עלץ. ענין שמחה, כמו (משלי כח יב) בעלוץ צדיקים:

רמה. גבהה:

בלתך. זולתך:

צור. ענין חוזק, והוא מלשון צור וסלע:

עתק. דברי חזק, כמו (תהלים צד ד) ידברו עתק:

נתכנו. ענין מנין, כמו (שמות ה יח): ותוכן לבנים:

עלילות. מעשים, כמו (איכה א יב): אשר עולל לי:

חתים. ענין שבירה, כמו (ישעיהו נא ו): וצדקתי לא תחת:

ונכשלים. מלשון מכשול, והוא ענין רפוי הכח:

אזרו חיל. חגרו כח, וכן (תהלים יח לג): המאזרני חיל:

חדלו. מנעו:

אמללה. ענין כריתה, כמו (שם ו ג): אומלל אני:

מוריד. מלשון ירידה:

מוריש. ענין עניות, כמו (שמואל ב יב ג): ולרש אין כל:

מאשפות. הוא מקום השלכת הזבל:

ירים. ירומם:

אביון. התאב לכל דבר, כי אין לו מאומה:

נדיבים. שרים וחשובים:

מצוקי ארץ. מצבי ארץ, ודוגמתו (שמואל ב טו כד): ויציקו את ארון. ורצה לומר, היסודות והעמודים שהם מצבי הארץ ומעמידים אותה:

וישת. וישם:

תבל. מקום המיושב נקרא תבל:

ידמו. יכרתו, כמו (ירמיהו נא ו): אל תדמו בעונה:

יחתו. ישברו:

ירעם. מלשון רעם ורעש:

אפסי. קצות, כי בקצות הארץ היא אפס וכלה:

קרן. המלה ההיא הונחה על התגברות, כי בעלי חיים בעלי הקרן, יתחזקו בהם:

על ביתו. אל ביתו:

ומשפט. ומנהג, כמו (לקמן כז יא): וכה משפטו:

את העם. עם העם:

והמזלג. שם כלי בעלת שינים, עשוי לתחוב בו בשר ולהוציא מהקדרה, וכן (שמות לח ג): את המזלגות.

כיור דוד קלחת פרור הם כלי בשול, כיורה וקדרה וכדומה:

חי. דבר שלא נתבשל קרוי חי:

כיום. רצה לומר, כעת, וכן (במדבר ד וז): ביום הכותי:

בחזקה. בכח ובעל כרחך:

נאצו. הוא ענין כעס, כמו (נחמיה ט יח): נאצות גדולות, והושאל אל הבזיון, כי המבזה למי, הוא מכעיסו:

מנחת. המלה ההיא כולל כל הקרבנות שהמה למנחה ולדורון:

אפוד. מלבוש, דומה קצת לאפוד של כהן גדול, ויחגרו בו עובדי ה׳ להשתנות משאר בני אדם, וכן נאמר בדוד כשהלך לפני הארון (שמואל ב ו יד): ודוד חגור אפוד בד:

בד. פשתן:

ומעיל. מלבוש דומה קצת למעיל של כהן גדול:

פקד. ענין זכרון והשגחה:

ישכבן. רצה לומר משכיבין:

הצובאות. מלשון צבא, ורצה לומר, הרבה כאחת:

מעבירים. ענין הוצאות קול, כמו (שמות לו ו): ויעבירו קול במחנה.

ופללו, יתפלל ענין משפט, כמו (שם כא כב): ונתן בפלילים:

הנגלה. היא בה״א השאלה:

לעלות. להעלות:

אשי. הם מתנות כהונה, שהמה מותר מאש המזבח:

תבעטו. הוא ענין בזיון, והמשיל לבהמה הבועטת ברגליה, וכן (דברים לב טו): וישמן ישורון ויבעט:

מעון. במעון, רצה לומר במשכן מקום מדורי, כמו (תהלים כו ח): אהבתי מעון ביתך:

להבריאכם. ענין שומן, כמו (שופטים ג׳:י״ז וז): ועגלון איש בריא:

חלילה. חולין וגנאי:

יקלו. הוא הפך הכבוד:

וגדעתי. אכרית, כמו (דברים ז ה): ואשריהם תגדעון:

זרועך. ענין חוזק, כי החוזק היא בזרוע:

והבטת. ענין ראיה והסתכלות:

צר. כמו ששתי נשים לאיש אחד תקראנה צרות, כמו כן יקראו שני כהנים גדולים זה לזה בלשון צר:

מעון. במעון:

לכלות. המצפה לדבר ואינו בא, קרוי כליון עינים בלשון מקרא:

ולאדיב. הוא הפוך, כמו ולדאיב, והוא מענין צער ותוגה, כמו (שם כח סה): ודאבון נפש:

מרבית. ענין גדול, כמו (איכה ב כב): אשר טפחתי ורביתי:

נאמן. מתקיים, כמו (ישעיהו כב כג): יתד במקום נאמן:

והתהלך. ענין טיול, כמו (ויקרא כו יב): והתהלכתי בתוככם:

לאגורת. האל״ף נוספת, והוא כמו גרה, שהיא מטבע של כסף, והוא מעה:

וככר. כך נקרא לחם שלם:

ספחני. ענין הקבוץ והדבוק, כמו (ישעיהו יד א): ונספחו על בית יעקב:

פת. הוא פרוסה, כמו (ויקרא ב ו): פתות אותה פתים: