והריעו. מלשון תרועה:

ירגזו. ענין תנועת חרדה כמו רגשו ואל תחטאו (שם ד):

וערפל. הוא עב הענן:

כשחר. האור הבוקר:

פרש. מלשון פרישה ושטיחה:

תלהט. ענין שריפה:

להבה. שלהבת:

פליטה. ענין שארית כמו פליט ושריד (איכה ב׳):

וכפרשים. הם הרגילים לרכוב על סוסים:

ירוצון. מלשון ריצה ורדיפת ההליכה:

ירקדון. מלשון רקוד וקפיצה:

קש. תבן דק:

ערוך. מסודר:

יחילו. מלשון חיל וחלחלה:

פארור. כעין קדרה כמו ובשלו בפרור (במדבר י״א:ח׳) והאל״ף נוספת:

יעבטון. אין לו דמיון ופתרונו לפי ענין עקום ומעוקל:

אורחותם. מלשון אורח ודרך:

ידחקון. מלשון דחק:

גבר. איש יאמר בלשון שאלה על הארבה:

במסלתו. מלשון ודרך:

ובעד. ענינו כמו על וכן וכפר בעדו (ויקרא ט״ז):

השלח. כן יקרא החרב וכן ואיש שלחו בידו (דברי הימים ב׳ כ״ג):

יפלו. ישכנו כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כ״ה:י״ח):

יבצעו. ענין חתוך כי פתות אותה פתים (ויקרא ב׳:ו׳) ת״א בצע יתיה בצועין:

ישוקו. ענין השמעת קול כמו כמשק גבים (ישעיה ל״ג):

בעד. בדרך וכן בעד החלון (שופטים ה׳):

רגזה. ענין תנועת החרדה:

רעשו. ענין רעדה:

קדרו. ענין שחרות כמו קודר שחותי (תהלים לה):

אספו. ענין הכנסה וכן ואין איש מאסף אותם (שופטים י״ט:ט״ו):

נגהם. ענין הארה וזריחה כמו מנוגה נגדו (תהלים י״ח):

נתן. ר״ל השמיע:

חילו. מלשון חיל וצבאות עם:

יכילנו. ענין הסבלה והחזקה כמו מרבה להכיל (יחזקאל כ״ו):

עדי. אלי כמו האזינה עדי (במדבר כ״ג):

וקרעו. ר״ל פתחו והסירו ערלת לבבכם להראות הכנעה:

ונחם. ענין חרטה:

קדשו. הזמינו:

קראו. הכריזו:

עצרה. ענין קבוץ ואסיפה:

קהל. אסיפת עם:

עוללים. קטנים:

מחפתה. מל׳ חפוי ומכוסה:

חוסה. מל׳ חוס וחמלה:

ויקנא. מל׳ קנאה:

והדחתיו. מל׳ דחיה:

פניו. ר״ל ראשו ותחלתו:

האחרון. המערב קרוי אחור וכן עד הים האחרון (דברים לד):

באשו. ענין סרחון:

צחנתו. עניינו כמו באשו ואין לו דמיון, ובפייט כל נדרי צחן הסר:

דשאו. מלשון דשא ועשב:

נאות. מדור:

נשא. טען וגדל:

חילם. מל׳ חיל וכח, ור״ל פריים:

המורה. כן יקרא הגשם היורד אחר הזריעה כי מרוה ומשביע הארץ והזרעים וכן יורה ומלקוש (דברים י״א):

לצדקה. כמו בצדקה ובא הלמ״ד במקום הבי״ת כמו ישבת לכסא (תהילים ט׳:ה׳) ומשפטו בכסא:

ומלקוש. הוא מטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות:

הגרנות. מקום שאוצרים שם התבואה:

בר. תבואה כמו לשבר בר (ראשית מ״ב):

והשיקו. ענין השמעת קול כמו כמשק גבים (ישעיה ל״ג):

היקבים. הם הבורות שהיין והשמן יורד בהם:

והללתם. מלשון הלול ושבח:

להפליא. מלשון פלא ותמהון: