אללי. מלשון יללה וכן אם רשעתי אללי לי (איוב י׳:ט״ו):

קיץ. ר״ל פירוח הקיץ כעוללות. הם הענבים הגרועים הנלקטים בסוף:

בציר. כן יקרא תלישת הענבים כמו כי תבצור כרמך (דברים כ״ד:כ״א):

אשכול. כן יקרא הענף שהענבים תלוים בו כמו ואשכול ענבים (במדבר י״ג):

בכורה. כן יקרא פרי שנגמר בשולה כמו כבכורה בתאנה בראשיתה (הושע ט׳:י׳):

אותה. מלשון תאוה וחשק:

יארבו. מלשון אורב:

יצודו. מלשון צדייה:

חרם. כמו בחרם והוא הרשת וכן משטח חרמים (יחזק׳ כו):

להיטיב. ענין חוזק כמו ההיטיב חרה לך (יונה ד׳:ד׳):

הות. ענין שברון נפש וכן הות לאביו בן כסיל (משלי י״ט:י״ג):

ויעבתוה. ר״ל יחזקו כחבל עב:

כחדק. הוא מין קוץ כמו כמשוכת חדק (שם ט״ו):

ממסוכה. הוא הגדר ועם הוא בסמ״ך וכן ויסך אלוה בעדו (איוב ג׳:כ״ג):

מצפיך. ענין תוחלת ותקוה כמו אערך לך ואצפה (תהילים ה׳:ד׳):

פקדתך. ענין זכרון:

מבוכתם. ענין בלבול הדעת כמו נבוכים הם בארץ (שמות י״ד:ג׳):

באלוף. ענין שררה כמו אלופי אדום (שם ט״ו):

פתחי פיך. על השפתים יאמר בדרך שאלה:

מנבל. ענין גנות וכעור כמו כי נבל נבלה ידבר (ישעיהו ל״ב:ו׳):

כלה. כן תקרא אשת הבן:

בחמתה. כן תקרא אם הבעל:

אצפה. ענין תקוה:

אוחילה. מלשון תוחלת ותקוה כמו יחל ישראל (תהלים ק״ל):

זעף. כעס וחימה:

אשא. אסבול:

למרמס. ענין דריסת הרגל:

חוצות. שווקים:

גדריך. מלשון גדר וכותל:

חק. ענין דבר קבוע:

ועדיך. אליך כמו תגע עדיך (איוב ד׳:ה׳):

למני. כמו למן והיו״ד נוספת וכן מני אפרים (שופטים ה׳):

מצור. ענין מבצר:

על יושביה. עם יושביה:

רעה. ענין הנהגה:

שוכני. היו״ד יתירה:

לבדד. יחידי כמו לבדד לבטח תושיבני (תהילים ד׳:ט׳):

כרמל. כן יקרא מקום שדות וכרמים:

תחרשנה. מלשון חרש שאינו שומע:

ילחכו. ענין לקיקה בלשון כמו ועפר רגליך ילחכו (ישעיהו מ״ט:כ״ג):

כזוחלי. ענין נגירה והזלה בארץ ובדרז״ל כל הימים מטהרים בזוחלין (שבת ס״ט) ויקרא הנחש כן לפי שאין לו רגלים והלוכו נראה כזוחל ונגרר וכן חמת זוחלי עפר (דברים ל״ב:כ״ד):

ירגזו. ענין חרדה:

ממסגרותיהם. מלשון סגירה:

אל ה׳. את ה׳:

נושא. ענין מחילה כמו נשאת עון עמך (תהלים פ״ה):

החזיק. ענין אחוזה:

יכבוש. ענין תפישה בחזקה כמו ויכבשום לעבדים (ירמיה ל״ד):

במצלות. ענין עומק כמו ואת רודפיהם השלכת במצולות (שמות ט׳):