מטיט היון. אשר העומד בה הוא שוקע ויורד:

על סלע. במקום מגולה וקשה כונן אשורי. הכין רגלי לעמוד על עמדי ולא לשקוע עוד:

יראו רבים. כאשר יראו בהשגחת ה׳‎ יפחדו ממנו ויבטחו בו:

אשרי. ויאמרו אשרי וכו׳‎:

ולא פנה. לבטוח בהם:

ושטי כזב. הנוטים אחר הרהורי הבל וכזב:

רבות עשית. נפלאות רבות עשית למעננו:

אין ערוך. אין מי להעריך ולהדמות אליך:

אגידה. אם אמרתי אגיד נפלאותיך לא אוכל כי רבו מלספר:

לא חפצת. אינך חפץ שיחטא האדם ויביא קרבן:

אזנים כרית לי. לשמוע אל דברי התורה אשר היא טובה בעיניך מזבח וכן נאמר הנה שמוע מזבח טוב (ש״‎א ט״‎ו):

אז. בעת מתן התורה אמרת:

הנה באתי. לקבלה:

במגלת ספר. כאשר כתוב עלי במגלת ספר בתורה שאמרתי אז נעשה ונשמע:

לעשות. וכאשר קבלתי עלי כן חפצתי לעשותה ותורתך שמורה בלבבי אשר היא מכלל המעיים:

בשרתי. השמעתי לרבים את דברי התורה ולא מנעתי שפתי מלהשמיע והלא אתה ה׳‎ ידעת שכדברי כן הוא:

צדקתך. והצדקה שעשית עמדי לא כסיתי בלבי מלהודיע לרבים:

לא כחדתי. לא מנעתי מלספר חסדך לקהל רב בכדי להמשיך לבם אחריך:

אתה ה׳‎. לכן גם אתה ה׳‎ השב גמול ולא תמנע רחמיך ממני:

ואמתך. אמתת הבטחתך:

השיגוני. המקטריגים הנעשים מעונותי רדפו אחרי והשיגוני:

ולא יכלתי לראות. כי כהו עיני מהצרות:

ולבי עזבני. הלך ממני אומץ הלב:

רצה. וכשתרצה אין מי שימחה בידך:

יבושו. כשיראו הצלתי:

יסוגו אחור. כאדם הבוש החוזר על עקבו:

ישמו. יהיו שוממים בעבור גמול שכר בשתם שמביישים אותי ואומרים עלי האח ושמחים לצרתי:

בך. בתשועתך:

אוהבי. האוהבים שיבוא להם התשועה על ידך יאמרו תמיד יגדל ה׳‎ ר״‎ל יבוא להם התשועה ויהללו את ה׳‎:

עני ואביון. אני מכניע את עצמי לפניך כעני ואביון וה׳‎ יחשב לי את ההכנעה הזאת לזכות:

אל תאחר. להביא את התשועה: