לאחשדרפניא וכו׳. כולם שמות מיני שררה זו למעלה מזו וידועים המה בל׳ כשדים:

לחנכת. התחלת תשמיש הדבר להיות משמש והולך קרוי חנוך בל׳ המקרא:

וכרוזא. ענין השמעת הדבר לרבים:

עממיא. הם האומות שיש להם אלוה ותורה:

אומיא. הם בלא אלוה ובלא תורה:

ולשניא. הם החלוקים בלשונותם בין מבני אלוה ותורה ובין זולתם:

משרוקיתא וכו׳. כולם שמות מיני כלי זמר וידועים המה בל׳ כשדים:

ואכלו קרציהון. הוא מענין רכילות ומלשינות כי לא תלך רכיל (ויקרא י״ט:ט״ז) ת״א לא תיכול קורצין ע״ש שדרך המלשין לרמז דברו ולקרוץ בעיניו למען לא יבינו כל העומדים ובהקריצה ההיא כאלו אוכל בשר מי אשר ילשין עליו:

טעם. ענינו בכ״מ דבר שיש בו ממש הנעשה בטעם ולא דבר של מה בכך:

הצדא. ענין שממה כי תהו ובהו (בראשית א׳:ב׳) ת״א צדיא ורקניא:

חשחין. כמו חוששין הידוע בדרז״ל:

למזא. ענין הסקה ושריפה וכן מזי רעב (דברים לב):

לכפתה. ענין קשירה ובדרז״ל עבד כפות לו (ב״ק כב):

בסרבליהון. הוא שם מלבוש ובדרז״ל בסרבלי חתימי (שבת נח):

פטשיהון. הם המכנסים:

וכרבלתהון. מין לבוש עשוי להתעטף בו ודוגמתו ודוד מכורבל במעיל (דה״א טו):

שביבא. ניצוצות כמו ולא יגה שביב אשו (איוב י״ח:ה׳):

להדברוהי. הם היועצים המנהיגים כי וינהג את הצאן (שמות ג׳:א׳) ת״א ודבר:

לבר אלהין. כן יקרא המלאך כאלו הוא מבני בית של השכינה וכן ויבואו בני האלהים (איוב א׳:ו׳):

בגשמיהון. בגופם כי ושבט לגו כסילים (משלי כ״ו:ג׳) ת״י ושבטא לגושמיהון:

התחרך. ענין שריפה כמו לא יחרוך רמיה (שם יב):

עדת. עברה כמו לא עדה עליו שחל (איוב כ״ח:ח׳):

שלו. שגגה ומשגה כמו על השל (ש״ב ו):

ישגא. יתגדל ויתרבה כמו כארז בלבנון ישגה (תהלים צב):

שפר. נאה ויאה כמו אמרי שפר (בראשית מט):

כמה. הוא כענין מאד ובדרז״ל כמה גדולים מעשה חייא (כתובות קג):