החדש הזה. חדוש זה לכם, שמיום שנברא העולם לא חיבבתי אומה ולקחתי גוי מקרב גוי, אלא לכם אני מחדש, הדא היא דכתיב החדש הזה לכם:

ד"א החדש הזה לכם. חשבונן של חדשים. שמיום שבראתי את עולמי הייתי מחשב חדשים ומעבר עוברים, מיכן ואילך מסור בידכם ואין אתם מסורים בידו:

ד"א החדש הזה לכם. לכם ולא מאדם הראשון:

ראש חדשים. אמור להם בחדש הה אתם נגאלים:

ויקחו להם. שתהא הלקיחה לשמה:

שה לבית. מלמד שאדם מביא שה ושוחט על ידי בנו ובתו הקטנים בין מדעתם בין שלא מדעתם:

ואם ימעט הבית. כלומר מהיות לשה, משעה שהוא חייב להם רשות למנות עליו, וכן לענין משיכה:

ושחטו אותו כל קהל וגו'. מיכן שנשחט הפסח בשלש כתות, קהל ועדה וישראל:

אל תאכלו ממנו נא. פסח של מצרים אין אתה אוכל, פסח של דירות אתה אוכל:

ולא תותירו וגו'. בא הכתוב ליתן לו בקר שני לשריפתו:

משכו וקחו לכם. משכו ידיכם מע"ז ואח"כ ושחטו הפסח:

ויהי בחצי הלילה. שנתחלקה הלילה מאיליה:

מבכר פרעה. שהיה (בנו) בכור:

עד בכור השבי. אף השבויים שהיו בשעבודם, וכי אם מצריים חטאו השבויים מה חטאו, אלא שהיו אומרים יהו בשעבודנו ולא יצאו, לפיכך עד בכור השבי, וכל שכן בכור השפחה אשר אחר הרחים, בשביל מה, בשביל בכור השפחה שהיו משעבדים בהם, וכל שכן בכור בהמה, ולמה בכור בהמה, שהיו להם אלוה, שנאמר הן נזבח את תועבת מצרים וגו' (שמות ח כב):

ד"א למה בכור השבי, אמר הקב"ה אם הפורענות בא על מצרים לבדם, אותם הרשעים השבויים יאמרו אלהותינו נתעוררו עכשו ותבעו דיוקנו שלנו:

ויקם פרעה לילה. שהיה חשוך כלילה:

הוא וכל עבדיו. הוא חשוך וכל עבדיו חשוכים:

כי אין בית וגו'. כיצד והלא לא מתו אלא הבכורות, הא כיצד, מצרי נשא חמש נשים, והיה לו חמש בנים, והיו בכורי אמם, וכן אשה שבאו אליה חמשה אנשים והיתה יולדת חמשה בנים, והיו בכורי אביהם:

ויקרא למשה ולאהרן. היה הולך בלילה ומחזר בשווקים, ואומר היכן משה שרוי, ובני ישראל משחקין בו, ואומרים כאן, כיון שמצאם אמר להם קומו צאו מתוך עמי, צאו לשלום, לכו לשלום, אמר לו משה רשע וכי גנבים אנו שנצא בלילה, כך צוה לנו הקב"ה, ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר, אמר לו פרעה בבקשה ממך קומו צאו מתוך עמי, הרי אתם בני חורין, עד עכשיו הייתם עבדים לי ורדיתי בכם, מיכן ואילך אתם עבדי ה':

ולכו עבדו את ה'. אמר לו משה אמור דבר זה שני פעמים, והשמיע הקב"ה את הקול בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים [יום], שהוא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, מיד ותחזק מצרים וגו (פסוק לג):

ד"א כחצות הלילה אני יוצא. אני נכנס מיבעי ליה, אלא הכי אמר הקב"ה אני יוצא מחובתי שהבטחתי לאברהם אביכם, בעת שרדף אחר המלכים, שנאמר ויחלק עליהם לילה וגו' (בראשית יד טו), ואמר אברהם אבינו אותה חצי לילה מדוע אין אתה נותנה לי אמר לו הקב"ה צריך אני אותה לבניך, שעתיד אני לעשות בה גאולה, וזו היא יציאת מצרים, ולכך אמר אני יוצא מחובתי: