שם. אצל הירדן:

שלשת ימים. וכמו שנאמר (לעיל א יא) בעוד שלשת ימים כו׳:

ארון ברית ה׳. הארון שבו הלוחות שכרת ה׳ ברית עם ישראל בעת אשר נתנם:

ואתם. ואז אתם תסעו:

וביניו. ובין הארון:

כאלפים. אלפים מצומצמים, שנאמר במדה, והכ״ף באה לאמיתת הדבר, וכן (בראשית כה לא) מכרה כיום:

למען וכו׳. מוסב למקרא שלפניו, לומר לכו אחר הארון למען תדעון הדרך כי לא עברתם בה מעולם:

כי מחר וכו׳ נפלאות. ולזה מהראוי להיות אז קדושים וטהורים מטומאה:

אשר ידעון. על ידי הנפלאות אשר אעשה על ידך:

עד קצה. בקצהו המערבי:

בירדן תעמודו. ולא תצאו מיד אל החרבה:

בזאת. בהפלא שהולך ומפרש:

אדון וכו׳. רצה לומר, של אדון וכו׳:

קחו לכם. להיות הם במקום כולכם לעמוד קרוב לארון, ויראו הם כי כאשר ינוחו כפות רגלי הכהנים מיד יכרתו המים:

והיה כנוח. מוסב למעלה, לומר שהמה יראו כאשר ינוחו כפות רגלי הכהנים מיד יכרתון המים היורדים עתה מלמעלה וילכו להם:

ויעמדו. המים אשר יבואו לאחר זה אל מקום הכריתה, יעמדו שם נד אחד:

בקצה המים. בעבר המזרחי:

והירדן מלא. בא להגדיל הנס ולומר אף שמי הירדן מרובים הם, שאפילו בכל ימי קציר שדרך מי הנהרות להתמעט היה הוא מלא על כל שפתיו:

, (טז) ויעמדו. מוסב למעלה (פסוק טז), לומר, הנה עם כל רבוי המים, עמדו היורדים מלמעלה אחר הכריתה וקמו נד אחד:

הרחק מאוד. הנד ההוא היה רחוק מאוד מהעיר ששמה אדם, העומדת בצד צרתן:

והיורדים. המים שירדו קודם הכריתה לצד ים הערבה, והוא ים המלח:

תמו נכרתו. המים ההם תמו ממקומם ונכרתו והלכו להם, ונשאר המקום חורב ויובש:

ויעמדו. לא יצאו מיד מן הירדן, רק עמדו בעבר המערבי עד עברו כולם, וכאשר צוה:

הכן. רצה לומר, עמדו מוכן ומתוקן דרך קבע, עד עברו כולם: