החרבה. היבשה וכן אל החרבה (יהושע ד):

כבוד. על העושר יאמר:

ישא. מל׳ משא וסבל:

קדש. ר״ל מובדל מפני הטומאה כי לשון קדש יאמר על דבר המובדל בין לטהרה בין לטומאה בין לאיסור כמ״ש פן תקדש המלאה (דברים כ״ב:ט׳):

בכנף בגדו. בשולי בגדו:

הנזיד. התבשיל כמו ונזיד עדשים (בראשית כה):

ערמת. כן יקרא כרי תבואה כמו בקצה (רות ג):

היקב. הוא הבור שהיין יורד שם מן הגת:

לחשוף. ענין שאיבה כמו ולחשוף מים מגבא (ישעיהו ל׳:י״ד):

פורה. כן יקרא הגת וכן פורה דרכתי לבדי (שם סג):

בשדפון. ענין לקות הזרע עד לא נגמר הבשול:

ובירקון. היא הכספת פני התבואה ונהפך לירקון:

במגורה. כן יקרא אוצר התבואה וכן נהרסו ממגורות (יואל א):

ועד. ענינו כמו אפי׳ וכן ועד כפר הפרזי (ש״א ו):

נשא. ענין גדול והצמחה:

והשמדתי. ענין כליון:

כחותם. טבעת העשוי לחתום בו אגרות: