לבנה. עשוי מן הטיט ומייבשים בחמה או שורפים אותו באש וכן נלבנה לבנים (בראשית יא):

וחקות. מלשון חקיקה:

מצור. האויבים המקיפים העיר ללכדה יקרא מצור כי מצירים להם:

דיק. הוא מגדל הנבנה ללכוד העיר וכן ויבנו עליה דיק (ירמיהו נ״ב:ד׳):

סוללה. הוא תל העפר ששופכים מול העיר לעלות עליו ללחום על העיר וכן וישפוך סוללה (דניאל) יא):

מחנות. צבאות עם:

כרים. הם אילי ברזל עשויים לנגח בהם בחומה להפילה כמוזכר ביוסיפון:

מחבת. שם כלי מה:

קיר. כותל:

והכינותה. מל׳ הכנה:

אות. סימן:

לבית ישראל. על בני יהודה יאמר:

תשא. ענין כפרה וסליחה כמו כל תשא עון (הושע י״ד:ג׳):

שני. מל׳ שנה:

ונשאת. תכפר:

וכלית. ענין השלמה:

תכין. מל׳ הכנה:

חשופה. גלויה כמו חשפי שובל (ישעיה מו):

חטין וגו׳. שמות מיני תבואה וקטניות: (, א) במשורה כן נקרא מדת הלח כמו במשקל ובמשורה (ויקרא יט):

ההין. שם מדה:

ועוגת. היא חררה האפויה ע״ג גחלים וכן עוגה בלי הפוכה (הושע ז):

בגללי. כן יקרא הצואה כמו כגללו לנצח יאבד (איוב כ) ולתוספת ביאור אמר צאת האדם:

תעגנה. מל׳ עוגה ר״ל תאפינה לעשותה עוגה:

טמא. ר״ל נתעב ומאוס:

אדיחם. מל׳ דחיה:

אהה. ענין לשון צעקת יללה:

מטומאה. תעובה ומאוס:

פגול. מתועב כמו ומרק פגולים (ישעיה סו):

צפיעי. הוא הגלל כי כל דבר היוצא מהגוף קרוי צפיעי כמ״ש הצאצאים והצפיעות (שם כב):

תחת. במקום:

מטה לחם. על שנשענים על הלחם לאכול לשבעה אמר מטה בל׳ שאלה וכן כל מטה לחם שבר (תהילים ק״ה:ט״ז):

ובשממון. בתמהון לבב והוא ענין בהלה ופחד:

ונשמו. ענין תמהון:

ונמקו. ענין המסה והמגה: