לא תוסף עליו. על העבודות שצויתיך ולא תגרע ממנו:

ובא האות והמופת. שהקב"ה עושה אות ומופת לע"ז, כגון חנניה בן עזור שבתחלה היה נביא אמת וחזר מאחרי ה', ואומר הנביא השב מאחרי ה', אל תאמן בו, שאין אות ומופת אלא בשם הקב"ה, ואם תאמר שהקב"ה היה יודע מה עתיד לעשות, למה היה עושה אות ומופת בשבילו לא עשהו הקב"ה אלא כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם וגו':

ד"א חיפש הקב"ה אחר עובדי ע"ז דאפילו יראים בכשפים או במעשה שדים עושים אות ומופת לא ישמע להם שאין בהם ממש:

יומת. בחנק:

כי יסיתך אחיך בן אמך. לפי שאחיו מאביו יש לומר שלדעת כן הוא [עושה], כדי שיירש חלקו, לפיכך לא תשמע לו, אלא אפילו אחיך מן האם שתחשוב בלבך שזה אינו אומר לך בשביל ירושתך שאם בן מן האם אינו יורשך ואינו אומר אלא דבר שתקנה לא תשמע לו:

מאלהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך או הרחוקים ממך. ואם ע"ז פלונית כך היא אוכלת, וכך היא שותה, וכך מדיינה וכך מסיבה, וכך יושבת ומוכחת, והוא משבח לך ע"ז רחוקה, אז אתה אמור לו מן הקרובות שאתה מכיר אתה ידוע בהנך של רחוקות, שכשם שאין בקרובות ממש, כך אין ברחוקות ממש:

ולא תחוס עינך עליו. מכאן שהיו טוענין למסית:

כי תשמע באחת עריך. עיר אחת נעשית נדחת, שנאמר אחת, אבל שתי עיירות לא מהני קרחה של ארץ ישראל:

מקרבך. ולא מן הכפר:

ודרשת וחקרת. מכאן שהיו בודקין עדי נפשות בדרישה וחקירה:

ואת כל שללה תקבץ. ולא שלל שמים שאם היו קדושים לא היו נשרפים ונכסי צדיקים אבודים: