ואולם. ואבל:

כפשע. מלשון פסיעה וצעדה:

פקוד. ענין זכרון והשגחה, כמו (בראשית כא א): וה׳ פקד את שרה:

נשאול. מלשון שאלה ובקשה:

לרוץ. לילך במרוצה ומהר:

הימים. השנה, כמו (ויקרא כה כט): ימים תהיה גאולתו:

כה. כן:

כלתה. ענין סוף וגמר:

יענך. ישיבך:

קשה. תשובה קשה:

אחקור. מלשון חקירה ודרישה:

ולא תכרית. רצה לומר לא תמנע:

ונפקדת. ענין זכרון:

יפקד. ענינו חסרון, כמו (במדבר לא מט): ולא נפקד ממנו איש:

האזל. ענין הלוך, כמו (איוב יד יא): אזלו מים מני ים, ורצה לומר סימן להולכי אורח:

צדה. מלשון צד:

אורה. אשליך, כמו (שמות טו ד): ירה בים:

למטרה. הוא הדבר אשר המורים מכוונים להשליך בו, כמו (איכה ג יב): כמטרא לחץ:

והנה. להצד הזה:

לעלם. לנער, כמו (לעיל וז נו): בן מי זה העלם:

ויפקד. מענין חסרון:

מאומה. כלל לא:

בלתי. ענינו כמו ׳בל׳ ו׳לא׳:

אמלטה. ענין הצלה והשמטה מדבר מה:

נעות. מלשון עון ופשע:

המרדות. מלשון מרד:

לבן ישי. כמו בבן ישי, ובא הלמ״ד במקום הבי״ת, וכן (תהלים ט ה): ישבת לכסא, ומשפטו: בכסא.

ערוה ענינו הגלות הדופי, כמו (דברים כד ה): ערות דבר:

תכון. מלשון הכנה וקיום:

בן מות. איש מות:

ויטל. השליך:

למועד. מקום המיועד וקבוע, וכאשר יאמר על זמן קבוע, כמו כן יאמר על מקום קבוע, וכן (איוב ל כג) ובית מועד לכל חי:

מורה. מלשון יריה והשלכה:

אחרי הנער. רצה לומר אל הנער כשהוא אחריו:

חושה. גם היא כענין מהירות, כמו (תהלים לח כג): חושה לעזרתי, וכפל הדבר במלות שונות:

הגדיל. מלשון גודל ורבוי: