לא יקח איש את אשת אביו. אזהרה אחר מיתת אביו:

ערות אשת אביך לא תגלה. בחיי איבו. תרי קראי למה לי, לאורויי שחייב על אשת אביו בחייו, ואידך שחייב נמי לאחר מיתת אביו:

ולא יגלה כנף אביו. באנוסת אביו ובמפותת אביו הכתוב מדבר דברי ר' יהודה, וחכ"א כנף הראוי לאביו, כלומר אביו שראה כנף הראוי לו ועובר עליו בשלשה לאוין לאו של דודתו:

לא יבוא פצוע דכה. נאמר לא יבוא פצוע דכה, ונאמר לא יבוא ממזר, מה להלן בידי (שמים) [אדם], אף כאן בידי שמים:

פצוע. בכולן, בין שנפצע הגיד בין שנפצעו חוטי הביצים:

דכה. בין שנידך הגיד בין שנידכו הבצים:

כרות. בין שנכרת הגיד בין שנכרתו חוטי הבצים. ומנין שבאותו מקום דומיא דכרות שפכה מה להלן מאותו מקום אף פצוע דכה מאותו מקום:

והתם מנין דכתיב כרות שפכה שעל ידי כריתה שלא על ידי כריתה מלקה לאפוקי משאר מקומות שבין כך ובין כך שופך:

בקהל ה'. ליקח בת ישראל שהוא ממזר וזרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות שאינם יכולים ליקח בת ישראל. ומנין הוא נעשה ממזר מחייבי מיתות בית דין:

ויש אומרים מחייבי כריתות, מאן דאמר שהוא ממחייבי כריתות משום דסמוך ליה לא יגלה כנף אביו, ומוקמינא באנוסת אביו, ומאן דאמר ממחייבי מיתת בית דין דאוקימנא לא יקח איש את אשת אביו שהוא ממחייבי מיתות בין דין:

לא יבא עמוני ומואבי. גר עמוני הבא מהם לא יכול ליקח בת ישראל:

על דבר אשר לא קדמו אתכם. לא זכרו הטובה שעשה אברהם ללוט, שאלמלא אברהם לא נמלט לוט מסדום, שנאמר ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתך ההפכה, (בראשית יט כט), והם לא באו מעולם אלמלא לא ניצל לוט:

ועוד אשר שכר עליך. אבל הנשים אם מתגיירות יכול ישראל לישא מהם, כי הלכה שעמוני אסור ולא עמונית, מואבי אסור ולא מואבית, מפני שאין דרכם לקדם נשים לפני אנשים, שנאמר כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה יד):

לא תדרוש שלומם. שאם באו להלחם על עירם לא יקראו להם תחלה לשלום:

וטובתם. שיכרתו כל עצי מאכל שלהם:

לא תתעב אדומי לא תתעב מצרי. גרים הבאים דור שלישי יכולים ליקח בת ישראל:

ויצא אל מחוץ למחנה. איזה חוץ, זה מחנה שכינה:

לא יבא אל תוך המחנה. זה מחנה לוייה. מכאן לבעל קרי שמשתלח חוץ לשני מחנות:

והיה לפנות ערב. טרם ביאת השמש יטבול ולא יהיה טהור עד שיעריב עליו השמש, שנא' וכבוא השמש:

ויתד תהיה לך על אזנך. אינו אומר זיינך [אלא] אזנך, מכאן אמרו לכך נעשו אצבעותיו של אדם כיתידות, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון ישים אצבעותיו על אזניו שלא ישמע אותו:

לא תסגיר עבד על אדוניו. בעבד הכנעני הבורח מחוצה לארץ לארץ ישראל:

ומחיר כלב. שאם חלקו אחיו או שותפין ונטל זה בחלקו טלה כנגד כלב, אותו טלה אינו ראוי לקרבן. אבל ראוי הוא לבדק הבית, שלכך נאמר לכל נדר:

גם שניהם. לרבות חילופיהן שהוא כיוצא בהם:

כי תדור נדר. אין לי אלא נדר. נדבה מנין. נאמר כאן נדר, ונאמר להלן נדר, שנאמר ואם נדר או נדבה (ויקרא ז טז), מה [נדר האמור להלן נדר ונדבה אף נדר האמור כאן נדר ונדבה, ומה נדר האמור כאן לא תאחר לשלמו אף נדר האמור להלן לא תאחר לשלמו]: