על נהרות בבל. דוד צפה ברוה״‎ק אשר יגלה נ״‎נ את ישראל לבבל ואמר בלשון הלוים אשר יקוננו ויספרו את הקורות אותם בדרך ויאמרו הנה בהיותינו על נהרות בבל שם ישבנו ישיבה הראויה לגולים מוטה לארץ וגם בכינו על כי זכרנו את ציון החורבה והשוממה:

על ערבים. על אילני ערבים שבנחל תלינו הכנורות שהיינו מנגנים בהם בבה״‎מ וכוונתם היה להעלימם מן העין תוך ענפי האילנות למען לא יראום האויב:

כי שם. ר״‎ל טעם העלמתם היה כי שם שאלו השבאים מאתנו לנגן על הכנורות דברי שיר:

ותוללנו. המהתלים והמלעיגים בנו שאלו דברי שמחה ואמרו לנו שירו לנו מן השיר אשר שוררתם בציון:

איך נשיר. ר״‎ל אמרנו אז בלבנו איך נשיר את שיר ה׳‎ על אדמת נכר שאינו מקום המקדש לפי שפחדנו פן יכופו אותנו לשורר לזה העלמנום מן העין ואמרנו שנאבדו בדרך:

אם אשכחך. ידבר בלשון בני הגולה שיאמרו אם אשכחך ירושלים אז הימין שלי תשכח את כוחה ואת תנועתה:

תדבק. תהיה לשוני דבוקה לחכי לבל אוכל לדבר אם לא אזכיר אותך תמיד ואם לא אעלה את זכרון ירושלים בראש שמחתי ר״‎ל בתחילת השמחה אשים לה זכרון לבל אשכחה בעת תוקף השמחה:

זכור וגו׳‎. לשלם להם גמול על זה:

את יום ירושלים. מה שעשו בעת חורבן ירושלי׳‎ אשר אמרו לבבלי׳‎ החריבו והשחיתו עד שתגלו היסוד אשר בה והסיתו אותם לעקור את הכל:

השדודה. אשר סופך להיות שדודה על ידי דריוש המדי:

אשרי שישלם. משובח ומהולל יהיה זה אשר ישלם לך את גמולך הראוי לך כפי אשר גמלת לנו:

אשר שיאחז. משובח ומהולל יהיה זה אשר יאחז בידו את עולליך וירצצם על פני הסלע: