ויולד גלעד. רצה לומר, עם שאמו היתה זונה, מכל מקום היה הדבר ברור שגלעד הוליד את יפתח, ולא אחר הולידו:

ותלד. אחרי זה ילדה לו אשתו הנשואה אליו:

ויגרשו. בחזקה ובאלימות:

בן אשה אחרת. חסו על כבוד אביהם, ולא זכרו שם זונה:

ויתלקטו. ממקומות מחולפות:

ויצאו עמו. בכל אשר יצא הוא:

ויהי מימים וילחמו וגו׳. רצה לומר, מה שלחמו בני עמון עם ישראל, היה מסוף ימים רבים אחר שנתגרש יפתח:

לקחת. להשיבו אל גלעד:

ותגרשוני. עזרתם לאחי לגרש אותי:

ומדוע וגו׳. רצה לומר, ואם תאמרו שבאמת נחמתם על הרעה, אם כן למה איחרתם עד כה, ומדוע באתם ׳עתה כאשר צר לכם׳ ולא מקודם, ונראה מזה שעדיין האיבה במקומה עומדת, ומפני הדחק באתם:

לכן. רצה לומר, לבל תחשוב כזאת, שבאנו עתה אליך בעצמנו להראות הכנעה גדולה וחיבה יתירה, כי אם היה מפני הדחק, היה די לשלוח אחריך:

והלכת. וכאשר תלך עמנו:

לכל ישבי גלעד. רצה לומר, לא לנו הבאים לבד, כי אם לכולם:

אם משיבים. רצה לומר, אם יוגמר הדבר ואלך למלחמה ׳ונתן ה״ וכו׳, אז ׳אנכי׳, מעצמי ׳אהיה לכם לראש׳ מצד הדין ורצה לומר, עדיין אין זה הכנעה וחיבה במה שתאמרו להמשיל אותי אחר המלחמה, כי בודאי אם אהיה מנוצח, לא תאבו עוד להמשיל אותי, ואם אנצח אני, הנה מן הדין ראוי לי הממשלה, וכאלו אמר לא כן הוא, כי אם מיד קודם המלחמה תמשילו אותי:

ה׳ יהיה שמע. ויהיה הוא לעד:

כדברך. להמשיל אותך מיד:

וישימו וגו׳. מיד עשאוהו לראש טרם צאתם למלחמה:

את כל דבריו. דברי תפלתו ותחנוניו:

לפני ה׳. כי שם נקבצו רבים מישראל והשכינה שורה על רוב צבור (סנהדרין לט א) (ועל שבמצפה נצח יהושע כל המלכים הנאספים עליו (יהושע יא ד), לזה קבעוה למקום קבוץ. כן נקבצו שמה בפילגש בגבעה (לקמן כ א), וכן בימי שמואל (שמואל א י יז), כשהמליך את שאול:

מה לי ולך. רצה לומר, מה האיבה והשנאה אשר בינינו, מה לי עליך ומה לך עלי, ולפי שמנוהו לראש, תלה הדבר בעצמו:

בשלום. מבלי מריבה ומלחמה:

את ארץ מואב וגו׳. רצה לומר, אם המחוז (ההיה) היתה מאז של מואב ועמון, הנה בעת שלקחה ישראל לא היתה עוד ארצם, כאשר יפרש במקראות שלאחריו:

אעברה נא. לבוא אל ארץ כנען:

ממזרח שמש. במזרחה של מואב:

כי ארנון וגו׳. ארנון הוא התחלת גבול מואב, והמה חנו בהעבר מזה:

עד מקומי. ארץ כנען, מקום אשר נתן לי ה׳:

ולא האמין. כי חשב לרמותו באו, ויכבשו ארצו:

מארנון וגו׳. אם כן, המחוז ההוא לקחו מסיחון, אשר כבש הוא מאז ממואב ומעמון:

מפני עמו ישראל. לשירשו הם, ולא שיוחזר לך, וזה שאמר ׳ואתה תירשנו׳, בתמיהה:

אשר יורישך כמוש. בדרך לעג אמר:

הרוב רב. וכי עשה הוא מריבה עם ישראל בעבור המחוז ההוא, עם כי יש בה גם משל מואב:

בשבת ישראל. רצה לומר, בהיות ישראל יושבין בחשבון וכו׳: שלש מאות שנה (רצה לומר, קרוב לשלש מאות שנה, ועיין בחשבון שנות הדורות ״סדר עולם״ פרק יב):

ומדוע לא הצלתם. מיד ישראל:

בעת ההיא. במשך הזמן הזה:

לא חטאתי לך. לחרחר ריב עמדי להתנקם בי, כי לא עשיתי לך מאומה רע:

ישפט ה׳ השפט. רצה לומר, ה׳ שהוא שופט כל הארץ, ישפוט היום בין וכו׳, וסרס המקרא:

רוח ה׳. רוח גבורה מה׳ ואומץ הלב:

עבר בני עמון. להלחם בהם בארצם:

והיה לה׳. רצה לומר, אם יהיה דבר שאין ראוי להעלות לעולה, יהיה קדש לה׳, שיתמיד בקדושה ולא ישתמש לחולין:

והעליתהו. אז אקריבו עולה, אם יהיה דבר הראוי לעולה:

ועד באך. עד המקום אשר תבוא בה אל מנית, וכאלו ידבר מול האדם היודע המקום:

עשרים עיר. במרחק המקום ההוא היו עשרים עיר, והכה כולם:

אין לו ממנו. יתכן שאשת יפתח היו לה בנים מבעלה הראשון, ויפתח גדלם ולבנים יחשבו לו, ולזה אמר ׳אין לו ממנו׳ רצה לומר, מעצמו, מפרי בטנו, לא היה לו בן וכו׳:

ואת היית בעכרי. רצה לומר, מהראוי לחשוב אותך בין שאר העוכרים אותי, כי לא נופלת את מהם:

פציתי פי. להקדיש לה׳ היוצא לקראתי:

אחרי וגו׳. רצה לומר, הואיל ונתקיים התנאי שאמרת (פסוק ל), אם נתון תתן וכו׳, אם כן, חל הנדר:

יעשה לי הדבר הזה. והוא שירף ידו ממנה שני חדשים, לבל עשות עמה מה שנדר, עד כלותם:

וירדתי. כי מקום יפתח היה בהר הגבוה שבהרים אשר סביב, ולזה אמרה ׳וירדתי על ההרים׳, ולפי שהנדר היה להפרישה מבני אדם, ושתתבודד בעבודת ה׳ וכאשר עשה לה, לזה שאלה שעוד שני חדשים תלך לנפשה להשביע עינה, עד לא תתבודד:

ואבכה על בתולי. רצה לומר, על שלא תנשא לאיש ותשאר בתולה (כי הבכיה מועלת להפיג הצער):

אנכי ורעותי. אלך אני ורעותי עמי:

וישלח אותה. נתן לה רשות ללכת לנפשה:

ויעש לה וגו׳. הפרישה מבני אדם לשבת בודדה עוסקת בעבודת ה׳, ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (תענית ד א) שנדר להקריב עולה את כל היוצא וכו׳, וכן עשה נדרו:

והיא לא ידעה איש. רצה לומר, כאשר נדר, כן עשה, והיתה פרושה מאיש:

ותהי חק בישראל. הוא מה שיאמר במקרא שלאחריו:

מימים ימימה. בכל שנה ושנה כל ימי חייה:

לתנות. לדבר על לבה, להפיג צערה ולשמחה:

ארבעת ימים בשנה. בכל שנה נתעכבו אצלה ארבעה ימים: