תוגיון. מל׳ יגון:

תהכרו. מל׳ נכרי וזר:

שגיתי. מל׳ משגה ושגגה:

תלין. מל׳ לינת לילה ור״ל בהסתר:

אם אמנם. אשר אמנם:

ותוכיחו. מל׳ הוכחה וברור:

ומצודו. כעין רשת וכן ונתפש במצודתי (יחזקאל י״ב:י״ג):

הקיף. מל׳ הקפה וסבוב:

אשוע. אצעק:

גדודיו. מחנות:

ויסלו. מל׳ מסילה ודרך כבושה:

זרו. מל׳ זר ונכרי:

ומיודעי. אוהבי ומכירי כמו ומודע לבינה תקרא (משלי ז׳:ד׳):

רוחי. רצוני כמו הנני נותן בו רוח (ישעיה לו):

וחנותי. מל׳ תחנה:

עוילים. נערים וכן ישלחו כצאן עויליהם (לקמן כא) והוא מלשון עול ימים (ישעיה סה):

נהפכו בי. נהפכו עלי וכן הבהמה אשר אני רוכב בה (נחמיה ב׳:י״ב) ומשפטו עליה:

חנוני. מל׳ חנינה וחמלה:

בספר. במגילה וקרוי ספר ע״ש סופו:

ויוחקו. מל׳ חקיקה:

בעט. בקולמס כמו עט סופר (תהלי׳ מה):

יחצבון. החקיקה בסלע קרוי חציבה:

נקפו. ענין שבירה כמו ונקף סבכי היער (ישעיהו י׳:ל״ד):

אחזה. אראה כמו ואתה תחזה (שמות יח):

בחקו. ר״ל בתוך מעי:

מה נרדף. למה נרדף כמו מה יתאונן (איכה ג):

גורו. פחדו כמו ואשר יגורתי (לעיל ג):

שדון. אשר דון השי״ן היא במקום אשר כמו עד שקמתי דבורה (שופטי׳ ה) ודון הוא מל׳ דין ומשפט: