על מי. בעבור מי:

נגלתה. מלשון גלוי:

כיונק. ענף רך היוצא מהאילן כמו ראש יונקותיו (יחזקאל יז):

ציה. שממה ויבשה:

הדר. ענין יופי:

ונהמדהו. הוי״ו היא במקום שי״ן וכן ויקחו לי תרומה (שמות כ״ה:ב׳) ור״ל שיקחו לי תרומה:

וחדל. ענין מניעה:

אישים. אנשים:

נשא. מלשון משא וסבל:

נגוע. ענין חלשות וכשלון וכן וינגעו יהושע וכל ישראל (יהושע ח׳:ט״ו):

ומעונה. מלשון עינוי:

והוא. הוי״ו הוא במקום או:

מחולל. מלשון חיל וחלחלה:

מדוכא. ענין שבר וכתיתה:

מוסר. מלשון יסורין:

שלומינו. מל׳ שלום:

בחבורתו. מלשון חבורה ומכה:

תעינו. מלשון תועה:

פנינו. מל׳ פניה:

הפגיע. ר״ל הפגיש בו לרעה להכותו וכן גש ופגע בו (ש״ב א):

נגש. נלחץ ונדחק לקחת עשרו כמו נגש את הכסף (מ״ב כג):

והוא. הוי״ו היא במקום או:

נענה. מלשון עינוי:

לטבח. לשחיטה:

יובל. כמו יובל שי (לעיל יח):

גוזזיה. ענין כריתת הצמר:

מעוצר. מקום המאסר שהיה כלוא ומעוכב שמה וכן והוא עודנו עצור (ירמ׳ לג):

ישוחח. ענין ספור ואמירה כמו במעשה ידיך אשוחח (תהילים קמ״ג:ה׳):

נגזר. ענין כריתה כמו אמרתי נגזרתי (איכה ג):

נגע. ר״ל כשלון וחלשות:

למו. להם ולפי שכל הענין מדבר בלשון יחידי על כלל האומה לכן אמר למו לגלות שעל הכלל ידבר:

עשיר. ר״ל מושל כי על פי הרוב ימשול העשיר:

במותיו. מלשון מיתה:

דכאו. ענין שבר וכתיתה:

החלי. מלשון חולי:

אשם. ענין חטא ופשע:

מעמל. ענין יגיעה וצער:

עצומים. חזקים:

שלל. ענין בזה:

תחת. במקום ובגמול:

הערה. ענין שפיכה וכן אל תער נפשי (תהילים קמ״א:ח׳):

נמנה. מלשון מנין ומספר:

נשא. סבל:

יפגיע. ענין תחנה ובקשה כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז):