רב לכם סב את ההר הזה פנו לכם צפונה. ואימתי אתם פונים צפון לכשיבוא העירותי מצפון וגו' (ישעיה מא כה):

אל תתגרו בם [וגו']. כי אני חייב לתת לעשו שכר שכיבד אביו והמתינו:

עד מדרך כף רגל. הוא אשר אמר דרך כוכב מיעקב (במדבר כ"ד י"ז):

כף רגל. אותו רגל שאמר תרמסינה רגל רגלי עני פעמי דלים (ישעיה כ"ו ו'):

כי ירשה לעשו. ירושה היא מאברהם שעשר עממים כרתי ברית עם אברהם שאתן לך את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני:

אכל תשברו מאתם בכסף. למה כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידיך, והראו להם ממונכם, להודיע להם שאין אתם צריכין מהם כלום, ואל תעשו עצמכם בפני בני אדם עניים ורעבים, מכאן אנו למדים שקנו מהם ואכלו:

אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה. אבל אנגריא עשה בהם, ועשו להם מארבים עצמם כשאילו ירצו להלחם עמהם והם בורחין ולוקחין הם כל מה שמוצאים משלהם ומפני שהיו מתייראים מהם היו מוכרים לחם ומים:

כי לבני לוט נתתי את ער ירושה. היא ירושה להם מאברהם, לפי שהלך לוט עם אברהם ולא גילה על שרה שהיא אשתו בעת שירד למצרים, לפיכך נתן לו הקב"ה שכרו שירשו בניו שני עממין מאותם שנתן לאברהם:

וקרבת מול בני עמון. מפני מה לא נאמר בבני עמון לא תתגר בם בלחמה, כמו שאמר הקב"ה על מואב, אנגריא לא התיר להם לעשות בהם, מפני שכבדה אמם לאביה, מה שלא עשתה אם מואב שהיא קראה שם בנה מואב, כלומר שהוא היה לה מאביה, אבל הקטנה חסה על כבוד אביה וקראה אותו בן עמי, כלומר כי מעמה היה לה ולא מאביה:

זמזומים. כלומר כל הרואה אותם היה מאבד מחשבותיו מפני פחדם:

והעוים היושבים בחצרים. וכי מה היה צריך למשה לכתוב פסוק זה, אלא לפי שנשבעו אברהם עם אבימלך שלא יקחו בני אברהם מארצו כל זמן שהיה נינו ונכדו קיימים, ולפי שעדיין היה נכדו קיים, גזר הקב"ה שיבאו מן כפתורים וישמידו את עוים שהם מפלשתים וישבו בארצם, ואחר כך יבאו ישראל ויקחו אותם מיד כפתורים:

החל רש והתגר בו מלחמה. אבל הקב"ה לא אמר שישלח אלא מעצמו שלח:

היום הזה אחל תת פחדך. נאמר כאן אחל ונאמר ביהושע אחל (יהושע ג ז), ללמדך כשם שעמדה לו חמה ליהושע, כך עמדה לו למשה רבינו, חוץ מנסים האחרות שלא יכול עליהם [לעמוד] שוב נביא בעולם, ולכך נאמר על פני העמים תחת כל השמים:

ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וגו' דברי שלום. אמר לו הקב"ה והלא לא אמרתי לך אלא והתגר (בם) [בו] מלחמה ואתה מה שאלת לו לשלום, אמר לו משה מן התורה למדתי, שכך כתיב בתורה כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת (עליה) [אליה] לשלום (דברים כ י), לכך נאמר ממדבר קדמות, מדברי תורה הקודמת לכל, שצוה בה לקדם בה לשלום לכשיקרב אל עיר להלחם עליה:

כאשר עשו לי בני עשו. והלא אדום הוא שלא רצה להעבירו, שנאמר וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום [וגו'] ולא שמע מלך אדום וגם אל מלך מואב שלח ולא (רצה) [אבה] (שופטים יא יז), ולמה אמר משה כאשר עשו לי בני עשו, הוי אומר שלא אמר משה על העברה, אלא על מכירת לחם ומים, שבני אדום עשו ובני מואב מכרו להם:

ואת בניו. בנו כתיב, מלמד שלא היה לו בן גבור כמוהו: