עליהם מול פניהם, אך הסב עצמך ללכת אל אחוריהם, ותבוא עליהם ממול אילני הבכאים אשר גדלו שם:

כשמעך. כאשר תשמע קול צעדה וכו׳, אז תחרץ להלחם כי אז יצא ה׳, רצה לומר: אז שלח מלאכו להכות בהם (ועם שאין מעוצור לה׳ להושיע מבלי תחבולות הסבוב מאחריהם, ומבלי קביעת זמן, מכל מקום אמר כן לנסותו, הישמור מצותיו בדבר המלחמה, או יקל בעניו כאשר הקל בהם שאול):

מגבע. בדרך נוסם מגבע עד בואך גזר, רוצה לומר עד אשר תבוא אל גזר, כלומר עד המקום שבאים בה לגזר, וכאלו ידבר עם מי שמכיר המקום, וכמוהו הרבה במקרא: