והנושה. המלוה, כמו (דברים כד יא): והאיש אשר אתה נושה בו:

אסוך. שם כלי השמן, ויקרא כן על שם שסכין ומושחין ממנו:

בעדך. כנגדך:

תסיעי. תעקרי ממקומה:

נשיך. הלואתך:

מדי. מתי, רצה לומר: בכל זמן:

אישה. בעלה:

קיר. כותל:

ונשים. מלשון שימה:

חרדת. ענין תנועה חזקה, ואם היא מבלי פחד, כמו (שמואל א טז ד): ויחרדו זקני העיר לקראתו:

חיה. כן נקראת היולדת, ובדברי רבותינו ז״ל (יומא עג ב): והחיה תנעול את הסנדל:

תכזב. ענינו דבר הנפסק, כמו (ישעיהו נח יא): אשר לא יכזבו מימיו:

וארוצה. ענין מהירות ההליכה:

תעצר. תעכב, כמו (שופטים יג טו): נעצרה נא אותך:

הלז. הזאת:

להדפה. לדחפה, כמו (תהלים א ד): אשר תדפנו רוח:

תשלה. ענין שגגה ושכחה, כמו (שמואל ב ו ז): על השל, ורוצה לומר: תטעה:

משענתי. המטה אשר נשען בו:

תעננו. מלשון עניה ותשובה:

קשב. ענין האזנה:

הקיץ. ענין הערה:

ויגהר. ענין השתטחות הגוף, כמו (מלכים א יח מב): ויגהר ארצה:

ויחם. מלשון חמימה:

ויזורר. ענין עטוש, כי עטישותיו תהל אור (איוב מא י), תרגומו: זרירוהי:

ויפקח. פתח, כמו (שם כז יט): עיניו פקח:

שפות. ענין העמדת הסיר במקום מושבה, כמו (יחזקאל כד ג): שפות הסיר שפות:

הסיר. הקדרה:

נזיד. תבשיל, כמו (בראשית כה כט): ויזד יעקב נזיד:

אורות. ענינו צמחי שדה, כמו (ישעיהו כו יט): טל אורות טלך:

פקועות שדה. הם הגדלים על גפן שדה, והמה מרים, ועושים מהם שמן ובדברי רבותינו ז״ל (שבת פרק ב משנה ב) נקרא שמן פקועות:

ויפלח. ענין בקיעה, כמו (שיר השירים ד ג): כפלח הרמון:

מבעל שלשה. שם מקום:

בכורים. מלשון בכור, ורצה לומר: דבר הנקצר ראשון:

וכרמל. כן יקרא שבלים רכים:

בצקלונו. תרגם יונתן: בקליפותיהן: