מבעלי. היא קרית יערים, וכמו שכתוב (יהושע טו ט): בעלה היא קרית יערים:

אל עגלה. על עגלה:

משחקים. שמחים:

ובכנרות ובנבלים ובתפים. שמות כלי שיר:

ובמנענעים. הוא מכלי הנגון, יעורר האדם להניע גופו ולרקד:

ובצלצלים. הם שני כלי נחושת, ומקישין זה בזה ומשמיעים קול גדול, ובמשנה (תמיד פרק ז משנה ג): הקיש בן ארזא בצלצל, וכן (תהלים קנ ה): בצלצלי שמע:

נכון. שם מקום ובדברי הימים (יג ט) אמר: כידון, והיא היא, ובשתי השמות נקראה (ראה סוטה לה ב):

שמטו. ענין הזזה מן המקום, כמו (מלכים ב ט לג): ויאמר שמטוה:

השל. ענין שכחה ושגגה, וכן (לעיל ג כז): לדבר אתו בשלי:

פרץ. ענין שבר:

על עיר דוד. אל עיר דוד:

הגתי. היה מתגורר בגת, אבל היה לוי ומן השוערים, כמו שנאמר בדברי הימים (טו כד):

וישב. ענין עכבה:

צעדו. פסעו והלכו:

ומריא. שור פטם, וכן (מלכים א א ט): צאן ובקר ומריא:

מכרכר. ענין רקידה של שמחה, ודוגמתו (ישעיהו סו כ): בפרדים ובכרכרות:

בכל עוז. בכל כח:

נשקפה. ענין הבטה, כמו (בראשית כו ח): וישקף אבימלך:

בעד החלון. דרך החלון וכן (מלכים ב א ב): בעד השבכה:

מפזז. גם הוא ענין רקוד, ומשונה ממנה קצת, ויתכן שהוא ענין מהירות הרקוד, ודוגמתו (שבת פח א): עמא פזיזא:

ויציגו. העמידו, כמו (בראשית ל לח): ויצג את המקלות:

אשר נטה. אשר פרש:

המון. עם רב:

חלת. לחם השלם תקרא חלה:

ואשפר. רוצה לומר מנה יפה בשר, והוא מלשון (בראשית מט כא): הנותן אמרי שפר:

ואשישה. שם כלי ישימו בה היין, כמו (שיר השירים ב ה) סמכוני באשישות ורוצה לומר הכלי עם היין:

אמהות. שפחות:

הרקים. אנשים הרקים מכל מעלה:

נגיד. שליט ומושל:

ושחקתי. ושמחתי:

ונקלותי. מלשון קלות: