נאם. מענין אמירה ודבור:

הגבר. האיש:

על. למעלה, וכן (איוב לו לג): מקנה אף על עולה:

ונעים. ענין עריבות ומתיקות:

ומלתו. ענין דבור, כמו (תהלים קלט ד): כי אין מלה בלשוני:

עבות. עננים:

מנוגה. ענין הארה וזריחה:

דשא. חציר:

ערוכה. ענין סדור:

חפץ. רצון:

מנד. מלשון נדידה:

כלהם. מלשון כל:

בשבת. ענין בטול, כמו (ישעיהו יד ד): שבת נוגש:

השלשי. ענין גבורים ונכבדים, כמו (שמות יד ז): ושלשים על כלו, ונפלה מ״ם הרבים, וכן (מלכים ב יא ד): לכרי ולרצים ומשפטו: לכרים:

בחרפם. מלשון חרפה ובזיון:

ויעלו. נסתלקו, כמו (איוב ה כו): כעלות גדיש:

יגעה. מלשון יגיעה ועייפות:

לפשט. ענין הסרת המלבוש:

לחיה. רוצה לומר לעדה, וכן (תהלים סח יא): חיתך ישבו בה:

חלקת. אחוזת שדה:

ויתאוה. מלשון תאוה וחשק:

ויסך. מלשון נסך:

ה׳. כמו מה׳:

עורר. מלשון התעוררות ותנועה:

הכי. המלה ההיא עם הה״א התימה, מורה על אמתת הדבר:

איש חי. איש מזורז, וכאשר יאמרו הבריות:

בשבט. בשרביט:

בית לחם. מבית לחם: