ורפה ידים. ענין מורך לב ויאוש:

ויישר. מלשון יושר, רוצה לומר הוטב בעיניו:

אם אין. אם לאו:

שכול. מי שבניו אבודים קרוי שכול, כמו (שם מג יד): כאשר שכלתי שכלתי:

הפחתים. בורות וחפירות, כמו (לקמן יח יז): אל הפחת הגדול:

מגפה. רצה לומר מכת חרב:

ופניך. אתה בעצמך:

בקרב. במלחמה, כמו (תהלים קמד א): המלמד ידי לקרב:

ונחנו. מלשון חניה:

יאסף. יכנס:

והשיאו. והגביהו:

וסחבנו. ענין גרירה והמשכה, כמו (ירמיהו כב יח): סחוב והשלך:

הנחל. העמק:

צרור. חתיכת עפר גסה, כמו (עמוס ט ט): ולא יפול צרור ארץ:

להפר. לבטל:

יבולע. ענין השחתה, כמו (לקמן כ יט): למה תבלע נחלת ה׳:

המסך. וילון, כמו (שמות כו לו): ועשית מסך:

ותשטח. ופרשה, כמו (יחזקאל כו יד): משטח חרמים:

הרפות. חטים כתושים ונקלפים, כמו (משלי כז כב): בתוך הרפות בעלי, והוא מלשון רפיון, כי נרפו ונקלפו מקליפותיהם:

מיכל המים. ענינו פלג המים, ואין לו חבר:

נעדר. נחסר, כמו (ישעיהו מ כו): איש לא נעדר:

ויחבוש. חגר האוכף:

משכב. מצעות לשכב עליהם:

וספות. מזרקים, כמו (שמות יב כב): בדם אשר בסף:

וכלי יוצר. כלים מיוצר חרס:

וקלי. קמח משבלים צלוים:

ופול ועדשים. הם מיני קטניות:

וקלי. הוא קמח מקטניות צלוים:

ושפות בקר. גבינות העשויות מחלב הבקר, ועל כי נעשית על ידי עשוי וכתישה, נקראו שפות, והוא מלשון (איוב לב כא): ושופו עצמותיו: