שמע ישראל. בשעה שבא [יעקב] לגלות את הקץ, דכתיב האספו ואגידה לכם (בראשית מט א), וכשרצה לגלות את הקץ נסתלקה ממנו רוח הקודש, מיד התחיל להצטער, אמר בני שמא יש בכם פסול, או יש במטתי פסול, כשם שהיה [בן] רשע לאברהם, והוא ישמעאל ובני קטורה, וכן ביצחק עשו ואליפז, ולכך נסתלקה ממני שכינה, מיד אמרו לו [בניו] שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

ד"א שמע. להשמיע לאזניך מצות הוא:

ה' אחד. וצריך להאריך בדל"ת כדי להמליכו למעלה ולמטה ובארבע רוחות העום, ובלבד שלא יחטוף בחי"ת, וצריכה דל"ת של אחד יוצאה לחוץ כלומר העוקץ של הדל"ת כדי שלא תראה כמו רי"ש:

ואהבת. גדול העושה מאהבה יותר מעושה מיראה:

בכל לבבך. בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע:

ובכל נפשך. ואפילו בא ליטול את נפשך אל תעבוד ע"ז, לפי שיש לך אדם שחביב נפשו עליו יותר מממונו, ולכך נאמר בכל נפשך:

ד"א בכל מאודך. בכל מדה ומדה הוא מודד לך, בין טוב ובין רע, וכמה דהוא אמר חסד ומשפט אשירה (תהלים קא א), ואומר באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר (שם נו יא):

והיו הדברים הלאה. דברים ככתבם שלא יקרא קרית שמע למפרע:

אשר אנכי מצוך היום. לעולם יהיו חדשים אצלך כאילו היום נצטוית עליהם:

על לבבך. שצריך לכוין לבך לקרייתה:

ושננתם לבניך. שיהיו דברי תורה משוננים בפיך, וכמה דאת אמר כחצים ביד גבור כן בני הנעורים (תהלים קכז ד), שאם אדם בא לשאול ממך דבר מיד אמור לו:

ודברת בם. בם ולא בתפלה, שקרית שמע צריכה לאמרה בדיבור עז כדי שישמעו, אבל תפלה בלחש, כשם שעשתה חנה:

שבתך בביתך. פרט לעוסק במצוה:

ובלכתך בדרך. פרט לשליח מצוה:

בדרך. פרט לחתן הנושא אשה בלילה הראשונה פטור מן התפלה דטרוד במצוה, ושכיבה נקראת דרך, שנאמר דרך גבר בעלמה (משלי ל יט):

ובשכבך. בעת שכיבה:

ובקומך. בעת קימה:

וקשרתם לאות על ידיך. שחייב לקשור פרשה זו על יד שמאל:

והיו לטוטפות בין עיניך. כמו כן צוה לכתוב ולהניחה בגובה של ראש כנגד בין העינים:

וכתבתם. כתיבה תמה:

על מזוזות. מזזת כתיב שאינו צריך להניח את הכתב אלא על מזוזה אחת של פתח:

ביתך. ביתך כתיב דרך ביאתך, כי עייל איניש רגל הימין מכניס תחלה לבית, מכאן שצריך להניח מזוזה מימין הפתח שהוא עומד מבחוץ:

ובשעריך. כשם שחייב להניח מזוזה על כל פתח בית, כך צריך להניח מזוזה על כל שער ושער: