על אויביכם. ולא אחיכם, שאחיכם ירחמו עליכם, כגון שעשו במלחמת יואש בן אמציה, שאעפ"י שנפלו בידם ושבאום הלבישום והחזירום למקומם, שנאמר וכל מערמיהם (הלבישום) [הלבישו] (ד"ה כח טו). ואמר וינהלום (בחמוריהם) [בחמורים] (לפניהם) (שם), אבל אם נפלו ביד אויביהם לא היו מרחמים עליהם, ועל כן היה צריך להחזירם שלא ינוסו שכן תחלת ניסה נפילה:

אל ירך לבבכם. מפני (צימצום) [ציחצוח] חרבות שלהם:

אל תיראו. מפני שפעת חיילים שלהם:

מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו. שהוא ירא ומתיירא לאחרים והוא ירא אם ימות במלחמה:

ואיש אחר יחנכנו. וינוס במלחמה וימס את לבב אחיו כלבבו וינוסו שתחלת נפילה ניסה. וכן יעשה הנוטע כרם ולא היה עדיין ארבעה שנים שיחללנו וישתה ממנו. וכן אשר ארש אשה ולא לקחה, וכן מי הירא ממחנות, ורך הלבב, שאינו יכול לראות חרבות שלופות:

גדול השלום שאפילו בשעת מלחמה צוה הקב"ה לפתוח לשלום, שנאמר והיה אם שלום תענך ופתחה לך (פסוק יא):

לא תשחית את עצה. מכאן שכל המשחית דבר שיש עליו הנאה עובר בלא תשחית:

כי האדם עץ השדה. שאם יש שם עץ אחד ואינו עץ מאכל רשאים לקצצו:

עד רדתה. ואפילו בשבת: