שלוש ערים תבדיל לך. אלו של ארץ ישראל שהיא ארץ כנען שלש שבעבר הירדן כבר הבדילה משה בעבר הירדן, שנאמר אז יבדיל משה שלש ערים (דברים ד מא):

תכין לך הדרך. כדי שיהיה כתוב בכל שיש ושיש בכל הדרך מקלט, כדי שיכיר הרוצח לאיזה מקום ינוס:

ושלשת את גבול ארצך. שיהיה בין קצה ארץ עבר הירדן עד בצר כבין בצר לרמות, וכן בין רמות לגולן, וכן בין גולן לקצה ארץ עבר הירדן:

את רעהו ביער. מה יער שהוא הפקר לכל אדם שיכנס והוא גולה על ידו, אף כל מקום שיש לנהוג רשות ליכנס בו גולה על ידיו, הא נכנס לתוך שדה חבירו שלא ברשותו והרגו בעל הבית בשוגג אינו חייב גלות. ונדחה ידו בגרזן. כשהגביה ידו לא נפל הברזל ולא נפל הברזל אלא בעת שהרכין ידו והכה את חבירו, מיד הוא גולה, אבל אם הגביה ידו בגרזן ובעת שהגביה ידו נשל הברזל והרג את חבירו, אין גולה על ידו:

ונשל הברזל מן העץ. והוא מקתו. ויש אומרים מן העץ המבוקע:

ומצא את רעהו. פרט לממציא את עצמו אחר שיצא הברזל מידו והוציא זה את ראשו והרגו שהוא פטור:

ויספת לך עוד שלש שערים. על השלש בארץ כנען הכתוב:

לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים. מכאן אמרו שלא ישנה אדם ממנהג שנהגו ראשונים:

לא יקום עד אחד באיש. זה בנין אב שבכל התורה, כל מקום שנאמר עד אינו אלא שנים, עד שיאמר בו אחד:

לכל עון ולכל חטאת. [לכל עון] הוא דאינו קם אבל לשבועה קם. כיצד כופר אדם לחבירו ממון, ועד אחד מעידו שהוא חייב לו, יתחייב לו שבועה שאינו חייב כלום:

כי יקום עד חמס באיש. בשני עדים הכתוב מדבר:

ועמדו שני האנשים. אלו בעליח דינים:

ודרשו השופטים היטב. שידרשו אותם בשבע חקירות באיזו שבוע באיזו שנה באיזה חדש ומאיימין עליו וחוקרים העדות בטוב ואם נמצא אחד זומם הוזמו הכל:

ועשיתם לו כאשר זמם וגו'. והני מילי שהוזמו שניהם ועדיין לא נתחייב אותו האיש שמעידין עליו עדות שקר, שלא נהרג או שלא נגרע ממון, או לא לקה על ידיהם, אבל אם נהרג אלו שהוזמו אין נהרגין, שנאמר כאשר זמם, ולא כאשר עשה:

עין בעין. ממון: