אלה. ענין שבועה:

וכחש. שקר:

פרצו. ענין שבר הגדר:

תאבל. ענין השחתה כמו אבלה נבלה הארץ (ישעיהו כ״ד:ד׳):

ואומלל. ענין כריתה כמו כי אמלל אני (תהילים ו׳:ג׳):

ואספו. ענין כליון ואבדון כמו אסף אסיפם (ירמיה ח׳):

אך. ת״י ברם ר״ל באמת וכן אך עצמי ובשרי אתה (בראשית כ״ט:י״ד):

ירב. מלשון מריבה:

ודמיתי. ענין כריתה כמו ער מואב נדמה (ישעיה ט״ו):

אמך. הכנסייא:

כרובם. ענין גדולה כמו כי רבה היא (אסתר א׳):

בקלון. מלשון קלות ובזיון:

אמיר. מלשון תמורה וחלוף:

ישאו נפשו. זה הלשון יאמר על המצפה לדבר מה וכן מנשאים את נפשם (ירמיהו כ״ב:כ״ז):

ופקדתי. ענין זכרון:

ומעלליו. מעשיו:

יפרצו. ענין התחזקות הרבוי וכן פרצו לרוב (ד״ה א׳ ד׳):

ותירוש. הוא היין החדש:

בעצו. מלשון עץ:

ומקלו. מטה עץ:

התעה. מלשון תועה:

אלון ולבנה ואלה. שמות אילנות:

יפרדו. ענין הפרשה כמו הפרד נא מעלי (בראשית י״ג:ט׳):

הקדשות. הזונות כמו לא תהיה קדשה (דברים כ״ג):

ילבט. ענין כשלון ויגיעה כמו ואויל שפתי׳ ילבט (משלי י):

יאשם. מלשון אשמה:

סוררה. ענין מרידה:

ירעם. מל׳ מרעה:

במרחב. במקום רחב:

עצבים. כן יקראו העכו״ם:

סר. מלשון הסרה:

סבאם. כן יקראו הדברים המשכרים כמו סבאך מהול במים (ישעיהו א׳:כ״ב):

הבו. ענין נתינה כמו הבו שכרי (זכריה יא):

קלון. ענין בזיון:

מגניה. מלכיה:

צרר. ענין קשירה כמו מי צרר מים (משלי ל׳:ד׳):

בכנפיה. מל׳ כנף והמשילה לעוף שהרוח נושאה: