הנני ממטיר לכם. ששים אמה עוביו של מן, ומנא לן ממבול, במבול כתיב וארובות השמים נפתחו (בראשית ז יא), וכתיב חמש עשרה אמה מלמעלה (שם שם כ), והמן היה יורד בח' ארובות, שנאמר ודלתי שמים פתח, (תהלים עח כג), דהיינו ח' ארובות טול לכל ב' ארובות י"ו אמות, נמצא עביו של מן ששים אמה:

היתה שכבת הטל. היה הטל בא, ומכבד את הארץ, ומרבץ אותה, ואחר כך המן, ואחר כך הטל מלמעלה, כדי שלא יתעפר המן:

דק מחספס. דק היה ומחספס, ונכנס בכל אבר ואבר, שמנין מחספס כנגד רמ"ח אברים של אדם, וכמה דהוא אמר להם אבירים אכל איש וגו' (תהילים קיח כה), אל תיקרי אבירים אלא איברים שהוא מגדל האיברים:

וחם השמש ונמס. דקיימא לן עד ד' שעות היה המן קיים מד' שעות ואילך היה נמס, והיה נעשה נחלים נחלים, ושותין ממנו הצבאיים והאיילים, והיו הגוים צדים מן הצבאיים וטועמין מהם טעם המן:

ויבאו כל נשיאי העדה. היו תמהים לפי שבעומר מדדו ולא מצאו בו כי [אם] לפי אכלם:

וביום הששי לקטו לחם משנה. והשיב להם משה שבתון שבת קדש לה' מחר, את אשר תאפו אפו. מכאן סמכו חכמים לעירובי תבשילין מן התורה:

שבת לא יהיה בו. כי בשבת לא ירד המן [ולא ביו"ט]:

עד אנה מאנתם. אפילו על משה אמר הקב"ה, לפי שלא היה מזהיר את ישראל מה שהיה אומר לו, מיד התחיל אומר ראו כי ה' נתן לכם את השבת וגו':

והוא כזרע גד. ולמה נקרא שמו זרע גד, לפי שהוא מגיד מה בחורין ובסדקין, כיצד אם אדם מוכר לחבירו שפחה מעוברת וילדה באותה שעה שמכרה, והיו באים לפני משה, זה אומר ברשותי ילדה, וזה אומר ברשותי ילדה, אז היה אומר להם משה לבקר משפט, והיה משה הולך בביתו של מוכר, היה רואה המן אם היה מוותר ונמצא חלקו של ולד בבית המוכר, היה יודע שברשות המוכר ילדה, ואם לאו היה יודע שברשות הקונה ילדה:

קח צנצנת אחת. היה כלי חרש ולמה נקרא שמו צנצנת שמצננת את המן:

אכלו את המן ארבעים שנה עד באם וגו' אל קצה וגו'. במה שכתוב בספר יהושע:

עשירית האפה. מ"ג בצים ושלישית ביצה: