שגיון. מלשון שגיאה:

שר. מלשון שירה:

על דברי. ענין בעבור כמו על דבר כזבי (במדבר כ״ה):

פורק. ענין שבירה כמו ופרסיהן יפרק (זכריה י״א):

ואחלצה. אוציא ואשלוף:

צוררי. מלשון אויב:

ריקם. רצה לומר בחנם:

ירדף. הוא לשון מורכב מן יפעול ויפעיל:

חיי. רצה לומר כל ימי חייו:

ועליה. בעבורה:

יגמר. מלשון גמר וסוף:

נא. עתה:

מגיני. ענין מחסה כגבור על המגן:

זועם. ענין כעס:

ילטוש. יחדד כמו לוטש כל חורש (בראשית ד׳:כ״ב):

לדולקים. לרודפים כמו דלקת אחרי (שם ל״א):

בשחת. בבור כמו כורה שחת (משלי כ״ו):

קדקדו. הוא אמצעית הראש שם יחולק השער אילך ואילך: